הנה סיפור ששמעתי ממקורות נאמנים, והוא מן הסגנון האהוב עלי - בלי 'מופתים', אבל עם הגיון בריא ושכל ישר.
בת למשפחה מחסידי סאטמר ירדה מן הדרך, הלכה ללמוד באוניברסיטה, ולאחר זמן הודיעה להוריה שהיא מתחתנת עם אחד המרצים, גוי שחור. "אם אתם אוהבים אותי אז תשתתפו בשמחתי, ואם לאו - אינני רוצה כל קשר איתכם, לבל תפריעו לנו". ההורים נחפזו שבורי לב לאדמו"ר מסטאמר, שבירך אותם והוסיף שבעניינים כאלה כדאי לפנות לליובאוויטשער. למרות הקושי הגדול לעשות כן, הם 'בלעו את הצפרדע' ונכנסו לרבי (הצעיר, בתחילת דרכו באותם ימים). הוא התעניין בשלומם, הרגיע אותם ולבסוף הציע: העמידו פנים שאתם משתפים פעולה עם הבת, קחו אותה למרכז קניות גדול (מייסיס?) לסיבוב הצטיידות לקראת החתונה. שם, בתיאום עם בעל המקום, תחליקו לכיסה טבעת יקרה... עד שתגיעו לקופה, הבעלים יקים מהומה על הטבעת החסרה, ובקופה - ידרוש לבצע חיפוש על ה'כלה' הצעירה, וכך תימצא הטבעת. הוא יזמין את המשטרה וידרוש לעצור את הגנבת... נו, וה' יהיה בעזרכם ויברך אתכם בכל המצטרך. ההורים יצאו נדהמים, מאוכזבים עד עמקי, בתחושה עמוקה שהיה חבל על הזמן ועל הטוורח. הם שבו הביתה אל אווירת ה'תשעה באב', אבל ככל שהתקרב מועד ה'נישואין', ניקרה בהם המחשבה שלהפסיד אין להם, והחליטו לבצע את העצה 'ההיא' כלשונה. בעל החנות התקשה להסכים לשתף פעולה, עד שגילו לו שזו עצת הרבי מליובאוויטש, ואז עשה כאשר נתבקש. הם החליקו בכליה טבעת שהוא נתן להם, הקים קול זעקה, ובחיפוש קל נמצאה עליה ה'גניבה'. הבת הכחישה בתוקף, מכל וכל, ואף שלחה מבטים מלאי חשד בהוריה... אבל בסופו של יום מאומה לא עזר לה, והיא הובלה אחר כבוד לבית המעצר. ההורים חזרו הביתה בתחושה של 'מן הפח אל הפחת', באווירה קשה מנשוא ובלב כבד, כשהם תמהים על מה שגרם להם לעשות את כל זאת. בתוך כך נשמעו נקישות בדלת. הגוי הכושי שמע מ'כלתו' שההורים התרככו, והחליט לקפוץ לבקר. הם סיפרו לו שהבת במעצר, בעוון גניבת טבעת. בשמעו זאת הוא החל להשתולל מזעם, וצרח שידע מראש שכך יהיה, כל היהודים גנבים, והוא - המרצה ה'נאור', האקדמאי, מבטל בזאת את ה'שידוך' שעכשיו מסתבר שמלכתחילה לגמרי לא התאים לו. למחרת הגיע מכתב מן הבת. מתא המעצר היא כתבה שהיה לה זמן לחשוב שוב על כל הסיפור, ולמה ה' גלגל עליה את העלילה הזו, והיא הגיעה להחלטה אמיצה לשוב בתשובה שלמה, לעזוב את הגוי ואת כל ה'מסביב', ולחזור 'הביתה', עם כל המשמעויות שבכך. בצהרים הוזמנו ההורים, יחד עם בעל החנות, למשטרה למתן עדות וחקירה נוספת. שם הם כולם נשברו וסיפרו את כל הסיפור. הקצין החוקר (כושי בעצמו...) התרגש עד דמעות, ולבסף שיחרר את כולם ביחד הביתה, למסיבת ההודיה.
 |
|
|