משמעות השבת לפי האבולוציה

רד"צ הופמן בפירושו לבראשית כותב כי העולם קיים שנים רבות הרבה יותר מששה אלפים, "וטעמים לא מעטים מדברים בעד זה", כך הוא מביא שם מספר הזהר כי ששת ימי בראשית אינם אלא שש תקופות גיאולוגיות. בעל תפארת ישראל על המשניות מסתייע במאמר חז"ל "אמר ר' יהודה בר' סימון יהי ערב אין כתוב כאן אלא ויהי ערב מיכן שהיה סדר זמנים קודם לכאן, אמר ר' אבהו מיכן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אילו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי", (ב"ר ג'), ומסביר את מקורן של המאובנים העתיקים ושל הדינוזאורים בעולמות קדומים אלו, ('דרוש אור ישראל'). המהרש"ם (תכלת מרדכי, בראשית סי' ב) שיבח את פירושו של בעל תפארת ישראל (כך כתוב גם ב"שם עולם" מאת רבי יהונתן איבשיץ). תלמידיו של רש"ר הירש הבינו שכך גם דעתו נוטה (רד"צ הופמן בפירושו לבראשית, רש"ר מביא דעה זו במאמרו 'ערכה הפדגוגי של היהדות משנת 1873', מצוטט ב'דעות' מז' תשלח'. גם הנצי"ב בפרושו לתורה בראשית ז כג ו מביא דעה זו, אך מסקנתו אחרת). הרמ"א כותב: "מספר הימים בבריאת העולם הוא התגלות הכוחות" (תורת העולה לרמ"א ח"ג פמ"ז, בשם עקדה פרשת בראשית ומו"נ ח"ב פ"ל).

מדרש קדום אומר: כל יום מששת ימי בראשית היה אלף שנים (מדרש ר' משה הדרשן, נדפס ב'תורה שלמה'). מדרש אחר אומר: "תשע מאות שבעים וארבעה דורות שהיו קודם לבריאת עולם ונשטפו כהרף עין בשביל שהיו רעים", (מדרש תהלים צ יג). תורה ידועה אצל המקובלים בשם 'שמיטות' גורסת כי מנין השנים לבריאת העולם אינו אלא השמיטה (שבעת אלפי שנה) הנוכחית, אבל ישנן שמיטות רבות ואיננו נמצאים בשמיטה הראשונה (תורה אור למהר"ם פפירש, בשם הרמב"ן, ספר הפליאה, ספר הקנה, הרמד"ל, מאור עיניים, זהר קלו: הרדב"ז, מגלה עמוקות, של"ה). 

המקובל "בעל הלשם" כותב: "דע כי כל הששת ימי בראשית וגם השבת בראשית. אשר אז היה משמש ומאיר האור הגנוז עד סוף מוצאי שבת כמ"ש במדרש ב"ר פ' יא' סימן ב'. הנה היה אז שיעור הזמן ע"ד אחר לגמרי. כי ערך הזמן הוא לפי ערך מצב העולמות. וכמו שבארנו כל הדברים הללו בספר הדע"ה ח"ב דרוש ג' ענף כב' ע"ש, והבן כי ישנו גם בזה סודות עמוקים", (הלשם, ספר הדע"ה דרוש עץ הדעת סימן ח').[1]

ספרות על דעות במקורותינו הרואות את ששת ימי בראשית כששה תקופות: א. מונק The Seven Days of the Beginning, הוצ' פלדהיים י-ם, 1974. א. כרמל וס. דומב Challenge , הוצ' פלדהיים י-ם 1978, עמ' 124-140.

עד כאן C-P.

"כתב הרמב"ן ועבדו לעולם כו' יש מי שרצה לפרש דברי הרמב"ן בסוד שמטות ויובלות שאמרו המקובלים הראשונים נ"ל שאין לישב ד' הרמב"ן אלא באופן זה כי הרבה פעמים רמז בדבריו ענין השמטות אבל אני מאמין בענין השמיטות כי לא לחינם נכתב כל סדר קבלתם שכמעט הכל סובב על יסוד הזה וכן הקדוש קנה והר"מ די ליאון בעל לבנת ספיר ור' יצחק בעל ס' מאור עיניים והרמב"ן הסכימו על זה ומאמר באדרא רבה קלו: הוא על זה ובריש ס' לבנת הספיר האריך בשמיטות ודע כי קצת דברי רמ"ק ז"ל בבטול ענין השמטות כל קושיותיו יש מקום למעיין לתרץ והרדב"ז היה מאמין בשמיטות כמו שהאריך בספרו מגדל דוד (הג"ה צ"ל מגן דוד) וכל ס' קהלת יובן בענין השמיטות ואיני רואה מקום הנוגד לאמונת התורה באמונת השמיטות כי מה לי שאני מאמין שיתחדש היום ה' אלפים שנה ות"כ או אם נתחדש היום יא' אלפים שנה שהרי סו"ס יצא מיש לאין וסופו לחזור לאין, עכ"ל.

