ובכן -
הנה מה שאני מציע:
לאור זאת שלא הצלחנו להסביר איך חמצון-חיזור מוביל ליצירת אש (=אור וחום שיכולים לגדול), וכל מה שהצלחנו הוא להמציא מושג תיאורטי בשם אנרגיה שגם הוא לא מסביר את האש, שכן הישות התיאורטית היא בלתי נתפסת ואילו בתנאים מסוימים (ריאקציות חימצון-חיזור) אנחנו חווים חום ואור.
אז דנט טוען שאנחנו לא יכולים לדעת את המהות אלא רק לתאר איך, כפי שאומר שםהוורד. או בניסוחו של pi haton הכל זו מציאות אחת, משהו כזה. כלומר - איננו יודעים.
אבל אני חושב שלא חייבים להסתפק בכך, ואפשר להציע הסבר פילוסופי.
לאור הנתונים הנ"ל, לא סביר לומר שהאש=אנרגיה (במימד אחר) אלא סביר להניח שמדובר ב
יישות אחרת שנמצאת במתאם זמנים עם תנאים מסוימים של החומר.
מאחר ומדובר ביישות אחרת, סביר להניח שכמו שלפי
חוק שימור החומר החומר אינו נעלם אלא רק פושט צורה ולובש צורה מקוסנטלציה כזו לקונסטלציה אחרת במרחב, כך גם היישות של האש, שמעתה ואילך נקרא לה "להבה", קיימת כל הזמן אלא שהיא נגלית לעינינו רק כשמתקיימים תנאים מסוימים בחומר.
אז - מאיפה יכולה להגיע ישות שאינה נתפסת (כל הזמן) בחושים?
סביר להניח, שמאחוריה עומד האל
*, שמצמיד להבה לכל ריאקציית חימצון-חיזור, ונוטל אותה עם תום הריאקציה.
מאיפה היא באה ולאן היא הולכת?
היא באה מעולם הלהבות והולכת חזרה אל האל.
ובכן - בשביל מה האל מוריד להבות לעולם שלנו?
התשובה ברורה מאליה - כדי שהן תעבודנה אותו ותעשנה את רצונו, ע"י שהן תגדלנה כמה שיותר (למרות שזה קשה להן כי כשהן נמצאות בעולמנו הן אוהבות אותו ולא רוצות לעזוב אותו, וככל שהן תגדלנה הן תצטרכנה לאַכֵּל יותר חומר, מה שיגרום לחייהן כאן להסתיים מהר יותר ביחס לאילו היו שומרות על גודל מינימלי ומשתמשות בחומר באופן איטי ככל האפשר), ואז יתגמל אותן בהתאמה בעולם הלהבות (שכר על גדילה ועונש על שמירה על להבה קטנה).
ישאל השואל:
איך אפשר לדבר על תעבודנה אותו, אם ככל הידוע לנו, האש - גם בהיותה יישות אחרת - מנובאת אחד לאחד בעזרת תנאי החומר שנמצא במתאם איתה, ולכן מדובר בדטרמיניזם ומה מקום יש לתגמל?
אז ככה:
א. זהו כשל לוגי. יישות א' (להבה) לא יכולה להיגזר מיישות ב' (חומר בקונסטלציה של ריאקציית חימצון-חיזור), גם אם זה נראה לנו ככה. זוהי פשוט אשליה.
ב. התיאולוג המפורסם קרסקוס טען שבאמת מדובר בדטרמיניזם אבל גם התגמולים הם בעצם דטרמיניסטיים ואינם בגדר 'שכר' או 'עונש' וכך הוא רצונו של האל יתברך.
ג. בפועל, גם המדע היום לא יכול לנבא במתאם של r=1 את גודל ועוצמת האש (חום ואור) לפי כמות החומר בריאקציית החימצון-חיזור. הוא יכול לנבא את הממוצע באופן כללי, אבל תמיד יש שונות גדולה בין אש לאש. סביר מאוד ששונות זו נובעת היא היא פעולתה של הבחירה החופשית.
איך זה נוגע אלינו? הרי אנחנו לא להבות!
קודם כל, חשוב לדעת אודות האל כמה שיותר.
שנית, יש מספר כללי התנהגות שעלינו לנקוט בנוגע ללהבות שהאל מוריד לעולמנו:
1. סביר מאוד שאסור לנו לגרום לריאקציית חימצון-חיזור ללא צורך מיוחד (למשל - זיקוקי דינור; לצרכים רגילים מסתבר שמותר כי כך ברא האל את העולם), שכן זה מטריח את האל להוריד להבה סתם וגם גורם לסבל עצום ללהבה עצמה שעוזבת את מקומה המקורי ויורדת לעולם החושך.
2. אסור גם להפסיק את ריאקציית החימצון חיזור מהרגע שהתחילה להתרחש ונמצאת להבה (לכל היותר - להקטין אותה): אלוהים הוריד להבה ואתה תחליט לגרום לה ללכת? זוהי התערבות במעשי האל, והוא מאוד כועס על כך. גם הלהבה מתנגדת, בעיקר אם היא גדולה ועומדת על דעתה: נסו לכבות להבה שמצויה באקסטזה דתית של גדילה, ותראו איך היא מתפרצת לכיוונכם בזעם, ולעיתים פוגעת בכם ואפילו הורגת אתכם (כמו הסוהרים בכרמל. עכשיו אתם מבינים מה באמת קרה שם?)
* מיהו אותו אל?
אז המתבקש ביותר היה לפנות לאלים המוכרים לי: יהווה וה FSM. דא עקא, ששני אלו לא התיימרו לפתור את הבעיה, אז אני לא יכול להשליך עליהם דבר כזה.
הפיתרו שמצאתי הוא אל האש
הפייסטוס, שאכן לפי כתבי הקודש מחזיק מאגרים של אש / עולם להבות. אמנם, אין בכתבי הקודש אזכור לגבי תפקידה של האש בעולם שלנו ותגמוליה על כך בעולם הלהבות, אבל זה רק בגלל שדיברו נביאים בלשון בני אדם, ולדורם, ואז לא היו יכולים באמת לחשוב על רעיונות כאלו (למרות שרוב התרבויות האחרות כבר דיברו על זה במפורש), והסתפקו ברמז אודות מאגרים של אש ומשם נשלים את החסר בכוח שכלנו.
ו- לא, זה לא סותר את המונותאיזם הדומיטבוליפלורוספגטי שלי, ואני אדרש לכך בהמשך.