משמעות השבת לפי האבולוציה

אין דעתי כדבריך, אלא הכוונה שכל הספר הנקרא תורה כולו מן השמים, דהיינו שנכתב על ידי אדון הנביאים בהוראת ה'. בלי שום קשר לשאלה אם משה כתב אמת היסטורית דוקא או גם ענינים שבאו רק ללמד. הנושא הוא מוצאו של הספר ששמו הוא 'תורה' וכולל את כל מה שיצא מיד משה תחת שם זה. והכל דברי אלהים חיים ומלך עולם. כן הוא העיקר, והכופר בזה אין לו חלק ונחלה בתורת משה.

ומה הוא "חלק ונחלה בתורת משה"?? משמע ביטוי שאני המצאתי, כמייסד כת חדשה וקיקיונית, סורי, לא נמצאהו בספרים..

דעת לנבון נקל, כי תורת משה אינה רק ספר שמתווכחים כאן מתי נכתב, אלא לפי אמונתינו, שכאן קצת מתביישים להאמין בה, אבל בכל אופן אני מעיז פני ומצהיר עליה בגלוי.. הוא דבר ה' לעולם, בשבילו נברא העולם, בכדי ליצור ממלכת כהנים וגוי קדוש שהתורה תהיה מנהלתם. ואין הכוונה לממלכת קופים ורובוטים שיעשו את ההלכות, 'היהדות האמפירית'. אלא בדיוק להיפך, לממלכת כהנים, אנשים קדושים המתדמים למלאך, שייצרו את ההלכות. שיבינו את רוח התורה. המשתקפת בסיפורים לא פחות מבחוקים. וכל ההלכה כולה מיוסדת על זה, ואין שום משמעות לקיום הלכה מבלי כל האמונות הבסיסיות שיצרו והרכיבו אותה. לכן שיטת ליבוביץ בזה נלעגת.

ובכל התפקיד הזה והשליחות הזו לא שותפים כל באי עולם, אלא רק עם ישראל שנבחר לכך, וכל הרוצה להצטרף אליו. וכשם שכל הרוצה יצטרף, כך כל הרוצה יכול לפרוש. (אין כוונתי שזה רצוי לפי ההלכה, אלא שזה אפשרי). והפורש הזה לא צריך להיות נאצי, או לשרוף את ספר התורה. הוא רק צריך לצבור מסה קריטית של סטיה מהכוונה המקורית של השליחות. שהרי לא ייתכן שאדם יהיה חלק מתכנית, ממטרה, מבלי שיהיה שום קריטריון מה מגדיר אותו, כחלק מתכנית זו.

ובכן, לפי הדעה שהחזקתי בה כאן, מי שאינו מקבל את המסורת בדבר אלהיותה של התורה כולה, כספר. על סיפוריו ועניניו. עבר את המסה הקריטית של הסטיה, עד כדי שהוא מוגדר שאין לו חלק בשליחות. ומה נפקא מינה בזה? שדינו כאפיקורוס, שאין אנו ערבים לו בדיני ערבות שנקבעו בהלכה, שאין דואגים לשלומו ולחייו, בלשון המעטה. ועוד כיוצא בזה. שהרי לא יתכן שהאל יקבע מטרות ותכניות, ולא יהיה שום גבול בין מי שהוא חלק מהענין, ובין מי שמוותר על חלקים, ובכך מסכן את שלמות כל הענין.

וכשאתה מתבדח על הנושא, אין זה מצחיק כלל וכלל. לכל הפחות לא אותי. ככל שהענין רציני ומהותי, כך פחות מתאים להתבדח עליו. ואני מניח שככל שתופסים נושא ברצינות מגיעים למסקנות יותר רציניות. וככל שהוא חשוב, פחות יש חשק להתלוצץ ממנו. החזקת פעם חיי אדם בידיים שלך? ניסית לדמיין איך מרגיש מנתח כשהוא אוחז בעורק הראשי של אדם חסר הכרה? לזה קוראים 'הרגשת אחריות'. את אותה הרגשה בדיוק הנך צריך להרגיש כשאתה דן כאן בפורום (או במקום אחר) על הגדרתו של תפקידינו בעולם לפי ה'. אלא אם כן אינך מאמין כלל בהתגלות ה' (סליחה אם זה נשמע כאילו אני חושד, אני רק מחשבן את האפשרויות) וכל הדיון הוא פורמלי, כדי לנגח מישהו. במקרה כזה אני שמח שהבהרתי את הענין.