וכן רמז לזה שהעולם מט' אלפי שנה בחנוך מצוה של', ובחיי בהעלותך מחז"ו קלד' רקנטי פ' בהר]. וכן בספר הפליאה בד"ה ושאלו מתיבתא דרקיע מביא מאמר ר' קטינא ו' אלפי שני הוי עלמא ומסים שיש ז' שמטות והוא היובל הגדול. וכן שוב בהמשך שם. ובד"ה וראה והבן מפורש יותר: "כתוב אמרתי עולם חסד יבנה והיא התחלת ההקף.. כל הספירות נוהגת ששה אלפים שנה ואלף אחת שבת והמה הז' שמיטות כי ז"פ ז' הם מ"ט אלף שנים ואלף החמשים הוא היובל הגדול שהכל שבים אל הבינה" ובד"ה זע"נ: "בכל שמיטות היסוד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב".

וכן בספר הקנה ד"ה סוד סוטה: " ז' בני הבינה והם נקראים שמטות שתא אלפי הוי עלמא". וכן הוא במגלה עמוקות אופן סג' ובשל"ה (תולדות אדם, בית דוד מג') ובתפארת שלמה פ' בהר.

-הרד"ק כ' פי' נסתר על פרשה ראשונה דבראשית שכל אדם מכוין מין האדם (תוה"פ ע' רד"ק).

-בפדר"א פכ"א "ומפרי העץ אשר בתוך הגן, תני ר' זעירא ומפרי העץ אין העץ אלא אדם שנמשל לעץ, שנ' כי האדם עץ השדה, אשר בתוך הגן אין גן אלא אשה שנמשלה לגן, שנ' גן נעול אחותי כלה, ואמר הגן ולא אמר אשה תפש לשון נקיה".

-הרלב"ג בס' מלחמות ה' ו' ח' כ' שימי בראשית הם שלבים בהתפתחות, וכל יום מסמל היווצרות של מין יותר "שלם" דהיינו יותר מפותח, מה שנוצר ביום הקודם הוא "קודם בסבה ובטבע" וכדאי להעתיק כאן את לשונו:

 "מה שיוחס בהוייה הזאת שתהיה נשלמת בששת ימים אינו באופן שיהיה האחד לשני יום אחד, דרך משל, אבל אמרו זה להורות על הקדימה שיש לקצת הנמצאות על קצתם. והמשל שמניעי הגרמים השמימיים הם קודמים בסבה ובטבע לגרמים השמימיים, והגרמים השמימיים קודמים בסבה ובטבע ליסודות ולמה שיתחדש מהם.. הצמח הוא קודם לחי השלם, ובזה האופן יהיה הבעל חי המימיי קודם למעופף, והמעופף להולך, וההולך למדבר, וזה שהבעל חי המימיי עושה ביצה בלתי שלמה, והמעופף עושה ביצה שלמה, וההולך עושה בעל חי בגופו. ולזאת הסבה התבאר בספר הבעלי חיים שהמעופף הוא יותר שלם מהמימיי, וההולך יותר שלם מהמעופף, ואין ספק שהאדם הוא יותר שלם משאר בעלי חיים ההולכים. ומזה הצד יוסר הספק אשר סופק לקצת הקודמים מרבותינו זכרונם לברכה באיזה דבר שוער יום ראשון ויום שני ויום שלישי, והנה לא היו המאורות נמצאים עד יום רביעי.. וממה שראוי שתדעהו הוא שכל מה שאפשר חדושו מהטבע לפי מה שהטביעו השם יתברך לא יוחסה בריאתו לשם יתברך בזה הספור הנפלא, כי הוא יעשהו באמצעות הטבע". ראה עוד בדבריו שיש עוד דעות.

-ואם היה קשר בין אנשים שהיו קודם אדם וחוה לאלו שאח"כ או שנדונין כקופים עי' ב"ר כב יז על חוה הראשונה שעליה רבו קין והבל, ומבואר שם במפ' מלעיל שהי' חוה קודם חוה אמנו רק שלא היתה נאה ולא חפץ בה אדם.

