נתחיל כמובן מארבעת הסולנים הבולטים, שנשמעים כמעט בכל שיר:דוד פרלמן – הכוכב הגדול הבא! הוא ממש בולט ברוב השירים, ומוסיף המון לאלבום.
אמנם התברר שהקול שלו קצת שונה מהדוד שלו, אבל נראה שהוא הולך להיות כוכב לפחות כמוהו - (זיבל פרלמן ז"ל השתתף בשלושה אלבומים לפחות וכיכב בכולם!). בתקווה שהמקהלה תמשיך בעז"ה באותה מתכונת בשנים הקרובות, ואז כל הסיכויים שהוא ימשיך להיות הסולן הראשי, ומסתבר שעם הגיל צפויים גם עוד כמה שינויים לטובה... (ע"ע יושי וכד').
נ.ב: מישהו במשפחה שלי שראה אותו בהסרטות של המופע, טען שיש לו פרצוף מצויר.. אז בכל מקרה, עכשיו כששומעים באלבום את הקול שלו בצורה ברורה – יותר ממה שהתאפשר לשמוע בהופעה, אפשר להגדיר גם ולומר שהקול שלו נשמע משהו די מצויר, עם כל הגוונים שיכול להיות...
בנימין רבינא – כמובן, איך אפשר בלי. הוא נמצא ממש במקום, (אם הוא היה שר כל כך המון במופע זה כבר היה נמאס עם כל התנועות החוזרות שלו, אבל באלבום זה ממש לא יותר מדי) וגם בלי יותר מדי אנפופים מיותרים (חוץ מהשיר מלך ששם פחות אהבתי את הסולו).
דוד צ'רנדוף – הכוכב שבלט כבר מהתחלה, מהפעם הראשונה שראיתי אותו על הבמה. הוא הופיע בצורה רצינית ומושלמת - בלי הרחפנות שהיתה לכל הילדים הקטנים והחדשים האחרים. הוא שר מעולה ויש לו קול מתוק, וגם הוא עוד יספיק וידע לגדול ולהתפתח בעז"ה. כבר לאורך האלבום הוא משתפר ומשתנה קצת– למשל בסוף השיר תורה תבלין - הוא נשמע כבר יותר בוגר (מאשר בסוף השיר 'הטוב' למשל), ושר מדהים את הסולו, עד כדי כך שנראה לי הגיוני לומר שאולי עוד כמה שנים יצא ממנו שאול אלזן2 או משהו בסגנון...
שרולי רובין – כמו שגריני הגדירה: ממש הפתעת האלבום. גם הפעם האחרונה ששמענו אותו, בהופעה בסוכות, לא הכינה אותנו להפתעה שכזאת. מסתבר שהקול שלו הספיק מאז להתבגר ולהשתפר, והוא עוד הספיק גם כן להיות כוכב גדול באלבום, רגע לפני שהוא עזב את המקהלה. אפשר להגדיר את הקול הבוגר שלו כשילוב של זלמן פולק, דורון לוין, ויאיר של אחרי יבא.. לדעתי הוא הוסיף המון גיוון ורענון לאלבום, במיוחד שהוא הקול היחיד הפעם בסגנון הזה (חוץ מיאיר שלצערנו הספיק לשיר פה רק בשיר אחד).
ג'רמי הרשקוביץ – גם הוא ממש לא סבל הפעם מקיפוח, ובלט בשירים באנגלית ובשירים הסוערים. אהבתי את כל הסולואים שלו - ובמיוחד ב'וטהר לבנו'.
סול אייל – לדעתי הסולן הכי טוב באלבום! הוא שר הכי מושלם שיכול להיות. קודם כל בשירים השקטים יותר – 'הטוב', ובעיקר 'ישיש' – שם הוא ממש הזכיר לי את יוסי שיק, עם הקול, המבטא, הדיוק, והמקצועיות. (רק שיוסי עולה עליו בהופעת הבמה שלו ואילו הקול של סול יותר עמוק ומשובח).
בשירים הקצביים יותר – 'מי לה' אלי', וגם 'וטהר לבנו' הוא הוכיח את עצמו לא פחות, ואולי אפילו יותר!
חיים יהודה גורי – סולן חדש וכבר קיבל סולו בארבעה שירים באלבום, ובצדק – הוא גם סולן מעולה! מזכיר קצת אולי את ה'ילדים הגדולים' מהישיבה בויס (סליחה על ההשוואה!). הכי אהבתי את הסולו שלו בשיר המדהים: 'עד מתי'.
יהודה גורקין – אתם בטוחים לגמרי שהוא רק שלש פעמים??? אין מצב שזה טעות בחוברת, כי אם היה לו סולו בעוד שיר היינו מיד מזהים..! זה כבר באמת נושא של קיפוח! הייתי אפילו מוותרת על התמונה הגדולה שלו בעמוד המרכזי - שישימו 'דוגמן' אחר - הוא צריך לשיר! ומי יודע אם תהיה עוד פעם הבאה - הוא כבר לא ילד קטן, למרות שהקול שלו עדיין מתוק מדבש!!!
עוד מפיספוסי האלבום:
עקיבא ג'יקובס – רק סולו אחד?!
חייא אברמוביץ – אם לא בשבילו, לפחות משהו בשביל השם של המשפחה?
טוב, לו תהיה לפחות הזדמנות בפעם הבאה, כי לאברמוביץ (או יותר נכון לקולות שלהם) יש תוחלת חיים ארוכה במקהלה...
מרדכי ויסמן – משום מה הייתי בטוחה שיהיה לו איזה שהוא סולו... גם קצת אכזבה.
ו... מקס הרשקוביץ – עוד לא קיבלנו אפילו לטעום! (חוץ מתמונה) גם לכם התחשק קצת?
אחרי כל הסולנים, או בעצם לפני הכל – המקהלה עצמה מדהימה!!! האחידות וההרמוניות, משהו שאין בשום מקום אחר! זה הדבר העיקרי שעושה את כל האלבום!!! ישר כח לכל המשתתפים ולכל הקוראים...