הרעיון של התורה מאת ה' הוא רעיון כללי, וכבר כתבתי בהודעתי הקודמת שהאבן עזרא סבר שאם אדם מזהה מלים ספורות שלדעתו נוספו מאוחר אין בכך 'יציאה מן הדת'. ולעומת זאת מי שאמר זאת על קטע שלם 'דבריו ראויים לישרף'. גם לנדון זה חייב להיות גבול וקריטריון. חז"ל מזכירים כמה מקומות שהיו ספקות נוסח בתורה, וברור שבכך אין פקפוק על המסורת של התורה, שהרי זה בדיוק מה שבאים ספקות הנוסח והחילופים האלו לעשות, לשמר את העובדה שכאן לא ברור במאה אחוזים מה הנוסח המקורי. והוא הדין לדעת אבן עזרא שאם יהושע הוסיף הבהרות בתורה, אין זה מתנגש עם הידיעה הכללית על מקור התורה. ולכן היה פשוט לחכמים שהיכן שכתוב בתורה מפורש שמשה מת, מדובר בפסוקי סיום וחתימה שנכנסו לתורה, גם ע"י נביא במצוות ה' או במצוות משה. אבל לא ע"י משה עצמו. (ולא ידענא היכן מצאת שר' יהושע אמר זאת אלא הוא סתמא דבריתא, ובהמשך דברי ר' יהודה, שהוא בר פלוגתא דר"ש כנודע. וכנראה מרוב רצינות נפלה טעות בדברים).

כשם שבתחום ההיסטוריה, מי שחושב שספרו של יוסף בן מתתיהו נכתב בימי הביניים על ידי הגיבן מנוטרדם, הוא אידיוט שאין לו מושג בהיסטוריה. אבל מי שחושב שנוספו בו בימי הביניים כמה משפטים, כהבהרת עורך, הוא מעלה דבר שאין הדיון בו חסר טעם ומופקע. אותה ריאליות שולטת גם בתחום ההיסטוריה שלנו. והעובדה שהתובנה ההיסטורית בתודעה הלאומית בענין התורה התרחשה מוקדם הרבה יותר מאשר התהליך הזה לגבי יוספוס, לא משנה דבר.

אני מקוה שבכך הבהרתי יפה מה הוא 'חלק ונחלה בתורת משה', להלכה ולמעשה. ומה ההבדל בין הבהרה בספר קיים, לבין יצירת ספר, או שינוי מהותי בספר.

-ליבוביץ התחמק מלדבר על 'תורה מן השמים' ועצם ההתחמקות מלמדת משהו. מי שמאמין לא צריך להתחמק. אמנם לא לנושא זה התכוונתי, אלא לעצם שיטתו שהיהדות היא רק ההלכה ושצריך להיות כפופים לה, אבל מן הצד השני לא האמין בשום פרט מההשקפה של יוצרי ומגבשי ההלכה – חכמינו. וכלום יש ערך לקיום ה'משנה ברורה', בזמן שכולו מיוסד על האמונה בנבואה, השגחה, שכר ועונש, תחית המתים, וכו'. ברור שלא בכל פרט בהלכות שבת תמצא קשר לתחית המתים, אבל באופן כללי ההלכה נקבעה ונתגבשה על ידי הרוח והאמונה וצורת החשיבה של חכמים. שלא מקובלת על ליבוביץ משום בחינה. וזאת מבלי להתייחס לגישתו לנביאים עצמם, כאשר הוא לא האמין שמעולם התרחש נס או שבאו בהיסטוריה מעשים שאינם מקרה גמור וכו', שגם זה בעצם חוסר נכונות לקבל את השקפת הנביאים, או התחמקות בטיעון שהדברים נאמרו לקטנים ועמי הארץ.

-כשכתבתי העולם נברא בשביל ישראל, התכוונתי לעולם שאנו מגיעים אליו ונמצאים בו. ולא כל כך מטריד אותי לשם מה נבראו גלקסיות רחוקות. אבל אם אתה מעלה את השאלה, אז כנראה שכן, כדוה"א לא יכול להתקיים בחלל ריק, לשם האיזון שבו צריכים את כל היקום. וגם לשם האיזון בשמירה על החי בכדוה"א צריכים את כל המינים, לא שאני יכול להסביר לך בנוגע לכל בילהרציה, אבל צריכים פוטו סינתזה, צריכים כמות של צמחים, צריכים בעלי חיים שידללו את הצמחים, שיאביקו אותם, צריכים איזון בין כל המינים, הפרה לא תתקיים ללא החולדות שמשמידים את הנחשים שמסוכנים לה (נגיד), אבל השדות לא יתקיימו ללא הנחשים שאוכלים את המכרסמים, וכו'. יש איזון בכל עולם החי והצומח. ואם נרצה ליהנות מהצמחים והפירות וכן מבעלי החיים שאנו באים במגע אתם, נצטרך את כל היקום. ועי' תענית כה.

