החזון איש מאת בנימין בראון

א. זו אמנם טיוטה, אבל דוקא לפיכך אני מפרסמה כאן, כדי לשמוע הערותיהם של יושבי בית המדרש.

ב. מאותה סיבה לא פניתי לקבל תגובה מבראון באופן אישי, אבל אם וכאשר ארצה לפרסם את הדברים או חלקם, אני מניח שאפנה אליו לבקש תגובה, אם ירצה להגיב כמובן.

מכיון שאת העמוד הראשון (מתוך 26) כן קראת, היה לך להבין שלא טענתי שא"א לנתח את החזו"א.  שמנקודת מבט חרדית הניתוח כלל אינו מתמודד עם מה שמקובל על החזו"א, ואף מכחישו. מי שמניח שהחזו"א היה מגדולי הדור, דהיינו שהיחודיות שלו היתה לשקלל את מכלול הנימוקים והשיקולים ולקבוע מה נכון לעשות במצב הנוכחי. כולל בהנחה זו, שאנחנו לו היינו במקומו, לא היינו יכולים להבין מה נכון להחליט. והוא הדין להכרעותיו ההלכתיות.

כתבתי שכמובן שזכות ואף חובה לנסות להבינו, אבל כשפועלים באופן טכני שיטתי לשפיטת הכרעותיו ופסקי הלכותיו, על ידי מי שלא התמקצע בנושאים אלו. מגיעים לתוצאות מגוחכות. לאמור לא הכלל קובע אלא המחקר בשטח, כיצד הוא נראה. אין 'איסור' לחקור את החזו"א, יש רק לגשת ברצינות, ולשם כך אין לזלזל בקטע המקצועי של החזו"א, שליטתו בהלכה ובהגדרותיה, לפעמים יכולה להיות יותר מן המחבר או החוקר, ולכן אני מראה שהוא נכשל בטעויות רבות של הבנת הנקרא או הבנת ההגדרות ההלכתיות, מה שמשפיע על תוצאות מחקרו.

וכמובן הוא הדין לאיינשטיין, אם פסיכולוג יקח על עצמו לנתח את איינשטיין ותורתו, והוא ישאל מדוע אינשטיין התווכח עם ניוטון וסתר את דבריו, ואילו את דברי פלאנק קיבל, ויתן הסבר על בסיס פסיכולוגי, מבלי להתחשב בקטע המקצועי המתמטי. זה יהיה מגוחך. אי אפשר להבין באמת את תורת איינשטיין או לשפוט אותה מבלי להתמקצע בפיזיקה ובמתמטיקה עצמן, ואפילו אם האדם פסיכולוג והיסטוריון מדופלם, הוא לא יכול לדבר מתוך הנקודה הפסיכולוגית בלבד, אלא בעיקר מתוך הנימוקים האובייקטיביים, הפיזיים והמתמטיים.

ובכן, לשאלתך: גם אם לא היתה התורה נעלית על שאר חכמות, אי אפשר לפסכלג ענין מקצועי, בלא גישה מספיקה להיבט המקצועי. וכשמנסים לעשות זאת, ישנן תוצאות מגוחכות.

יותר מזה, אחרת עלולים לעשות לך מה שאתה מבקש לעשות לבראון. סתם לדוגמא אטפל לעמוד השביעי במאמרך שבו נעצרתי בינתיים. למעלה אתה רומז בלגלוג על דברי בראון שהסיק שהחזון איש בחר בבני ברק בגלל שיקולים בריאותיים. אני אישית לא יודע למה בחר, לא קראתי ולא מכיר. אבל מה יש כל כך לזלזל במסקנה כזו? מה בדיוק לא מסתבר בה כשלעצמה? וכי איננו יודעים שהחזון איש שהיה זקוק להרבה עיסוק בענייני בריאות גופו, מדוע זה לא יכול להיות השיקול העיקרי (וזה עוד לפני שאנו מזכירים את דבריו שהעיסוק בבריאות הוא גם חלק מעבודת השי"ת...). אחר כך אתה מאריך הרבה לגבי הסיבה שהחזון איש עלה לארץ, וכאן לדעתי אתה הוא זה שלוקה בחוסר הבנה: בראון מתאר איך הרש"כ כתב "מתוך ודאות גמורה" שסיבה מרכזית להחלטת העלייה היתה הערה של החפץ חיים - ובכן לשון זו שצוטטה היא של בראון עצמו, שמתכוון בכך שהרש"כ כתב זאת כעובדה, ולא בדרך של אפשר. אבל נראה שאתה סברת בטעות שרש"כ בעצמו מדגיש שהדברים נאמרים מתוך ודאות גמורה. אתה גם קורא להם "עדות" למרות שלא עושה רושם שפתחת את מקור דבריו כדי לראות האם הוא טוען שמדובר בידיעה אישית ישירה שלו (ולא בדבר ששמע מאחרים וכיוצ"ב).

אני לא רוצה להאריך יותר וגם אין טעם, העיקרון מובן. תתמקד בטיעונים החזקים יותר ותעזוב את החלשים, גם ככה הדברים שכתבת ארוכים די והותר בתור מאמר תגובה.

1) הערתך הראשונה נכונה, ראוי לעדן את הדברים.

2) מה שבאתי לומר בענין בני ברק, הוא לא שאני יודע משהו על שיקולי החזו"א בנושא, אלא רק שישנה מגמה להדגיש שיקולים 'ארציים', גם כאשר הם מבוססים פחות מהשיקולים שהדגישו אנשים אחרים שהיו קרובים למאורעות, דהיינו מקום שיוכל להשפיע עליו וכו'. (לכשעצמי אני לא הרגשתי מעולם בבני ברק אויר טוב. אבל זה סובייקטיבי כנראה, ואולי גם משתנה לפי תנאי השטח).

3) גם אם ההגדרה 'מתוך ודאות' אינה של רש"כ עצמו, הרי היא נכונה. הוא כתב מתוך וודאות, וההשערה החילופית נראית כסתם מגמה למצוא סיבות ארציות.

4) גם העצה האחרונה נכונה, לבחור כמה טיעונים מרכזיים ולכתוב מאמר קריא וקצר. אבל בדיוק לשם כך העליתי לכאן את כל מה שהעליתי בחכתי, כדי לשמוע דעות של חכמים ומלומדים דפה, ובכדי להגיע למסקנות יותר נכונות ומתואמות לדעת הבריות.

דינו

תוקן על ידי ioסרטי ב- 10/05/2012 11:20:16