ז וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת-עֲמָלֵק, מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרָיִם. ח וַיִּתְפֹּשׂ אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ-עֲמָלֵק, חָי; וְאֶת-כָּל-הָעָם, הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב. ט וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם; וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס, אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ. {פ}
זוהי לשון שמרמזת על כוונות להוצאה להורג בפומבי.
בוא נהיה ריאלים - הרי מה יש לחמול מכולם דווקא על המלך? לא נשים (אישה כלי זיינה עליה לפי הגמרא), לא ילדים קטנים עם פרצוף חמוד (לורנץ טען שזה מולד אצלנו)? למה שמישהו שתופס את המלך לא יהרוג אותו ברגע הראשון? ברור שמלכתחילה הכוונה היא להוציא אותו להורג בפומבי למען יראו וייראו
וכך גם חושב שאול - אחרת ממה שכותבי המקרא פסיכלגו אותו:
כ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְ-הוָה, וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְ-הוָה; וָאָבִיא, אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי. כא וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַי-הוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל. {ס}
ואפילו שמואל לא טוען לו: לך! שקרן! זה בסך הכל רחמים שלא במקום מצווה (איפה מיימוני ומיקי אברהם ושאר מביני-רוח-אלוהים-ויודעי-דעת-עליון-יותר-ממה-שהוא-אומר-במפורש כששאול היה צריך אותם כדי להתמודד עם שמואל-החרדי-הפגאני-הנבער-שלא-מבין-מורכבוּת?)! מה אתה מספר לי על טעמים נסתרים?
לא!
הוא גם לא כועס עליו על אגג (כי זה לגמרי הגיוני להביא את המלך ולדרוך על צווארו, כמו ביהושע י' ט"ו-כ"ז). שים לב:
יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ.
יט וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְ-הוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. {ס}
(כנראה שברגע הראשון הוא חשד בו בתאוות בצע שבגללה רצה את הבהמות) כ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה, וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה; וָאָבִיא, אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי. כא וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַי-הוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל. {ס}
מסביר: זה לא תאוות בצע אלא שיקולי עלות תועלת של אלוהים (בדיוק כמו אלו שעושים את שיקוליו כאן בפורום).
שמואל מקבל את ההסבר אך טוען שלמרות זאת:
כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַ-יהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְ-הוָה: הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.
על מה שקורה עם אגג הוא בכלל לא כועס!
וגם כשהוא מבקש הגישו אליי את אגג מלך עמלק זה נשמע המשך טבעי של מהלך העניינים.
מה שאומר אחת מהשניים:
או שכותב המקרא אנס בדעתו של שמואל חמלה (למרות שזה רחוק מאוד ממה שקרה באמת)
או ש"חמלה" (ויחמול העם) אין פירושה בהכרח רחמים pity או mercy במובן של לא הרגישו טוב לפגוע בהם אלא במובן של לעזוב אותם כרגע או משהו כזה - אבל בשביל זה צריך לבדוק את שימושיה של המילה לאורך המקרא.
_________________
 |
|
|