-ועי' ברש"י בראשית ג' כג' מיבמות סג זאת הפעם כו' מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה שבעולם ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה כו' והוא ממדרש וברור שכל זה לא נעשה בשעה אחת.

-ועי' בב"ר שקודם לכן הוליד שדים ורוחין ולילין ועי' רמב"ם ריש מו"נ שמפרש שהיו אנשים בעלי צורות חסרות וע"כ מדמי' לי' לשדים ורוחים.

אבל לגבי המנין של תשעא', ברור שהוא אינו מוסכם, ואינו אלא סימן.

ראה למשל בב"ר לב' ו' שנת מבול אינה מן המנין, וראה ב"ר ט יד עד כאן מונין למנינו של עולם מכאן ואילך מונין למנין אחר.

וכן כל המנין המבוסס על דורות שמאדם ועד אברהם, אינו אלא ענין סמלי, על ידי חיבור שנותיהם, שהרי במציאות לא היו שנותיהם שלמות, נאמר שפלוני הוליד את בנו בגיל חמש מאות, אין הכוונה שביום שנעשה בן חמש מאות הוליד, אלא ייתכן שהיתה כאן עוד חצי שנה, וכך הלאה. וכך גם בשנות המלכים של ימי בית ראשון, לא תמיד ברור אם השנים שלמות. ולפעמים ברור שלא היו שלמות. כמו באביים מ"א טו'. כמבואר גם ברש"י מלכים א כב נב, ובא"ע בראשית י כא: "שנתיים- שנכנסה השנה השניה, וכחשבון הזה ימצא בספר מלכים בעשרה מקומות".

-חז"ל לא מנו בשום מקום שנים לבריאת העולם, ראה תוס' ע"ז י. ובגיטין עט: הוזכרו כל המנינים ולא מנין לבריאה. ובספרי פ' בהעלותך נאמר שהיו מונים ליצי"מ ולמקדש ועכשיו מונים למלכויות. וכן בחקירות של עדים שואלים באיזו שנה ובאיזה שבוע ביובל, ואם היה מנין שנים אחד לא הי' צריך כ"כ. מנין לבריאת העולם התחדש רק בזמן הראשונים, כשהפסיקו להשתמש במנין שטרות.

(ומכאן תלמד כי הכתוב בשלשלת הקבלה ערך בית המקדש בשם אגרת הרומני (והמכוון רומאי, והוא מרקו הנזכר בשבט יהודה) שכתב כי כל כ"ג הי' משאיר טבלה בבהמ"ק וחרוט עליה בזהב "אני פלוני בן פלוני כ"ג שמשתי כו' בשנת כך וכך ליצירה", הוא משובש כמנהגו).

-ואין שום הסכמה על שנות היצירה, כי בתלמוד נאמר שמנין שני בית ראשון הוא תי' שנים, אבל הראב"ד בסדר הקבלה שלו כתב כי היה תל' שנים, וכן הביא בשמו האברבנאל בהקדמת מלכים, והרלב"ג דניאל ז כ' כי היה תיט' וחצי, והרד"ק מלכים ב' יד' כ' כי היה תכט' שנים (ומפרש שתי' הוא עד ביאת נ"נ ליהויקים. ולא כשמדמע יומא ט.). וכמו בכל מקום שהמקראות מתפרשים בכמה פנים, פשט ודרש. ראה גם מאור עיניים פל"ה שפילון כתב שהי' תמ שנה ויוסף בקדמוניות י',ח',ה', מונה תע' ומחצה שנים ושם כ', י', ב', תסו' שנה ומחצית שנה וי' יום, ובתולדות מלחמת היהודים ו' ד' ח' מונה לו תסט' ומחצה שנה.

-כתב האברבנאל בהק' מלכים: וראוי שתדע עוד שהלוח הזה סדרתי אותו פה בשנות המלכים כפי פשוטי הכתובים, ויתחייב ממנו שהיה חורבן ירושלים ושרפת הבית בשנ' ג' אלפי' ושנ"ח לבריאת העולם, וכן מנאן הראב"ד בספר הקבלה, וחכמים מהאחרונים נמשכו אחריו, אך אמנם כפי בעל סדר עולם אותו החורבן ההחלטי מירושלם ושרפת בית הש"י לא היה כי אם בשנת ג' אלפים ושל"א".

