מהו אלוהים?

ברוך הבא אל הפורום!

העלית שאלה חשובה מאד, אולי החשובה מכולן.

וכיון שכך, סביר שהתשובה תהיה ארוכה....

כמובן, מה שנכתב להלן משקף את דעת הכותב, אבל זה אמור להתבסס על מכלול של ידיעות רבות אם כי אפשר להציע גם פרשנויות אחרות.

כיון שהתשובה ארוכה, היא מחולקת לפרקים. אני מקוה שתהיה לך (ולכל המתעניין) מוכנות להשקיע. חוששני שקשה מאד לענות על רגל אחת, אם כי ניסיתי להשיג את הקרוב ביותר לזה.

קודם כל הבהרה: בין שם לבין משמעותו מתקיים יחס מסויים שנחקר בפילוסופיה (ובמדעים אחרים). למרות שכולנו משתמשים במילים, התחום הזה לא מוכר יחסית וגם קשה.

כדאי אם כן להציג דוגמאות ולהבהיר את השימושים במונחים שלנו.

כמו בדוגמא שלך, המילה "כלב" מתייחסת לחיה (למרות שהיא יכולה להתייחס לדברים אחרים שנקראים "כלב", כמו מערכת כוכבים או אדם). המילה "כלב" היא שם, או "מסמן" או "מונח". הכלב שעליו המילה מצביעה הוא המשמעות שלה, המסומן שלה, התוכן שאליו היא מתייחסת. היחס בין המילה "כלב" לבין הכלב שעליו אנו מדברים הוא יחס של סימון, שהוא סוג של התייחסות. אפשר גם לומר שהמילה "כלב" נושאת את המשמעות של כלב.

לאחר הקדמה זו, ניתן יותר ברור לשאול: על מה מצביעה המילה "אלוקים"?

זו שאלה מתבקשת, כיון שמילים שהן שמות אמורות להצביע על המסומן שלהן. (המילה "שולחן" מצביעה על הרהיט המוכר לנו. המילה "מחשב" מצביעה על הכלי שמשמש אותנו להתחבר לפורום, ועוד). עם זאת, יש לשים לב שגם אם אנו מכירים את המסומן על ידי מילים נפוצות, לא תמיד נדע להגדיר את המסומן. נוכל לומר עליו דברים או להצביע עליו עבור מי שלא שם לב היכן הוא נמצא. יתכן שאם לא נהיה שלושתנו, השואל, העונה והמסומן, במקום אחד, לא נוכל להצביע. יתכן שעקב חולשה מילולית או פילוסופית לא נדע לספק הגדרה. עם זאת, נוכל לספר על המסומן ונאפיין אותו בסיפורינו.

כל שאלה מניחה מראש סוג של תשובות. גם השאלה על "אלוקים" מניחה מראש איזו שהיא היכרות עם המונח ואולי גם עם המסומן.

אנו מכירים: כלבים, שולחנות, מחשבים. האם אנו מכירים את אלוקים?

אנו ודאי מכירים אנשים שטוענים שהם מכירים את אלוקים ויש להם קשר איתו. ניתן לפגוש אותם בכל בית כנסת. חלק מן המשתתפים כאן סבורים שיש להם קשר איתו (למשל אני. אולי גם אתה, וולזי).

אז יתברר לנו שמה שמתבקש כאן הוא לא כל כך להתחיל לספר על זגאדא שאינו מוכר (וכנראה גם לא קיים) אלא על מושא יחס, או מסומן, שיודעים משהו על טיבו ועל האמונות שיש לנו ביחס אליו. מה שמתבקש הוא כנראה לעשות סדר בין ההתייחסויות. וזה אכן דבר חשוב, אבל שונה מאשר להתחיל מאפס (ובכלל, האם יש בכל תחום שהוא התחלה מאפס? תודה, לא לענות).

בתור יהודים בארץ ישראל, אנו מכירים את השימוש במילה "אלוקים" ממקורות שונים.

