שוטנשטיין: צמצום ההיתר אליבא דהחתם סופר
דורו של החתם סופר היה דור של מאבק בין האורתודוכסיה להשכלה. מעבר לכך עלי להודות שאני יודע עליו מעט מאד, ובוודאי מעט מדי. איני יודע דרך משל מדוע החתם סופר בחר להצדיק את כל המנהגים ולא להבדיל בין רעים לטובים. האם זה בגלל שסבר שכולם נכונים, או שסבר שצריך לסגור שורות נגד ביקורת המשכילים? האם ראה לאן תוביל הביקורת שלהם? והאם לא חשב שההתנגדות שהוא מייסד תקצין גם את המאבק שלהם?
בשוטנשיין, כך נראה לי, היה ערים למסקנה הנפיצה בדברי רבי יהודה הנשיא. האמנם רשאי תלמיד חכם לחדש היתר מול איסור שנהג הדור הקודם?
זה מסוכן!
אך לפני שנבחן את דברי קודשו של החתם סופר יש להוסיף עוד קטע מן הגמרא שעליו נסובים דבריו.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד א
מכאן [ממה שלמדנו כעת]
לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה, שאין מזיחין אותו,
ואמרי לה: אין מזניחין אותו,
ואמרי לה: אין מזחיחין אותו.
מאן דאמר מזיחין, כדכתיב: +שמות כ"ח+, +שמות ל"ט+ ולא יזח החשן;
ומאן דאמר אין מזניחין, דכתיב: +איכה ג'+ כי לא יזנח לעולם ה';
ומאן דאמר מזחיחין, דתנן: משרבו זחוחי הלב, רבו מחלוקות בישראל.
מה זה "מכאן? ממה לומדים את הדרשה של "מזיחין/מזניחין/מזחיחין"? ומה פירושה?
ומיהו התלמיד חכם, הדור הקודם או הדור החדש והמחדש? ייראה לי שהדרשה מדברת על התלמיד חכם המחדש, ובאה לומר שאין דוחים את דבריו. והרי הסוגיות נמסרו בעל פה, וקל להחליף בין מילים דומות שגם פירושן דומה למדי.
אז אפשר כך: אין מזיחים כלומר אין דוחים את דברי המחדש. אין מזניחין, אין מתעלמים ממנו, ואפשר שרואים בדבריו השגחה פרטית שאין ה' זונח את עם ישראל בטעות שנקלע אליה. ואין מזחיחין, אין אומרים שהוא רודף מחלוקת מתוך גאווה.
עד כאן המבוא. ומכאן דברי החתם סופר:
חתם סופר מסכת חולין דף ז עמוד א
ואמרי לי' אין מזניחין ואמרי לי' אין מזחיחין וכו'
י"ל דפליגי לישנא.
למ"ד אין מזניחין פירש"י אין משקצין פי' דסד"א מכזבין אותו על פניו לאמור שקר אתה דובר כמ"ש רשב"א בתשובה שאין להאמין עדות אינשי דעלמא ...קמ"ל ת"ח אין מזניחין לומר שקר אתה דובר. אבל אכתי י"ל ולעיין דלמא הכי והכי הוה מעשה ואתה לא דקדקת בשמועתך.
ולאידך לישנא אין מזחיחין כלל כמו לא יזח החשן דאמרינן כדמסקינן בשמעתין חזי מאן גברא רבא קמסהיד ופירש"י יפה כיון ודקדק בשמיעתו ואין מזיחין כלל החשן אלא הרי הוא כאורים ותומים שמאירים ומשלימים דבריהם
ואמנם לב' הלשונות לא קאי אלא את"ח המעיד בשם רבו שמאמינים קבלתו.
אך הני תרי לישנא אין א' מהם קאי אהא דמקום הניחו לי
דודאי לאו כל הרוצה ליטול השם ולהגיד חדשות מסברא דנפשי' ולומר מקום הניחו וכו'
דהרי ממרע"ה עד חזקי' לא מצינו זה ומחזקי' עד רבנו הקדוש והבו דלא לוסיף.