-מלכות פרס בפני הבית לפי התלמוד לד' שנה, בסדר עולם יש גירסה כל שני מלכי פרס ומדי רנ' שנה, ובסדע"ז נאמר נב' שנה. ידוע שהחוקרים מאריכים את התקופה הפרסית, וכך מביא גם בצמח דוד לתלמידו של המהר"ל. ועי' במאמרו של הרב מדן מגדים יד' שמביא דעות האחרונים שנראה שהסכימו לדבר בשתיקה. וגם לדברי חז"ל שהיה תי' שנים קיים הבית, וע' שנה הגלות, אפשר שהיו באמצע שנים שהיה רק המזבח קיים ולא הבית, כמתואר בכתובים, ושנים אלו לא נמנים לגלות ולא לבית, ואולי היה מאה שנים. וכן כ' הרמב"ן בויכוחו כי 380 שנה עד מלכות בית חשמונאי, והיינו כדעת ההסטוריה. וכן המלבי"ם י' עזרא ו' יא' הביא ב' הדעות ומסיים דאין בזה דבר ברור. וכן בפדר"א פמ"ט שאחשורוש המלך הרביעי לפרס דהיינו שהי' אחרי דריוש, וא"כ יותר ממ' שנה עד בנין הבית. ועי' בקדמוניות היהודים כ,י, ג-ד, שמונה תמו' ומחצה שנים לבית שני [מונה כל הכהנים ושנותיהם], ובתולדות מלחמת היהודים ספר ו' ד' ח' מונה לבית שני תלט' שנים ומה' יום.

-מנין שנות הבית השני: בשו"ת רלב"ח סי' קמג' כ' דיש פלוג' תנאי אי חרבן הבית הי' תכ' או תכא'.

-כן נחלק בזה הגר"א עם שאר ראשונים, וכתב החזו"א (מכתב שנדפס בס"ס דרך אמונה) דלהגר"א מנינינו חסר שנה אחת.

(סתם כך דברי סדר עולם אינם קבלה מוסכמת תמיד, ראה למשל תענית כט' תמוז דההוא שתא מלויי' מליוהו שחולק על סד"ע ועוד ובשבת פז. ששי לחנייתן כו' נגד סד"ע פ"ה וכן הגר"א בפי' סד"ע פ"א עביד מח', ועי' בהכתב והקבלה שמות לג ז בשם הגר"א שמוחק דברי הסדר עולם מפני פדר"א וכ' דלא כרמב"ן ורא"מ ותוס' שתמהו על הפדר"א, ועי' ברד"ק מ"ב כב' "מימי יהואש שחזק בדק הבית עד היום ההוא שהיו רכד' שנה ובסדר עולם מאתים ושמנה עשרה").

 -עוד יש דעת כמה ראשונים נכבדים, שחולקים על רש"י בפירוש הפסוק 'ומושב בני ישראל שלשים שנה וארבע מאות שנה', ואומרים שנמנה מלידת יצחק, ובאמת היו רמד' שנה במצרים, ולא רדו' שנה'. ולפי דבריהם יש להוסיף שלשים שנה למנינינו, ואנחנו בשנת תתא' ליצירה. כך דעת הרמב"ן על התורה וכן דעת ר' בחיי כעין זה שם והביא משם ר"ח וכ"כ אברבנאל בהגדש"פ דיצאו בתעח' ובפי' פ' בא, וכן הביאו מר"י קארו בס' תולדות יצחק, והראב"ד בסדר הקבלה יש גי' שיצאו בשנת תמט' ממצריים.

-ראה בשו"ת רלב"ח קמג' הקדמה ה' "כל אותם החשבונות שהוזכרו שם כגון יצי"מ בב' תמח' וכן כל החשבונות האחרים אינם קבלה אבל ראוי לנו לבאר כולם או רובם מהכרח הכתובים".