-אדם עליון יקר.

אני רגוע לגמרי, ואין מזרזין אלא למזורזין. אין שום הבדל בין שימוש ב'פונדמנטליזם' ובין הצגת דבריך כמלחמה בפונדמנטליזם, אתה הוא זה שמדבר על "שיטות חשוכות ומלחמות דת והתחמקות מיושר הגינות וחכמה". בלי שום כיסוי לכל ההכללות. נניח את המושגים המפוצצים. ונדבר על הענין שלנו. על משמעותה של האמונה. אם הייתי אומר שאין אמוציות בנושא האמונה, הייתי משקר. כל מי שמאמין ולוקח את הדברים ברצינות חייב שיהיה לו גם רגשות לענין. הגורמים לו לראות נושא זה כחשוב וכטעון זהירות בכל קביעה והחלטה. לא פחות מרופא שמקבל החלטות. וזה בדיוק מה שאמרתי, שזה נושא רציני. ומי שלוקח אותו ברצינות, אפשר לראות את זה בדבריו. לא פשקויל ולא מלחמת דת, קצת רצינות.

בסוף כל הודעה אתה מודיע שיותר לא תודיע, ובכן אני פוטר אותך מלהודיע, איני רואה את שתיקתך כהסכמה, ולא ניסיתי להפריך את דבריך, אלא להיפך, ביקשתיך שתבססם. אלא שאתה הודעת שאין בכוונתך לפרט ולבסס. ואני רק הסברתי את דעתי, מכיון שנראה היה לי שלא הובהרה טוב בפרשנותך.

אני לא אמרתי שיש בכך שאני מאמין במשהו להכריח אותך או אדם אחר שכך היה. אלא הסברתי מה משמעות המושג 'אין לו חלק בתורת משה'. טענתי שחייב להיות גבול בו המאמינים רואים אדם כשותף עמם בדעות ובדרך. בניגוד לטענתך שבכל מה שאינו נוגע להלכה אין משמעות לדיון מי כתב אותו.

(אני מניח שאתה מסכים לכך שיש גבול, אלא שאתה חושב שתיאוריית 'הסיפורים בחוץ' שלך היא בתוך הגבול. ועל זה הנני טוען שדוקא מכיון שגבול הוא תמיד תחום אפור, זה לא נקבע על ידי מישהו חכם או גאון או שמוכיח את דבריו, אלא על ידי שקלול של המקורות הקיימים המשקפים את הידיעה הקרובה ביותר לתקופה בה יכלו לדעת את הדברים בבירור. הכוונה לדברים שהם הסכמה רחבה ברקע של חז"ל, שטענתי שאין על כך ויכוח בין כל חכמי ישראל לדורותיהם. גם אלו שהסתייגו מאגדות שונות או מהרבה אגדות).

אתה כותב שלא עסקו בדברים שוליים של נוסח וגיבוש ספרותי. אם אתה מתכוין לדברים שוליים באמת, כמו הוספה של שלש מלים, הזזת קטע אחד לאחור או לפנים, הוספת שלשה פסוקים, וכדומה. לא אעסוק בכך כאן. אבל מדבריך היה נראה שמדובר על חיבור ספר בראשית עצמו, על יצירת הספר ותכניו. אפילו אם נניח שהיו בעל פה או בצורה שונה מאד כל מיני נקודות היסטוריות. זה לא דבר שולי של נוסח וגיבוש ספרותי, אלא זה חיבור חלק של מה שנחשב תורה. אינך יכול לקבוע בצורה שרירותית שזה לא ענין את הנביאים. ובודאי לא לדמות זאת לענינים שבאופן פורמלי נפרדים או עשויים בהחלט להיות נפרדים מחיבור הספר, כמו חתימה המתארת מה שקרה לאחר כתיבת הספר, או הבהרה של 'והכנעני אז בארץ'.

לא חזרתי על הדוגמאות, אלא עניתי לשאלתך, בה טענת שאינך מבין מה הוא הקריטריון של 'אין לו חלק בתורת משה'. וכן הבהרתי שאתה עושה טעות בהיקש שלך, שאין קשר בין שאלת חיבור ספר בראשית, לשאלת עריכות שוליות. כאשר הִקַשת בין שני הנושאים האלו בטעות.

בנוגע לראיות של תיאורייתך עצמן, הרי כתבת שלא תיכנס אליהם כאן כאמור, ולכן בודאי לא תצפה ממני שאנסה לסתור דברים שעדיין לא נאמרו.