מה בין כפירה בספר הזוהר לבין כפירה בתושב"ע

לא אוכל להביא שלוש דוגמאות מספר הזוהר לכל נושא שהזכרת, וכנראה לא לאף נושא, כי שליטתי בספר היא מינימלית ביותר. תאמין או לא, שתי הדוגמאות שהבאתי מוכרות לי מידע כללי – דברים שקראתי אי אז, אי שם, שכחתי איפה. אולי בפורום הזה. אם חשבת שענין לך עם ישעיהו תשבי נוסף (ועוד עליו בהמשך), טעית בהחלט.

טענתי, כי אם ניטול רבות מן הטענות נגד ספר הזוהר, נוכל למצוא אנלוגים, משכנעים במידה דומה, כלפי התושב"ע. תגובתך הפתיעה אותי, שכן את כובד המשקל (בערך 80%) שמת על התושב"כ.

באשר לתושב"כ, לא חשבתי על זה די הצורך, ויתכן שהאנלוגיה חלשה יותר. אני מוכרח להודות שהשאלות על התושב"כ (המציקות לי) רובן בעלות אופי שונה. כתבתי שאפשר לשאול שאלות דומות גם על התושב"כ, והיה עלי לציין אולי שבהיקף קטן יותר.

לגופם של דברים, דומני, שההבדל הכמותי שאתה מדבר עליו, ברובו הגדול, נעוץ בתפיסת עולם מסויימת, עד כדי ראייה סלקטיבית. ברבים מהמקרים שבהם הצבעת על שאלה ועל תשובה אפשרית, ניתן לומר שהתשובה טובה ודוחה את השאלה. מצד שני, אפשר גם לומר השאלה טובה יותר מן התשובה, כי היא דחוקה. לגבי הזוהר, אתה מצטט את תשבי בטבעיות, כאילו היה הוא המקור המוסמך והמקובל(!) ביותר, וכל טיעוניו הם בגדר עובדות. באותה הקלות, יכולתי אני לצטט מדברי כופר זה או אחר אודות התנ"ך – ומצב הראיות הארכיאולוגיות בהחלט בלתי נעים בעיני המאמין – אך אני מבקש להתמקד בתושב"ע. אין מחסור באקדמאים הכופרים בתושב"עף אך אם אניח שהם צודקים, ואצטט כאן מדבריהם, לא יהיה הבדל ביני לבין חוברות התעמולה של דעת אמת.

אתייחס אל תורף דבריך, אך אקפיד לצמצם את הדיון לתושב"ע דווקא.

1.      בנוגע לראייה חיצונית. אכן לא ביארתי מהי ראייה חיצונית, ואין עלי אחריות כזו. לפי הבנתי, משתמשים בטיעון זה נגד הזוהר. לצורך הענין, ראיה חיצונית היכולה לאשש את התושב"ע מוגדרת כראיה חיצונית היכולה לאשש את ספר הזוהר. הצבעתי על האפשרות להשתמש באותו הטיעון כלפי התושב"ע, ובאותה הקלות. זה הכל. וסגולה ידועה לומר ג"פ: פ פו פופ פופר. אמרתי ארבעים יום ונושעתי.

2.      כמו ספר הזוהר ש"הופיע במכה אחת בספרד," כך גם התלמוד הופיע תוך קצר. כך לכאורה. לא ידוע לנו על שימוש עתיק בי"ג מידות, למשל.

3.      לא הצבעתי על אנלוג לטיעון נגד הזוהר, הטוען לסינתטיות השפה. שמעתי שפעם היה מקובל באקדמיה לטעון כך, עד שהופיעו מכתבי בר כוכבא (ומגילות קומראן) – אגב, זהו אחד המקרים הבודדים שבהם הופרך ההיגד ש"אין ניסויים בבלשנות היסטורית". לא הצבעתי על אנלוג כזה, כי (לדעתי לפחות) פשוט אין. אולם אתה עשית עבודה די משכנעת לגבי שיר השירים, כשאני מוכרח לציין שהשאלות טובות יותר מן התשובות המוצעות. באפשרותי להרחיב על הנושא, אך אני נמנע בכוונה מלהתייחס אל התושב"כ.
כתבת  "וכי התלמוד טוען שהוא מצטט מדיונים ישיבתיים בימי משה, ירמיהו ואחרים?" התשובה היא כן (במובן מסוייג), ואסביר. האמונה הישיבתית-הקלאסית (בניגוד, נאמר, להשקפה שדרום_חוקר מייצג כאן) גורסת שכללי ההיסק נמסרו בסיני, והפעלו באופן רציף מאז (רמב"ם, מבוא לפיה"מ), וכן שמרבית המאמרים שנמסרו לנו בשם ר' מאיר, לדוגמה, למעשה מוכּרים מדורי דורות (כפי שמודגש באיגרת רש"ג). יוצא שעבור משנה כלשהי, הסיכוי שהיא התחדשה בדור X (אם בדרך כללי ההיסק שהיו ידועים, או על סמך כללי החקיקה – גזירות ותקנות – שגם הם נתפסים כסטאטיים) מתפלג באופן אחיד (פחות או יותר – אני מסתמך על חוק המספרים הגדולים) על פני משך הזמן שממתן תורה, ועד ימי ר' מאיר.

4.      כיוון שאני מתעקש לדון על התושב"ע דווקא, טענותי עומדות.

5.      אתה כותב שרוח הזוהר מנוגדת לרוח התנ"ך, וש"עיקום רעיוני" מהסוג שאמצא בזוהר, לא קיים (או קיים בנפיצות ובעצימות מועטות יותר) בתלמוד. זוהי אמירה סובייקטיבית ביותר. אציע ניסוי מחשבתי: אדם גדל בחברה המאמינה בתושכ"ב בלבד, עד גיל 30 (יש לדון אם הקראים מתאימים כדוגמה, אך אני מדבר על מקרה תאורטי). ביום הולדתו ה-30 מתמזל מזלו, ומופיע מחב"ת על פתח ביתו, המשדל אותו להאמין בדרשות חז"ל, וכן להאמין בשיטת ההיסק של הזוהר (שהיא בעלת הגיון פנימי שאיננו שונה כל כך מי"ג מידות). האם סביר שאת הראשונה הוא יאמץ בשמחה, אך את השניה ידחה בבוז, כי היא (ורק היא) תהיה מזוייפת בעיניו? אני טוען לאנלוגיה בין שני הדברים גם כאן.