-ושמא תאמר, החשבון של העיבור מבוסס על מנין זה. כבר קדמוך רבנן: ידוע שמאור עיניים למן האדומים רצה לחזק את הדעה שהתקופה הפרסית היתה ארוכה יותר מכפי האמור בתלמוד, והיו שהשיגו עליו שלפי זה מתקלקל חשבון בהר"ד, וכ' על זה היעב"ץ במטפחת ספרים פ"ט "הדבר ברור שתוספת השנים על חשבונינו מזמן היצירה לא ידחה סדר קביעותינו בשום אופן ובהר"ד אינו כתוב בתורה ולא נזכר בתלמוד כי אינו אלא סימן בעלמא ואם יצוייר איזה תוספת במנין השנים שלפני זמן החל חשבון מתקני החשבון עבורינו בשביל כך לא נפסד החשבון מעת שהוחל במאומה ולא יפסיד עלינו כלום". ומענין שאותו לשון בדיוק נאמר בתשובת גאון הנדפס באוצה"ג לר"ה פ"ב שבהר"ד אינו קבלה בידינו אלא המציאוהו להקל על החשבון עי"ש (ראה גם במעיל צדקה כא' שבימי מיתת משה אפשר שלא ידעו בדיוק החשבונות ועברו לפי הצורך), ובשו"ת רלב"ח סי' קמג' מעתיק ג"כ מר' האי "מה שיסדו בהר"ד הוא ללמד לתלמידים אבל סדר עולם אין למדין הימנו והחכמים יודעים עיקר הדבר וכל מה ששמעת חלוף זה דברים בדויים הם".

ובקצרה, הדבר ברור שרבים וטובים מחכמי ישראל קבעו שאין המנין המקובל לבריאת העולם אלא ענין סמלי בעלמא, לפי יחידות הזמן שבידינו, אבל לא שבאמת אנו יודעים כמה זמן מדוייק עבר מבריאת העולם.

וראה בזה בשו"ת הרשב"ש סי' ג' עמ"ש שית אלפי הוה עלמא וחד חרוב "אם עתיד ליחרב או לא אינו מזיק להאמונה אך צריכין אנו להאמין שיש לה' היכולת להחריבו ואתה האמן בזה מה שתרצה", והוא כדעת הרמב"ם במו"נ ח"ג כז כי העולם אינו מחויב לחזור אל ההפסד. ובספורנו דברים י יד שהארץ והשמים לא יפסדו וכ"כ בעוד מקומות

גם דע שלא כל החכמים הבינו המאמר כפשוטו. המגיד של ב"י סובר פ' בהר שחד חרוב היינו חרוב מיצה"ר ודעתו מסכמת בזה להרקאנטי שם ועקדה סוף שער ד', והמאירי בהקדמת אבות מפרש וחד חרוב הוא צרות רבות באלף הששי. וכ"כ ר' בחיי פ' בהעלותך שהוא חורבן חלקי וכ"כ אברבנאל בס' מפעלות אלהים, ובשל"ה ח"א יח. מפרש חד חרוב שלא יהי' נשמות חדשות ולא שיחזור לתהו ובהו. ובהגהות לתולדות אדם בית דוד מג' כתב השל"ה כי חד חרוב היינו שראוי שישבתו הפועלין ממלאכתם, ומהרש"ל בס' מנורת זהב טהור כ' חד חרוב היינו כליה גדולה באומות העולם חוץ מישראל.

(ועי' א"ע בראשית ח כב מפרש המקרא "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו" שיש לארץ ימים קצובים, והוא פרוש חדש ומופלא לא הביאוהו רבותינו, ולפי השיטה השניה הוא בדיוק להיפך דהיינו כאומר "כל ימי הארץ זרע וקציר וכו' לא ישבותו עוד", ומשמע שלא ישבותו לעולם).

וראה עוד בזהר בפרשת נח שאמרו שבשנת תר' יפתחו שערי החכמה כו' שהוא הכנה לשבת מלכתא כו' ואלו בפ' תולדות אמרו דכבר בשנת תח' יהיה תחית המתים, ובח"א קיז' שבשנת ס' לאלף ששי יגאלו ובזהר ח"ג רנב שיגאלו בשנת רנו' וי"א בשנת רס' ובז"ח שהגלות אלף ותקנז ובתקונים אלף ורצ' שנה ובח"ב י שבשנת תלו יגאלו ובח"א קיט בשנת תקסו ובח"ב רכז כ' שימי הגלות אלף.

ובכל אופן מהאלף הששי, שאין לדעת בדיוק מתי הוא, לא ידאגו החברים. כאמור וכמבואר.

1) לפני שאתה מנסה להשתמש בהגדרות שגדולות עליך כמו 'אפולוגטיקה' כדי שתלמד איך כותבים אותן או מה הם אומרות.

2) לדעתך עולמות שנחרבו לא כולל בעלי חיים שנכחדו, יש שחושבים אחרת. אין שום עדויות לתרבות של לפני 8000 שנה.

3) יש באמתחתך הוכחות הקובעות שהעופות נוצרו לאחר יצורי היבשה? או שאתה מתבסס על המיתוס שהלעיטו אותך בו.