אדם שומר מצוות ומוסרי שנתקל במצוה שנראית לא מוסרית

את צודקת שאכן זה לא מוסרי באמת ובכל זאת ברור שהידור פני הדל בא מרגש של רחמים שהוא המקור לרגש המוסרי כשהוא נוצר בהכללה שאינה מבוקרת בשיקול דעת של אמת - לפי הבנתי זה עצמו הוא מה שהתורה באה להדגיש והרחיק מהלב את המסירה של המוסר לתחום של הרגש במקום למקם אותו במקום האמתי שלו שהוא במקום שיש בו הכרעה והבחירה שהוא המקום של האמת של הדעת
במילים אחרות אדם שבוחר להיות מוסרי המשמעות של הדבר הוא שהוא מחליט כעיקרון לבחור הוא יוזם ומוציא את עצמו מהפסיביות שאין בה דעת למקום שיש בו עשייה של הישר והטוב אלא שכאן יש סכנה גדולה שההתנתקות הזאת לא תעמיד אותו במקום הנכון ועל אף שהוא ישתמש ביכולת של הבחירה הוא עדיין יזייף בה והוא עדיין לא יבטא את היכולת של האמת שיש בו שרק בו יתכן בחירה נכונה כיון שאין בחירה ללא דעת והדעת יכולה לבטא רק אמת כשהיא ערנית במידה הנכונה למציאות ולכן החשש כאן הוא מבחירה שהוא יצירה של האמת אלא שהיא תהיה בעיניים פקוחות למחצה בלבד והדבר הזה יוצר תערובת של אמת בשקר שכתוצאה ממנו השקר יכול להתייפות והאמת להתכער מתוך חוסר הברירות ובדבר הזה יש חורבן לעולם כיון שרגש האמת האנושית מתבזבזת על דברים סרי טעם - ואת הדבר הזה התורה באה להרחיק ולהזהיר בדבריה
במילים אחרות - את אומרת שהעדפת הדל הוא לא מוסרי ומה אם אני יאמר לך שבמקרה מסוים הוא כן מוסרי, יהיה לך טענה הגיונית שתוכלי על ידו להתמודד עם זה ? ולמה זה לא מוסרי כיון שכך ההרגשה שלך ? כיון שלא הגיוני שיהיה צורך בשקר בשביל להגן על זה ושקר עצמו הוא לא מוסרי ובכל זאת הדבר הזה צריך משקל ומניין ההכרעה הכל כך פשוטה לך? ומהסיבה הזאת צריך את ההכרעה של התורה שדברי הבורא נמצאים בה ואצלו "דובר שקרים לא ייכון לנגד עיני" שבכל מקום שיש צורך בהכרעה הכרעה שהיא לא אמת גמורה היא שקר מוחלט ורק בכך טענות שבאות מתוך הרגש אין להם מקום לתפוס כלל

בקשר לאיבוד הרשעים -
דברי המדרש על זה שמשה ראה שלא יצא מהמצרי שום זרע טוב - ברור שמדובר במטפורה מליצית ועיקר הכוונה היא שמשה ראה שהרוע של המצרי היה כל כך מוחלט שהיה ברור לו שדבר טוב אין לו להוריש הלאה לאנושות שתבוא אחריו אולי הוא יכול להעביר הלאה את הנתונים הפיזיים שלו אבל ודאי שלא מורשת רוחנית כל שהיא משהוא מהאנושיות דבר שהוא מעבר לגוף - ולכן הוא לא חשש להרוג את המצרי כיון שהוא לא ראה אותו חלק מהכלל האנושי - ואמנם שוודאי שהוא לא היה הולך לעשות דין בכל רשעי העולם ודיים שריבונם יעשה בהם דין אלא שכאן כיון שהוא העמיד בסכנה את האיש העברי לכן ראה משה צורך וחובה להתערב ולהציל
וכמו כן בעמלק וודאי הדבר שאם הם לא היו תוקפים את ישראל ללא באכזריות ללא עילה מוצדקת כדברי הכתוב "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע - ולא ירא אלוהים" במקרה כזה ודאי לא הייתה על ישראל מצווה למחות את שמם אלא שכיוון שהם היו במהותם ובתרבותם "זה העם לא היה" עם שביטא בעיקר המציאות שלו את האכזריות הגזל והרוע כעם ללא תרבות ובתוספת הם אלו שתקפו את ישראל הדבר הזה הוא שיצר את החובה על ישראל בדבר ה' למחות אותו מהעולם כחלק מהיעוד שלהם כממלכת כוהנים שהרוע הוא סיבה עצמית ליצור חובה לאבד את זכרו יותר משאר העמים שעומדים אתם במלחמה

בקצרה - האמת האובייקטיבית היא האמת המוסרית היחידה והיא האמת שהתורה מצווה אותה עלינו בדבר ה' -ולכן גם דבר שנראה במבט ראשון כאכזריות או שהיא מתיישבת עם האמת או שהיא לא דבר ה' ואם כך לא הוא הדבר שעליו התורה מצווה - ולא לחינם הוא שהמידות הראשונות מכינויי ה' שמבטאים את פעולתו הם רחום וחנון