פרזנט חביב הטיעון שלך סובל מקפיצה לוגית בלתי מוסברת. אתה טוען: 1) בעבר, עד התחיקה הרבנית נחשבו גורמי הטומאה כגורמי מחלה, ללא הרעיון של ישות מטפיזית המכונה טומאה או טהרה, 2) אעפ"כ מעיקרא הדרך לסילוקם היתה טקסית וסמלית. בכך (נקודה 1) אתה מנסה להסביר את הטיהור שברחיצה/כיבוס כנקיון גרידא. אבל אתה מתעלם מנקודה 2 שלך. אתה הרי מודה שהטיהור כלל הזאות של אפר ציפורי דרור וכו' וכן היה ענין סמלי. מדוע אם כן הוצאת מן הכלל את הטבילה שפעם לא היתה סמלית אלא רק ענינית?
שים לב שחילקתי בין ענייני ניקיון (שרצים, נבלות) לענייני דברים מסתוריים שמתפרשים ע"י האדם הפרימיטיבי כפעולתן של רוחות: מוות, דימום מאיבר המין הנשי, הפרשה בלתי ברורה מאיבר המין הגברי [כשזה קשור לסקס הדברים תמיד הופכים יותר מפחידים; שאל את פרויד למה], וצרעת . על חיידקים הרי לא ידעו ועל פרוגסטרון ואסטרוגן והתפרקות רירית הרחם גם לא. אלו שמצריכים שהויות של מספרים טופולוגיים של ימים וטקסים טרנסצנדנטיים כמו קרבנות, שחיטת צפרים והזאת אפר פרה אדומה קשורים לאלו של הרוחות ולא לאלו של הלכלוך והניקיון.
מה ידוע לך על התחיקה הרבנית בנושא סמליות הרחיצה - טבילה? (הבעיה של טבילת נדה היא שאינה מפורשת בכתוב, במקרה של טבילה המפורשת גם הקראים מודים שצריך לטבול ולא להתקלח. דא עקא שאין טבילות מפורשות אלא רק רחיצות מפורשות... לפי מה שאני הבנתי כל טומאה הם מטהרים במים, גם טומאת שכבת זרע ונידה וזבה שיש עליהם במפורש רחיצות במקרא (אם כי הרבניים מפרשים אותן רק לגבי מקדש וקדשיו ואז צריכים דרשה נפרדת כדי להצריך טבילה כדי להתירה לבעלה אבל אצל הקראים הכל אחד ויש הרחקות לטמאים. בקיצור מאוד קרוב לרוח העולה מן המקרא מפסוקים כמו 'שבעת ימים תהיה בנידתה'). מכל מקום אשמח אם תלמד אותי אחרת. אע"פ שלדעת הרבה פוסקים מים שאובים כשרים מן התורה, יש צורך בטבילה ולא בזירזוף). מה הקשר ההתפלפלויות הרבניות האלו עכשיו?! לפי מה שידוע לי הקטגוריות של טומאה וטהרה, לא נוצרו על ידי התחיקה הרבנית. והן היו חלק מיסודות המחשבה של העולם העתיק, וכבר בסיפור המבול מדובר על בהמות טהורות ובהמות טמאות. (נכון שאין זה מקביל לטומאת מגע, אבל זה כבר מלמד על שתי רשויות של טומאה וטהרה, שאין מקורם במתן תורה וכדו' אלא חשבום לענין אוניברסאלי). ובכל התרבויות העתיקות היו טומאה וטהרה וטבילות. איך לדעתך התפתח נוהג הטבילות בהינדואיזם? מתוך תחיקה רבנית יהודית? (להודים יש גם מערכת סבוכה של טומאות). ואפילו בגבירת המדעים והחכמות, ויקיפדיה בערך 'מים' מוזכרת נפוצותה של האמונה שלמים יש כח המטהר את הנפש. על טבילה סמלית במונח 'רחיצה' תקרא גם במלכים (ב' ה' י' והלאה): "וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר.. אמר אליך רחץ וטהר.. וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר". קל להבין כי טבילה שבע פעמים בירדן היא טקס, ולא קירצוף ונקיון. והנביא משתמש במונח טבילה כמקביל ל'רחיצה'.
הכל נכון, וזו הסיבה שרחיצה במים שימשה כאקט סימלי כדי להעביר רשמיהן של רוחות בדיוק כמו שהיא משמשת כדי להעביר את הלכלוך של נגיעה בשרץ. טומאה היא בעצם לכלוך, יש לכלוך פיזי ויש לכלוך מיתי, ולשניהם הטקס הוא רחיצה. בוא נאמר שכשנעמן טבל הוא לא הקפיד להסיר לפני כן בשר שבין השיניים... | 
