האם את/ה משנה דעות? דיון על נכונות לשינוי

שותפי,

תודה על ההבהרה.

לא הבחנתי בין "הרגשה"  ל"רגשותינו".

לגופו של ענין. בהחלט יש רמה גבוהה יותר של וודאות מאשר הרגשה. ראיה (מראה עין) למשל. הוכחה הגיונית למשל. אם אתה מניח מראש כי יש להוכיח את האמונה הדתית, (בלעז, הנחת המבוקש) הנך כנראה צודק כי הרגשה היא "ההוכחה" "הטובה ביותר שאליה שייך להגיע".

דייר,

כאשר אתה מספר סיפורי נסים האם אינך מבין שנדרשת ממך הוכחה להתרחשותם? מתי ראית אתה נס? מדוע אתה מצפה שאאמין לנסים בה בעת שמאז שהעולם החל לבדוק ולחקור לא התרחשו נסים?

מה הכוונה "להודות" בדברים מעל הטבע? אם יהיו ראיות משכנעות "אדע" שזה קורה, אם לא מה יש כאן "להודות"?

אתה חוזר על כך כי אפשר היה למכור להם סיפורי אלף לילה ולילה ולגרום להם לחשוב שהם עצמם עברו את המאורעות המסופרים בתורה.

שוב, אף אחד לא טוען זאת. הטענה היא כי הסיפור נכתב הרבה שנים אחרי התרחשותו לגרסת הסיפור. ייתכן והיה אירוע מינורי כלשהו שעליו התפתח והתבסס הסיפור וכי איננו מכירים מקרים כאלה בהיסטוריה?

עכשיו תכלס.

האם אתה פוטר נשים מחליצה?

האם אתה אוכל רק בשר שחוט למרות הטכנולוגיה החדשה להמית בהמות? האם למצער אתה אוכל מבשר שהומם לפני השחיטה?

האם אתה מקפיד על הפרדת בשר וחלב למרות שבעלי טעמי המצוות נלאו מלהסביר את האיסור?

האם הנך נמנע מאכילת סוגי בעלי חיים שונים ללא הסבר מניח את הדעת?

עוד? או שזה מספיק?

איש,

קשה לי להיות שותף להבנה מסוימת טרם אדע ואבין מה בדיוק היא אומרת

אני חוזר לנושא האשכול.

כדי לדון על אפשרות לשינוי דעות עלינו להקדים דיון על מהותן של דעות.

יש להבחין בין כמה סוגי דעות.

א.      דעות הקשורות באופן מובהק בהשתייכות חברתית, או יותר מכך, אישית, כמו אהרונים וזלונים, חסידים ומתנגדים וכיו"ב.

ב.      דעות עם זיקה השתייכותית, דוגמת לאומנות וקוסמופוליטיות, ימין ושמאל, ליברליזים ושמרנות וכיו"ב.

ג.       דעות עם זיקה לתכונות אופי, כמו דוגמטיות מול ביקורתיות, רכות מול נוקשות, דווקנות מול סלחנות וכיו"ב.

כמובן שברוב המקרים יש שילוב של כמה זיקות.

אנשים עם נטייה ריאלית יתלהבו פחות מאנשים בעלי נטייה רומנטית מרפואה אלטרנטיבית. עדיין אי אפשר לומר כי החלוקה תהיה ברורה וידועה מראש.

לרוב האנשים אין דעה עצמית נחרצת בדרך כלל. הם מושפעים לא מעט מחינוך מהשכלה ומהסביבה.

השמרנים, הדוגמטים שביניהם בפרט, יתקשו מאד להכיל רעיונות חדשים ליברליים. אנשים פרגמטיים הליברלים שביניהם בפרט, פתוחים יותר לחידושים, לעתים הם אולי לוקים ביתר להיטות להחליף דעות. כמו בכל כלל יש גם יוצאים מן הכלל דוגמת הקנאים לליברליות. בדרך כלל הם גם בעלי דעות קיצוניות.

ככל שהשאלה רחוקה מזיקה ישירה אישית או חברתית ופחות סותרת את אופיו הבסיסי של המידיין יקל עליו להשתכנע בדיון.

השאלה האם למסד את הזנות, אמוציונלית בהרבה משאלת לגליזציה של הסמים. למרות שבאופן עקרוני השאלות מאד זהות. אולי הזנות מעוררת רגשות עזים יותר או התנגדות דתית גורפת יותר. שאלת הסמים ניטרלית יחסית, בדרך כלל לרוב האנשים.

ממד נוסף ולא פחות חשוב הוא אלמנט הניצוח. הוא קיים בעיקר בוויכוח חזיתי, דוגמת זה המתנהל בפורום, ומתעצם כאשר המתווכחים מכירים אחד את השני, מתחדד כאשר הם נוטים להתווכח תכופות ומגיע לשיאים כאשר יש תחרות סמויה או גלויה בין הצדדים. דווקא בפורום היה ניתן עקרונית למתן מאד את הרמה האישית ולהתמקד יותר בתוכן.

בקריאה חופשית אלמנט הניצוח נעדר כמעט לחלוטין ולכן הקריאה יכולה לשמש כאמצעי יעיל לבחינת, בדיקת ושפיטת  דעות ואמונות.

שותפי,

דבריך כי מראה עיניים שייך רק לגבי ההווה, לכן אמרתי שאתה מבקש מעמד הר סיני מחדש, ויודע שאת זה לא תקבל, וממילא דרכך סלולה. כלומר כל ההצגה ש"פתוחים לדיון" נגמרת ששומעים מהם הקריטריונים ולאן הם בהכרח יובילו. הם פירוש חי ל"הרוצה לשקר ירחיק עדותו".

אינני מתכון כמובן לשקר אישי אלא לדעה שאינה נכונה.

אתה טוען בעצם כי היות ואתה מציג אמונה שאינה ניתנת להוכחה, כל מי שמעלה ספק רק "מציג" פתיחות לדיון. מי שרוצה להיחשב בעיניך כ"פתוח לדיון" עליו לקבל על עצמו להאמין לכל דבריך.

אם לא ינהג כן וח"ו ישתמש בשכלו לבדוק את הדברים (בלשונך "שומעים מה הם הקריטריונים") יגיע "בהכרח", לדבריך לאי אמונה.

אתה אמרת.

איש,

התואיל להבינני מהו הכרח לראות בתורה ובנורמות שאימצנו דרכה מסמך מחייב ברמה כלשהיא.

להזכירך, יש מעוכבי נישואין שנים רבות עקב המתנה לחולץ בן חודש שיגדל. האם התרת עגונה הוא ערך מספיק בעיניך ואיך אתה פוסק למעשה בעניין?

שותפי,

ברשותך, אנא אל תעשה תרגיל מניפולטיבי במילים.

שורה תחתונה, האם יש לך הוכחה סבירה לנקודת פתיחה של מעמד הר סיני?

אם כן, פרט.

אם לא, חזרנו ל"הרגשה" או לדת השכונה.

אני בהחלט סבור כי בכוחי לשכנע כל מי שיסכים לבדוק דברים משרשן, או להשתכנע ממנו.

מי שמצהיר מראש כי משה אמת ותורתו אמת ויהי מה, הוא אכן לא בר דיון.

אגב, אני נזכר כי פעם כתב מאן דהו ב"המודיע" דבר חכמה נפלא בנדון.

לאחר שהביא את דברי חז"ל על בני קורח הצועקים משה אמת ותורתו אמת כתב, ואיך טחו עיני אפיקורסים מראות את האמת בוקעת ועולה מן התהום עד לשמים.

מסורת, כבר אמרנו?