1. אלוקים נזכר במקרא בתור מי שברא את העולם, מנהל אותו, תובע מהאדם להיות טוב ומן היהודים לשמור מצוות בעקבות הסכם שנחתם בסיני ושוב אחר כך, נותן שכר ועונש בעולם הזה וכנראה גם בעולם הבא.

2. אלוקים הוא מושא לפניה באופן "רשמי" בבתי כנסת, או בכותל, או בכל מקום שבו מתכנסים בני אדם כדי לנהל טכס משותף של תפילה. טכסים כאלו מנוהלים על ידי יהודים אך גם על ידי גויים, כגון מוסלמים במסגדיהם, נוצרים בכנסיותיהם ועוד.

3. אנו פונים לאלוקים כאשר אנו רוצים באופן מיוחד לדבר איתו. לפעמים כדי להפנות אליו משאלות (עזור לי במבחן הזה להצליח למרות שהשתדלתי ללמוד/או לא, שלח רפואה שלימה לסבא שלי שחלה, עזור לי לעבור את הרחוב הזה בשלום בלי שירביצו לי...). לפעמים כדי להודות לו (תודה לך אלוקים על ששלחת רפואה שלימה לסבא).

כמדומה שלא רק יהודים שמגדירים את עצמם כ"דתיים" מתפללים.

אם יש צורך בכך אני מבהיר: תפילה אינה חייבת להיות מנוסחת בלשון מסויימת כדי להיות תפילה. עיקרה הוא הפניה מן האדם אל האלוקים והקריאה לעזרה, או השבח. כמובן, בהלכה היהודית יש הגדרות כיצד ראוי לסדר תפילה, אבל תפילה פרטית עומדת בפני עצמה וקודמת להלכה במובן זה שהיא אינה זקוקה להגדרות הלכתיות.

בתור יהודים אנו יכולים להתגאות בהיסטוריה שלנו. העם שלנו תרם לאנושות את ההיכרות הראשונה עם אלוקים (להבדיל מאלילים). התפיסה שמקורה במקרא מקובלת היום במקומות רבים בעולם, ומה שנכתב להלן מסכם דורות דורות של דיונים בנושא. האמונה באלוקים הפכה לנתון אינטואיטיבי (=ראשוני שניתן לנו במודעותנו, וכמובן יש לדון מדוע וכיצד ואם יש צורך בשיפוץ פילוסופי).

כמדומה שבתרבות שלנו, היהודית והמערבית, התפיסה המקובלת היא שאלוקים הוא:

כל יכול (יכול לעשות כל מה שירצה ושום דבר לא יעמוד בדרכו).

כל יודע (הוא יודע גם מה שאני חושב ומתכנן וגם מה שאבחר לעשות, וכן לגבי כל האדם, וכן לגבי העבר וההווה והעתיד, בכל מקום בעולם הרחב, האינסופי או לא).

אוהב צדק ומשפט. ושונא עוולה. (תחושת הלב למי שיש לו תחושה כזו, וכן מובא בדברי הנביאים).

רחמן ומאריך אף ואינו ממהר להעניש. ואם פונים אליו הוא מוכן לסלוח. (מוכר למשל מתפילות יום כיפור למי שמשתתף בהן).

תפיסות אלו הן בדרך כלל די אינטואיטיביות. מי שלומד מגיע למסקנות נוספות.

לאלוקים אין גוף ולא דמות הגוף. אין לו גם מערך נפשי ופסיכולוגיה. אין בו ריבוי. אין בו שינוי פנימי של רצון. אין לו רצון כלל.

