האם תופעת עצכ"ח יחודית רק לנו?

כמה עצוב שזו התוצאה של שיטה המבוססת על פחד ואיומים, שאנשים יכולים לומר את אשר על ליבם, ומה הם באמת חושבים רק בחסות האנונימיות כשהם מסתתרים מאחורי הניק.

הבעיה העיקרית היא בשיטה. כל התשתית של השיטה מבוססת על פחד ואיומים. אבל הפחד מהשכנים ולא מהשכינה. אנחנו ניכפה עליך מה לחשוב ומה לומר, ואיך להתלבש והיכן להתפלל ואיפה לחנך ועל איזה ערכים לאלף. אנחנו נחשוב עבורך , ואנחנו נחליט בשבילך מה טוב עבורך. ואנחנו נכפה עליך את מה שאנו מחליטים עבורך. ותהיה אפס סובלנות לכל סטייה מתו התקן החברתי על פי ההשקפה הטהורה. אתה וכל משפחתך תיפגעו לדורי דורות. בשידוכים, בפרנסה, במוסדות החינוך, ואם זה לא יחזיר אותך לתו התקן, אז בחרמות ונידויים, ואם גם זה לא ישכנע אותך לחזור לתלם אז במכות, בהצתות בשריפות בחימה שפוכה ובזרוע נטויה.

כשהשיטה כולה לעמוד בתקנון תו התקן החברתי, מבוססת על איומים והפחדות, כשאדם יותר חושש מהאשמה חברתית מאשר מהאמת הפנימית שלו, ויותר חשוב לו לעמוד בתו תקן החברתי מאשר המצפון שלו, כשהוא יותר פוחד מהשכנים מאשר מהשכינה, הוא הופך להיות לחי המשבט את עצמו בשטאנץ של ביח'ר חברתי. וכולם יוצאים משובטים כבסרט נע. מין מוטציה של אנשים שלא חושבים ולא מרגישים ולא מרחמים אלא רק את מה שהחברה מרשה להם לחשוב ולהרגיש ורק על מי שהחברה מרשה להם לרחם.

לפי מה שאני חש בחושחש השישי, רבים וטובים בעולם החרדי נבוכים היום בשאלות רבות הנוגעות לאורח חייהם ולהשקפת עולמם ואין להם שולחני לפורטם. ולכן חייב להיות לפחות קול אחד שישא ברמה את קול השפיות במחנה החרדי. שישאל את השאלות הקשות בלא כחל ושרק וללא מורא.  אך מותר האדם מהבהמה שהוא חי בקהילה ולא בעדר. לכולם מותר לחשוב לכולם מותר לשאול. כי אם לא נרבה לשאול, נעמיק את השאול . אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ ואין תשובה מבוררת אלא אם כן היא מתחדדת בשאלה. אנו פונים לכל מי שעדיין מהבהב בקרבו ניצוץ של מחשבה עצמית. כל גַּחֶלֶת דּוֹעֶכֶת אִם אֵין מְלַבִּים אוֹתָהּ. גם גחלת השפיות זקוקה בימים אלו למי שילבה אותה

מתוך " הקול השפוי" ,( שם זמני) העיתון לבעלי התשובה והחרדים השפויים. בקרוב האתר.

מתעב שקר

תודה על התיקון.

אני רואה ששנינו מדברים על שני תחומים ושני סוגים של חוקרים.

איני מכיר את כל השמות שכתבת אלא רק את חלקם באופן מעשי. ואפשר להוסיף על הרשימה, כגון את משפחת ספראי (האב והבת ע"ה והבן להבדיל שיזכה לחיים טובים), ואת הכותבת החדשה והמוצלחת מאד לדעתי, ורד נועם, ועוד הרבה.

אבל לעומתם יש דוגמאות שונות. אציין שתיים בלי שמות (למרות שאפשר).

אחד מהם כתב ספר שבא להסביר איך הצטבר העם היהודי. המחבר נטל תיאוריות מפה ומשם, ויצא לו שהעם היהודי מורכב מאלו שבאו מחרן או האיזור, אלו שבאו ממצרים, אלו שהיו כל הזמן בארץ כנען ועוד שבט אחד שבא מפלשתים. יחד הם הרכיבו את העם ויחד הם הרכיבו את התנ"ך כדי להסתיר ולתת לגיטימציה. כתבתי בשטחיות את הסיכום שיצא לי מהספר, אבל אני סבור שתפסתי את העיקר. המחבר אינו מדגיש אפילו שמדובר בהשערות. אלו עובדות.

אחר כתב ספר על מושג המלוכה אצל חז"ל ובמקרא. זה ספר שגרם לי צער רב. בהוצאה אקדמית מתפרסם ספר שמעיד כי בעליו אינו בקיא בסוגיות בש"ס ולא במקורות - אם כי הוא כנראה מכיר תיאוריות של מבקרי מקרא. הוא כופה פרשנות שלו על התנאים. עכשו אולי תדרוש ממני, ובצדק, להביא מקורות, ולהראות כיצד הוא טועה, והרי תמיד זו שאלה של פרשנות. אבל עדיין אני טוען שהפרשנות שלו מעקמת. ויש אפשרות לזהות כאלו דברים.

ואלו רק שתי דוגמאות ויש עוד הרבה.

כשכתבתי נגד הלימוד השטחי והמעקם, נגד כאלו תופעות כתבתי.

ואכן מה שדרוש לנו הוא מה שישלב את המעלות שבלימוד הישיבתי (יראת שמים, בקיאות רבה, הערכה למקורות, נסיון להבינם בלי לכפות עליהם פרשנויות זרות לרוחם, גם אם מי שקובע את ה"זרות" זו קודם כל "דת השכונה) ועוד יחד עם הלימוד האקדמי (הדיוק, הבירור של גרסאות, הנכונות לעמוד מול אמת לא נעימה שפעם היתה גם היא בישיבות אבל כמדומה שזו אמנות נשכחת) ועוד ועוד.