|
|
| נשלח ב-30/5/2011 21:34 |
 |
| |
ואם כבר דנים על זה ,אז הפשט הפשוט ואמונתך בלילות הוא האמונה של עם ישראל בהקבה בגלות
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 22:42 |
|
| |
חבקוק ב' ד' הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.
מצודות: עתה בא לבאר החזון בדבר מפלת בבל והכרתת זרעו ואמר הנה כל המתחזק ומתגאה אין ישרות בנפשו אשר בו ואפילו צדיק יהיה הוא במה שמאמין בהאל לחשוב שהכל בא ממנו בחפצו ולא יתלה הדבר בזכות עצמו וכח זרועו.
מדובר פה על אמונה או על בטחון? תשפטו בעצמכם.
מס' מכות כ"ד ע"ב:
אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר {חבקוק ב-ד} וצדיק באמונתו יחיה
למה לא נפרש שמדובר על מה שהפסוק מדבר?
אמנם מצאתי בריטב"א שמפרשו על האמונה במציאות ה'
וכן במהרש"א, ומביא ראיה מפסוק כל מצוותיך אמונה- שוב היפך הפשט הפשוט, כל מצוותיך נאמנים, אחרת אין לפסוק פשט והמשך.
-----
ואמונתך בלילות
רש"י: ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך
מצודות: ואמונתך . קיום הבטחתך
מדובר באמונתו של מי?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 22:45 |
|
| |
יהי אור,
ברור כי הזהר עוסק יותר ביחסים בין האדם לבוראו , לעומת חז"ל שעוסקים יותר בביאור התורה באופן עקרוני ומעשי.
בכל מקרה בחז"ל כן מובאים מושגים כמו קטני אמנה, התייחסות לאמונה של אברהם (שכביכול נפגמה כשאמר "במה אדע" ובאופן עקרוני יותר במדרשי האגדה על "ויאמן בהשם ויחשבה לו צדקה" ) ועוד.
בכל מקרה אמנם מסתבר שהזהר נכתב מאוחר יותר אבל לא זו הראיה לכך, ולמען האמת זה גם לא ממש נושא האשכול...
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 23:06 |
|
| |
איש,
שוב, קטני אמנה בחז'ל הכוונה ברורה לבטחון. כמו כן הטענות על אברהם אבינו.
הזהר הוא לא הנושא כאן. אבל מתי התחילה השימוש הזה בשם אמונה הוא הנושא.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 23:20 |
|
| |
יהיאור,
לא הכוונה שם היא לאמונה מלשון אמון (שלא מאמינים=אין להם אמון , שמתוך המציאות המסובכת והקטנונית בה אנחנו נמצאים כרגע יכולה לצמוח מציאות שלימה ומשמעותית יותר) בדיוק כמו בזהר.
התחליף המקביל לזה אצל הרמב"ם והפילוסופים מדבר על ידיעה (לידע שיש שם מצוי ראשון וכיו"ב) בשלב מסוים נוצר בלבול בין השנים, והאמונה הפכה להיות תחליף לצורך בידיעה, אבל אני לא חושב שיש נקודת זמן מדויקת בה אפשר לומר שהשינוי הזה קרה, זה היה חלק מתהליך די ארוך שבו חטפנו (כעם) הרבה מכות ולאורך הרבה (מאוד) זמן כך שהמסגרות העתיקות של עמינו הלכו ונתדלדלו ונחשבו ללא אמינים (כי א"א היה להחזיק אותם במציאות כזו באופן יציב) ולזכרון קלוש, וכך נוצרה אמונה שהידיעה כפופה לה, זה התבטא במיוחד בחסידות (בולט במיוחד בחב"ד עם ה"אמונה מעל טעם ודעת" שלה ובברסלב ) אבל למעשה גם התפיסה הליטאית למדנית התעצבה באופן דומה, לימדו תורה וקיום שלה תוך ניתוק מכל הקשרים המציאות ונאמנות למקורות התורה וההלכה בלבד. שהיא למעשה הכפפה של הדעת אל המקורות.
זו הישורת האחרונה של הגלות שבה כל היהדות מתבססת על האמון של היהודי הקטן שמחליט לקבל אותה (או לא...) גם אם אין סיבה ידועה אמיתית לכך, ואולי לזה כיוונה הגמרא שאמרה בא חבקוק והעמידן על אחת...
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 23:40 |
|
| |
איש,
בקיצור אתה אומר שברגע שלא היו תשובות לשאלות, נוצר המושג אמונה פשוטה. נורא מפחיד ומאיים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2011 23:58 |
|
| |
בערך. (כלומר היו תשובות אבל הן נבעו מהחיים בצל האמונה והמסורת ולא מתוך עצמם, ואכן זה חלק מהקללות שהובטחו לנו מראש, ועל פניו דומני שעל דרך הרמז ראוי לגלות שלא בכדי הענין הזה נידון בסוף מסכת מכות והמ"י.)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 01:03 |
|
| |
הפשט של 'וצדיק באמונתו יחיה' הוא: וצדיק באמיתו יחיה, כלומר בנאמנותו, בהתנהגותו באמת ובאמונה וביושר, וזו השלמה ניגודית לאמור בצלע הראשונה של הפסוק 'הנה עֻפְּלָה - לא ישרה נפשו בו'. וכך תרגם יונתן: וצדיקיא על קושטהון יתקימון.