הקביעות האחרונות מעוררות בעיה. אם אין בו שינוי אז איך העולם מונהג בשינוי על ידו? ומה הטעם להתפלל? ואם אין אנו יכולים לומר עליו קביעות פסיכולוגיות, אז מה המשמעות שהוא טוב ומרחם ואוהב משפט? לשאלות אלו יש תשובות מורכבות מאד וצריך להקדיש זמן כדי ללמוד אותן. (בקצרה, מחלקים בין תארי פעולה, שאומרים מה ה' עושה אך לא מהו, לבין תארים מהותיים, שאכן אין לייחס לו. וזו רק ההתחלה של התשובה).

האם יש אלוקים? מהו ומיהו? מה הוא דורש מאיתנו? מה אנו יכולים לדעת ולמה אנו רשאים לקוות? (למכירים, ניסוחים מפורסמים של הפילוסוף עמנואל קאנט שיושמו לנושא שלנו).

בתולדות המחשבה האנושית נעשו נסיונות לדון בשאלות האלו. המקרא מציג לנו את הדמות של אלוקים באופן פשטני אך קרוב למה שכתבתי לעיל. עצם הניסוח הוא כבר מעבר לדיון פילוסופי.

הפילוסופיה של אלפיים וחמש מאות (או פחות) השנים האחרונות מכילה התייחסויות רבות לאלוקים.

1. מהו אלוקים. למרות מה שכתבתי לעיל, היו נסיונות שונים לומר דברים על אלוקים. תשובות כאלו ניתנו בידי אפלטון, אריסטו, פלוטינוס, והלאה מזה במשך הדורות של הפילוסופיה הלא יהודית, עד לקירקגור ופילוסופים מאוחרים בני זמננו. תשובות כאלו ניתנו בידי פילון (פילוסוף יהודי שחי במצרים בימי חז"ל ואימץ גם גישות שלקוחות מן הפילוסופיה היוונית), רב סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי, הרמב"ם ועוד. גם המקובלים להבדיל עסקו בשאלות האלו והציעו תשובות משלהם, אבל תשובות אלו חורגות מן הפילוסופיה ומציעות מיתוסים (אבל לומר מה ההבדל בין מיתוס לפילוסופיה זה כבר נושא רחב בפני עצמו וקשה לי להיכנס לזה כאן).

כל אחת מהתשובות שהוצעו בידי הוגי דעות אלו זקוקה לניתוח רחב. עם זאת, סבורני שבמסגרת הפרק הקודם סקרתי את רוב מה שיכול להאמר או לפחות סיפקתי הקדמה.

2. איך יודעים שיש אלוקים. בפילוסופיה הקדומה, מאריסטו ועד ימי הבינים, האמונה המקובלת בין פילוסופים רבים היתה שאפשר להוכיח שיש אלוקים, אם כי היו תובנות שונות מה הוא כן ומה הוא לא (למשל: האם אלוקים מתעניין בעולם, האם יש השגחה פרטית שלו, האם יש טעם להתפלל אליו).

היו גם סוגים של הוכחות שניתנו לקיומו. הוכחות אלו נועדו להראות שיש אלוקים בורא ומשגיח. הן התבססו על שיקולים פיזיקליים ומטפיזיים (למשל, ההוכחה הקוסמולוגית יצאה מן ההנחה שיש עולם, שהעולם לא היה קיים ללא סיבה מחוצה לו, ושהסיבה הזו היא אלוקים). אך הן לא סיפקו הוכחה מיוחדת לכך שבחר בעם ישראל, נתן את התורה וגו'. נסיון לספק הוכחה כזו, שנשען על ההיסטוריה ולא על הפילוסופיה לבדה, נעשה בידי רבי יהודה הלוי.

איני בא כרגע לתת להוכחות האלו ציון. קאנט שלל את כולן (מלבד ההוכחה ההיסטורית שלא הכיר כמדומה) מטעמים פילוסופיים. שוב, הדברים טעונים לימוד רב.

בתקופה המודרנית נעשו נסיונות להוכיח את מציאות אלוקים מתוך החויה הדתית, מתוך הצורך הקיומי של האדם, או אפילו לטעון שהאדם נדרש ל"קפיצה" כדי להגיע אל אלוקים (קירקגור וההולכים בדרכו).

