שיחה על אבולוציה ודת לרגל השקת ספרו של ד"ר מיכאל אברהם

ככה מוכרים תאוריות לעמך משתמשים במילים מפוצצות מערפלים מושגים כותבים משפטים
לא מובנים אבל נראים חכמים ואפשר למכור קרח לאסקימוסים ועוד לשכנע
אותם שהם זכו בלוטו בפרס הגדול.

אני מתכוון לנוכחי הבחור מוכשר כותב משפטים ומושגים לא מובנים וזה באמת נראה מרשים
עד שאפילו מישהו פה שואל אותו בשיא הרצינות  על מקורות למושגים שהוא משתמש בהם ובסוף
מתברר שזה בכלל לקוח ממערכון של אסי וגורי.
ולי נראה שאף אחד לא הבין במה מדובר אבל כולם מתביישים להודות כי הדברים נכתבים
בסגנון יענו מדעי וגבוה.

דייר, רק כדי שלא תתבלבל מהשטויות החוזרות ונשנות הללו, אחזור שוב על מה שכבר כתבתי. הנחת המבוקש במובן שאני מדבר עליו היא מצב שבו מסקנתו של הטיעון טמונה בהנחותיו (כלומר אין בה מידע חדש, מעבר למה שישנו בהנחות). כעת, כשאתה אומר שאסור להרוג בשבת רק בע"ח שנוצרים מהורים, אמרת בזה: אסור להרוג את א, ב, ג, ד... כאשר לפי ההנחה השנייה ברור שאף אחד מאלו הוא לא כינה. אם כן, המסקנה שאין איסור להרוג כינה בשבת אכן טמונה בהנחות. אין בה שום מידע חדש. כל השאר הם בלבולי מוח של אנשים שלא מוכנים להקשיב אלא ל'גדוילים' של כנסייתם הפנאטית ("ככל אשר יורוך"), ותו לא מידי.

את האמת כל הויכוח הזה ממש לא מעניין אותי סתם מצחיקים אותי כל פעם מחדש הניסוחים 
המטורללים אבל נראים סופר מדעיים של הנוכחי  ואיך אנשים לוקחים ברצינות כל דבר
שמוצג באופן מדעי עם מילים לועזיות מפוצצות.

"רק כדי שלא תתבלבל מהשטויות החוזרות ונשנות הללו '

השטויות תמיד אצל אחרים.

פתאטי.

קייב.
התבונן בטיעון הנדוש הבא:
1. כל בני האדם הם בני תמותה.
2. סוקרטס הוא בן אדם.
מסקנה: סוקרטס הוא בן תמותה.
גם כאן ההנחה השנייה היא הגדרה שעומדת לעצמה ולא טענה. האם זו לא הנחת המבוקש?
כעת תאמר לי, שבכאן אין מעבר מחיב לשלילה כמו בטיעון הקודם.
אך זוהי טעות. אופרטור השלילה שייך גם הוא ללוגיקה. לכן הטענה כל א הוא ב, שקולה לטענה מי שאינו ב אינו א.
ואם כנים דברינו, כעת נחזור לטיעון שלך:
1. אסור הרוג בשבת רק בע"ח שבאים מרבייה זויגית.
טענה שקולה לזה:
1. בע"ח שאינם מרבייה זויגית מותר (=אין איסור) להרוג.
2. כינה אינה מרביה זויגית.
מסקנה: כינה מותר להרוג.
האם זה מניח את המבוקש או לא?
הטיעון שהעלית לא תופס להצגה הזו, כי כאן המסקנה מובלעת בהנחה כמו שהיא (בלי שלילה).
מאידך,  אם זה אכן מניח את המבוקש, איך ייתכן ששני טיעונים שהם שקולים לוגית זה לזה, האחד מניח את המבוקש והשני לא? זה ממש נס לוגי.

זה בכלל לא קשור לשלילה או חיוב.

 העובדה שבהוכחה שסוקרטס בן תמותה. אנו יודעים כי אכן זה כך, זה רק מקרה פרטי, ולא קשור להיסק הלוגי.

 גם בהוכחה חיובית כדלקמן:

הנחה 1: בשבת אסור להרוג בעלי חיים הנוצרים מהפריה ביולוגית.

הנחה 2: כינה נוצרת מהפריה ביולוגית,

מסקנה: בשבת אסור להרוג כינה.

זוהי הוכחה תקפה.

ההנחה הראשונה אינה מתבססת על המסקנה.

גם ההנחה השניה אינה מתבססת על המסקנה.

המסקנה נובעת משתי הנחות שאינן מתבססות על המסקנה. זה טיעון תקף.

לעומת ההוכחה הבאה: המופיעה בספר כהוכחה תקפה באותה מידה.

הנחה 1: אברהם הלך עם כיפה כי כל יהודי צריך ללכת בכיסוי ראש

הנחה 2: כל יהודי צריך לנהוג במנהג אברהם אבינו.

מסקנה: כל יהודי צריך ללכת בכיסוי ראש.

כאן ההוכחה הינה מעגלית. שהרי ההנחה הראשונה בנויה על המסקנה שאותה אנו רוצים להוכיח.

 יש לי רושם שמיכי אינו כזה טיפש, הוא יודע היטב שהוא כתב שטויות. (זו לא היחידה בספר). וכפי הנראה הוא סתם מתעקש עם ראש בקיר.

 אני מצדיע לצענע על ההבחנה: עשרה קבין הבנה פילוסופית ירדו לעולם, עשרה נטל מיכי, ו-0 שאר העולם!!!!

מאכפת,
אנא קרא את מה שכתבתי, שהרי ה מה שעורר את הדיון כאן. תראה שם להדיא את ההבחנה שלך.
אמנם זה נכתב רק כדי להסביר לך שמה שכתבת כבר מופיע אצלי (כלומר גם זזה חלק  מהעשרה קבין שנטלתי). אבל לעצם העניין החלוקה הזו היא חסרת משמעות פילוסופית. בשני המקרים המידע שנמצא במסקנה קיים כבר בהנחות (באחת מהן או בשתיהן. מדוע זה חשוב?) זו רק שאלה של מורכבות ההיסק, ולא של משמעותו הלוגית והאינפורמטיבית (האם הוא מוסיף לנו מידע או לא).