ואתי לישנא בתרא ואמר אין מזחיחין אותו שאפי' לפעמים יכול אחרון לומר כן
ומ"מ מייתי עלה מתני' משרבו זחוחי לב האומרים מקום הניחו לי וכו' רבו כמו רבו וכל א' נוטל שם לעצמו משרבו כן רבו מחלוקות בישראל. ואמרי אינשי כל עושי חדשות בעל מלחמות כי מרבה מחלוקת בתורה וכל א' בונה במה לעצמו באומרו מקום הניחו לי עד שהגיע הענין הזה לשיעור כך כי בעלי התשובות אינם משיבים אלא מגידי חדשות להרוס דעת הראשונים ולחדש דבר מלבו וכשאדם מורה הלכה כפשוטה כמו שהשיבו הראשונים אומרים אין בתשובה זו חידוש עד שכל חלקה טובה סקלו באבני פלפוליהם והכל בנוי על מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו:
עד כאן ציטוט.
החתם סופר מציע הבנות שונות בדיוק של הגמרא ומסביר את ההבדל ביניהן.
הלשון השני "אין מזניחין" בא לומר שאם תלמיד חכם מעיד בשם רבו אין מאשימים אותו ששיקר אבל סתם אדם ודאי שאינו נאמן. וגם תלמיד חכם יש לדקדק במסורת שמסר שמא לא דקדק יפה במסירה או שמא לא הבחין יפה במה שראה ועל זה העיד. ואין אלו סברות של החתם סופר אלא מסקנות מסוגיות שונות שמהוות רקע לגישה כזו.
הלשון הראשון "אין מזיחין" בא לומר שאצל "גברא רבא" סומכין על השמועה ואין צורך לחקור אותה למרות שהיא מחודשת נגד המסורת המקובלת.
ושתי לשונות אלו אינן נוגעות כלל למעשה של רבי, למרות שעל כולן נאמר "ומכאן".
הלשון השלישי מתייחס לחידושו של רבי. וזה פירושו: יש הרבה שישתמשו בתשובה של רבי כדי להורות לעצמם היתר "להרוס דעת הראשונים ולחדש דבר מליבו".
והחתם סופר מתאר כנראה את המצב בתקופתו כאשר הוא כותב כי "כשאדם מורה הלכה כפשוטה כמו שהשיבו הראשונים, אומרים: אין בתשובה זו חידוש".
ומכוח פלפולים סוקלים את המסורת.
ואיך יש להם רשות לחלוק? מדוע הם מעיזים? מפני שמצאו את הביטוי הדרוש להם כאן. כדבריו, " והכל בנוי על מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו:"
עדיין השאלה לפנינו: האם החתם סופר פוסל כל חידוש או רק את המתפלפלים ופורצי התשובות הפשוטות. ועוד שאלה: מה אם המסורת של "התשובות הפשוטות" היא אכן מוטעית, או שהיא מנוגדת למסורת שלפניה, מן התלמוד עצמו? שהרי היו שינויים במסורת גם אם עמי הארצות אינם מודעים לכך?
שימו לב מה עושים שוטנשטיין מדברי החתם סופר!
"לדיון בהבדלים למעשה שבין שלוש הנוסחאות עיין חתם סופר.
ועיין שם שראוי להימנע מלחדש דבר שלא נהגו כן בדורות הקודמים ולומר על כך 'מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו'. והראיה, שמימות משה רבנו עליו השלום עד חזקיה לא מצינו כזאת, ומימות חזקיה עד רבי גם כן לא נמצא, ואם כן אין לנו להוסיף על כך. בכך הוא מסביר את הלשון האחרון האומר 'אין מזחיחין אותו' שאף אם לפעמים יכולים לומר כן, ומכל מקום הגמרא מביאה על כך את הברייתא 'משרבו זחוחי לב רבו מחלוקות בישראל' כדי להזהיר שלא יטול כל אחד גדולה לעצמו בכך.
הניסוח הזה מסתיר יפה למדי כי החתם סופר אינו סבור שראוי להימנע מלחדש דבר ולדעתו הדבר תלוי במחלוקת של שלוש הלשונות. ורק כאשר הדבר נוגע לתקופתו ולנסיונו המר הוא יוצא נגד המפלפלים!
די מפתיע, כי כאשר קראתי את שוטנשטיין התרשמתי שהחתם סופר שלל כל נסיון להתבסס על הגמרא שלנו כדי לתקן את המנהגים השגויים של העבר בחינת "מקום הניחו לי" ורק לאחר עיון בדבריו נוכחתי שלא שלל זאת אלא רק הזהיר מפני הטועים והמתפרצים.
אמנם אי אפשר ממש להתלונן על שוטנשטיין, כי המעיין בדברים יפה יראה שהם כמעט זהים לדברי החתם סופר.