כמובן היו ערעורים רבים גם על ההוכחות למציאות אלקים וגם על עצם המונח, למשל בטענה שהוא חסר משמעות (ויטגנשטיין אולי, אייר ואחרים). יש לדעתי תשובות ואדרבה הניתוח מאד מבהיר את הנושא אבל זה יאריך מאד את הדיון.

פרופסור אליעזר גולדמן, מן החכמים שבפילוסופים היהודיים של השנים האחרונות, טען שלא ניתן לספק הוכחה למציאות אלוקים. כלומר, כל נסיון הוכחה לא יצלח מול הביקורות שניתן להשמיע נגדו. יש שחלקו עליו. מיכי שלנו ניסה לטעון בספרו האחרון ("אלוקים משחק בקוביות", פרפרזה על משפט של איינשטיין) שהפיזיקה המודרנית מצדיקה שסביר יותר שיש אלוקים בורא. (לא קראתי עדיין את כל הספר).

בימי קדם האמינו בני אדם באלילים. הם כינו אותם "אלוהים" וסגדו להם וייחסו להם כוחות. היה הבדל גדול מאד בין אלילים לבין אלוקים במובן שהוזכר כאן. האלילים היו מעין בני אדם בעלי כוחות עצומים והם בדרך כלל היו בני אלמוות (אלא אם כן חוסלו בידי אויביהם האלילים). היום המיתוסים האלו נקלטו בסיפורי מד"ב ופנטסיה אז מן הסתם הם מוכרים בעיבודים מודרניים.

הדמות של אלוקים כפי שהוא מוכר בתרבות המערב הפילוסופית שונה לגמרי. כפי שטען בשעתו החוקר קויפמן, האלוקים שהמקרא מציג הוא טרנסנצנדטי (מחוץ ומעבר לכל מושג אנושי), חופשי מכל אילוץ (גם הגורל, ששולט באלילות), וכמובן אוהב יושר וטוב כפי שתואר לעיל. ממילא אין לו דמות הגוף ("אל מי תדמיוני ואשוה" אומר הנביא). יש עוררים על תפיסה זו אבל סבורני שצדק קויפמן. לענין השאלה, די להכיר את התפיסה הקויפמנית.

ההנגדה בין האלילות לבין אלוקים חיים מסייעת כמדומה להבין יותר על מה אנו מדברים.

אחד החוקרים בדור הקודם, ישראל אפרת, חילק בין הוכחות למציאות אלוקים שמתבססות על פילוסופיה (הקשה) לבין הוכחות שמתבססות על הכרות. היכרות זו כיצד? על ידי חיים של התקרבות שכוללים, לפי היהדות האורתודוכסית, שמירת מצוות, התקדשות, תפילה, ועוד. בגלל שהארכתי לא אפרט מה כלול בזה, אבל זה ניתן ואף ראוי ללימוד.

אני סבור שהוא צודק. אחת הדרכים להכיר את אלוקים היא להתקרב אליו מתוך נפשנו ומתוך מעשינו. תפילה, עשיית הישר והטוב, וגם שמירת מצוות אורתודוכסית מסייעים לנו ואף ניתנו לנו, בין השאר, על מנת שנתקרב ונכיר.

יש כאן פרדוקס, שהרי איך אפשר לבקש להתקרב אם לא יודעים עדיין אל מה. סבורני שיש כאן בכל זאת הצעה לגיטימית. יש לנו היכרות כללית עם אלוקים או לפחות עם המושג. ככל שאנו מתקרבים, כך הוא נהיה מוכר יותר (גם אם בסופו של דבר נגיע למסקנה, שאף היא מוכרת מתולדות הפילוסופיה, כי "תכלית הידיעה שלא נדע". כפי שיתברר, זה צד אחד מבין שני צדדים סותרים, אבל זה מה שיש וזה מה שניתן לאדם).