ברכפלד: אברך פרק עול של תורה עם רעייתו וילדיו

אתה לא קורא את מה שכתבתי.
בכל קהיל בעולם, יש את החוקרים, ומסביבם ה"מאמינים".
אי אפשר לצפות שכל דת תנחיל לכל העם שלה את כל ההוכחות, ותצייד כל בר ועם הארץ בתשובות לשאלות עמוקות בנושאים שהוא לא מכיר אפילו.

ולכן כל דת וכל אמונה, וכן כל מדע, בנוי מגרעין של חוקרי עילית, מעגל שני של מומחים, ומעגל רחב של "מאמינים".

אם תשאל את המאמין הפשוט למה הוא מאמין לחוקר מהדת שלו, ולא לחוקר יהודי, או נוצרי, הוא יענה לך בפשטות, כי אבא שלי מאמין בו.
זה אמור להספיק.
לא כל אדם יש לו את היכולת להכריע בויכוח הרמבן והכמרים, או החכם והכוזרי לדוג'.

זה שאי אפשר לשאות את הרמבם שאלות, לא אומר שכבר אי אפשר להאמין באמת שהוא הגיע אליה.

זאת תהיה אפיקורסות לומר, שהאמת שהרמבם הגיע אליה, אינה נכונה מכיון שהיום התגלו ראיות מדעיות חדשות, שמוכיחות שהעולם נברא מעצמו, לדוג'.

ברגע שהגענו לאמת מסויימת, היא לא תשנה מראיות חדשות.
מי שלא משוכנע באמת שלו, יכול לפחד מגילויים חדשים (מזכיר את הסיפור על העו"ד שהכריז על ראיה חדשה, והשופט הסתכל לכיון הדלת וכו').
מי שמשוכנע שהאמת אצלו, לא חושש ל"ראיות" לכאורה שנמצאים היום אצל המדענים, האסטרונומים, או הארכיאולוגים.
והוא גם לא צריך להסביר למה.