כיום כולם מודים בתופעה שאחוזי הגירושין במגזר החרדי הינם בהרבה יותר ממה שהיה בדור הקודם לו.
יש בי את הצורך להתייחס לתופעה ולבעיות מנקודת מבטי, ובד בבד לדעת איך להתמודד איתה.
כמובן שאין ללמוד ולהקיש מכך על מקרים אחרים, כל מקרה לגופו- מה גם שאכתוב באופן כללי.
בעיני, חלוק הדור שלנו מהדור הקודם בארבע נקודות עיקריות, אשמח לקרוא את חוות דעתכם. רומנטיקה- ישנו קטע מפורסם מתוך 'כנר על הגג' בה נראים בדור הקודם זוג בשנות ה-70 לחייהם,
הגבר שואל את האישה "את אוהבת אותי" והיא עונה "אני מכבסת ומבשלת בשבילך גידלתי לך ילדים, אז מה השאלה הזו?" הקטע הזה מראה על מה בעבר התייחסה למושג 'אהבה'.
בעבר האהבה התבססה על שותפות לחיים בשונה מהיום שזה מבוסס על רומנטיקה ומישהו לאהוב.
כשאהבה מבוססת על חיים משותפים. יש לה בסיס יותר חזק מרומנטיקה שנשחקת ומאבדת את יופייה ברגע.
דמיונות- ישנם אנשים שהיו מובטלים ודמינו על תלוש של 7000 ₪, כשקיבלו 6000 הם התבאסו.
תשאל אותם הרי לא הרווחתם כלום, זה לא יעזור. כי הם דמינו ולכן לא יכולים להנות ממה שיש.
כמו באותו תלוש, הרבה מדמיינים את בן זוגם באופן מושלם ולכן לעולם לא יגיעו לסיפוק ממה שיש להם.
בעבר כשלא היו סרטים והאווירה ברחוב הייתה מבוססת על לחם-חלב והמציאות, לא היה כר נרחב לדמיון.
חד פעמי- עם התרבות השפע והטוב בדורנו, התרגלנו לדור 'חד-פעמי'. תשתמש וזרוק, לא בא לך- קנה חדש.
ההתרגלות לצב שכזה ולבריחה מן המציאות וזריקתה של הגורם המפריע, לא נותנת לנו כוח להתמודד.
בירושלים של מעלה למי שהיה בעיות בשלום בעיתו היה הולך להיות 'משולח'. כיום הוא הולך למקומות אחרים ואינו מתמודד.
כפר גלובלי- עם ריבוי אמצעי התקשורת שלא היו בימים עברו והתרבות המידע, נוצרה בריחה לחלל וירטואלי. התהווה בסיס לחדירת רוחות זרות אל תוך ביתו-מבצרו של האדם והפכו אותו חשוף לפיתויים ובריחה וד"ל.
מסקנות שאני מסיק לעצמי,
א- לבסס לא על רומנטיקה, אלא על הובלת עגלת החיים המשותפת כשרק אחד מגלגליה (החשובים) זה רומנטיקה.
ב- לא לדמיין דמיונות וקסמי שווא שמתפוגגים בשנה הראשונה. להודות על מה שיש ולדעת שלא מגיע לי כלום.
ג- לא להתרגל לבריחה מהמציאות, ולהתמודד. כל דבר יש לו משקל, זה לא חד-פעמי.
ד- להשתדל לעמוד איתן מול פגעי הזמן וחדירת רוחות זרות לבית, בד בבד כשאתה ממנף אותם לצרכיך.
תוקן על ידי אסיק_good ב- 17/06/2011 12:46:45
לא חשבתי על זה. שאפו.