ולכאורה גם המאמר התלמודי התכוון למשמעות זו, כלומר שחבקוק העמידן על אחת, על היושר והאמונה, כמו 'משא ומתן באמונה'. וזה מוכח מתוכו, כי המנינים הקודמים שנדרשו שם על דוד שהעמידן על שש עשרה ועל ישעיה שהעמידן על שש ועל מיכה שהעמידן על שלש, כולם כוללים גם את הביטויים: צדק, הולך צדקות, דובר מישרים, עשות משפט. ומסתבר שהכוונה היא שכל אחד סיכם וצמצם את המניין של קודמו במספר קטן יותר שכולל את הקודמים.
מה שיש לעיין הוא במאמר הירושלמי 'אמונת' שמאמין בחי עולמים וזורע, האם יש ללמוד מזה משהו לשימוש השם 'אמונה' או שזו דרשה, וע"כ אינה מקפידה בעיקר הלשון, אלא משתמשת בשורש.
ואכן ברור שבהרבה מקומות השתמשו ב'אמנה' ובפועל 'להאמין' כלפי מעלה, במשמעות של ביטחון.
יהיאור,
עד כמה שאני זוכר, משמעות דברי היעבץ היא כן על מה שמכונה אמונה פשוטה, או שיש לך ביאור אחר למושג זה?
הוא הרי שולל שם את האמונה על דרך הפילוסופיה, האם תרצה לומר שהוא התכוון שם לאמונה על דרך ריה"ל בכוזרי שמסתמכת על ההיסטוריה והמסורת וכו' - בשונה מ'אמונה פשוטה' ה"מודרנית" שאינה מסתמכת על כלום?
עד כמה שאני זוכר אין שם רמז לכך. כמובן שבמשך השנים הפכה האמונה הפשוטה להיות יותר קשה ויותר זקוקה להסתגרות, כפיה, בריחה והכחשה של כל הסובב, כעין שכתב כאן אישציפור.
_________________
תוקן על ידי אדםעליון ב- 31/05/2011 01:11:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 10:28 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 14:10 |
|
| |
בענין ספר אור החיים של היעב'ץ. עיקרו מכוון נגד לימוד הפילוסופייה והפיכתה לערך עליון יותר מהמצוות. והוא אף חולק על הרמב"ם שמדבריו אפשר להשתמע כך.
אמרתי שלעשות ספר זה כמקור לאמונה פשוטה הוא המצאה של הבני יששכר שמעתיק משם בהרבה מקומות שהיהודים הפשוטים מסרו נפשם על היהדות ולא החוקרים. וזה סילוף של מה שכתב שכן אינו מדבר על אלו שלמדו מורה ושער היחוד אלא על כאלו שפרקו עול מצוות לגמרי. חוצמזה שיש עדויות סותרות לזה. וגם לתופעה שהיב'ץ מספר יש הסברים פשוטים אחרים- כמו שהחכמים היו בדר'כ עליונים יותר בחברה ובכסף והיה להם יותר מה להפסיד מהגירוש.
כיון שאין לנו מקור קדום לאמונה אחרת, פשיטא שהוא מתכוון לאמונה פשוטה של הכוזרי והרמב"ן.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 14:23 |
|
| |
בעלבעמיו,
שוב, האם קיים אפשרות לקרוא את המאמר שאתה מציין לאתר רמב'י או רק הכותרת?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 14:51 |
|
| |
אדם
מאמין בחי העולמים וזורע שוב הכוונה ברורה לבטחון, שהוא בוטח שה' יתן שיגדל תבואה ולכן הוא מכניס זרעים לארץ. כמובן אפשר לבטוח בטבע שיגדיל ולא להאמין באלקים. אבל לא מדובר כאן לאפוקי זה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 15:52 |
|
| |
יהי אור,
יש הרבה נסיבות טבעיות שעלולות לגרום לכך שלמרות שזרעת לא תשיג תבואה.
הדבר נכון לחקלאות אבל גם באופן כללי יותר לכל עשיה בעולם הזה שדורשת השקעה, ולא ברור אלו פירות יצמחו ממנה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2011 16:03 |
|
| |
איש
..ולכן מי שזורע צריך לבטוח בחי העולמים שיעזור לו שאכן יצמח התבואה
[התכוונתי להגיד שאכן בשביל לבטוח דוקא בחי העולמים צריכים מקודם למה שאנו מצכנים אמונה, שהוא עושה כל המעשים, אבל הירושלמי לא מדבר על זה]
_________________
|
|
|
|
|
