דייר,
אני מנסה לעשות סדר.
אתה מציג טיעון, לצורך הדיון נקרא לו טיעון המסורת.
אתה שואל, איך הצליחו לשכנע עם שלם בסיפורים ותיאוריות. אתה מוסיף לשאול כי אימוץ התיאוריות טמן בחובו קבלת עול מצוות עד מסירות נפש.
אז אנו מסכימים כי קבלת הדת אינה דבר של מה כך. אנחנו מסכימים כי אנשים מהישוב אינם אמורים לאמץ זאת אוטומטית אלא הם צריכים סיבות רציניות וכבדות משקל.
עכשיו בעצם אני ואתה באותה סיטואציה של הדור עליו אתה שואל למה הם האמינו. יש לפנינו חבילה מכבידה של מצוות, קשה בהרבה מזו שהייתה בפני הדורות הראשונים, ואנו צריכים להכריע אם לקבל את עולה עלינו.
אם אתה מוכן לקבל זאת בקלות ללא בדיקה מעמיקה הנך משמיט בעצם את כל טיעון המסורת. אולי זה בדיוק מה שקרה לאבותינו עם תורה הרבה יותר קלה.
אני מנסה לבדוק מה יותר סביר. אמיתות התורה, או הסבר השערתי איך השתלשלו הדברים. זו נקודת הדיון.
כל מה שאני כותב כאן הנו בגדר השערה בלבד בהתבסס על המידע שיש בידי מהתורה ומדעות חיצוניות שנקלטו במוחי. לדעתי השערה זו קלה בהרבה לעיכול מאימוץ התורה על כל השאלות והבעיות.
וזה החלי בעזר ה'.
לפי הידוע לנו גם מהתורה וחז"ל וגם ממקורות חיצוניים, טרם פרוץ היהדות העם לא היה אתאיסט. אדרבה. העם היה שטוף בפולחנים ובאמונת אלילים שונים ומשונים.
עם ישראל היה במצרים במעמד אזרחי כזה או אחר. בשלב מסוים העם יצא ממצריים. אולי זה היה כרוך בסוג של התקוממות, אולי באותה תקופה הייתה מכת ארבה או מגיפה כלשהי שנוצלה על ידי עם ישראל לעזוב את מצרים.
היה מנהיג בשם משה שהציג מצגת התגלותית על הר סיני. על רקע התקופה אך טבעי היה שאנשים יתרשמו. לא היה בזה משהו חריג ביחס לכלל האמונות הרווחות. אגב, גם כיום ניתן לשכנע מהר מאד המון דתיים וחרדים בטקסי הוצאת דיבוק וכיו"ב.
אין לנו גם שמץ של מושג מה היה גודלה של הקבוצה שהסכימה לקבל עליה את עול הדת. אלף? אלפיים? אנו גם לא יודעים האם אכן רוב אנשי הקבוצה הלכו בדרכו של משה אולי הרוב נפרד לדרכו לשלום ורק מיעוט חובב דת ופולחן אימץ את התורה.
כלל לא בטוח כי התורה כל כך הכבידה על האנשים. פולחנים היו כל העת. שביתה בשבת היא רעיון לא גרוע. שמיטת קרקעות פחות מקובלת אולי בעידן של עשירים ועניים. כאשר לכולם יש פחות או יותר אותו רכוש זה לא כל כך נורא.
אנו גם יודעים שבחלק גדול מזמן היהודים אכן לא שמרו שמיטה.
רעיון מסירות הנפש עבור מצוות לא מופיע כלל בתורה. הוא התפתח הרבה יותר מאוחר.
העם חיפש מקום להתיישב ובתהליך טבעי הוא התיישב בארץ ישראל והחל להתפתח.
כל זה היה פחות או יותר מוכר לכולם.
מדרך הטבע היו והתפתחו מנהיגים שונים. כל אחד מהם הוסיף נופך מסוים להיסטוריה. אבותינו היו עבדים במצרים. היו מכות. היי במדבר 40 שנה. אכלו מן וכו' וכו'. לאט לאט הדברים התפתחו עד שהתגבשו לתורה המצויה בידינו.
צא וראה באיזה קלות התאזרח רעיון הקבלה בעם ישראל.
תהליך הפיכת הדת להמון מצוות ופרטים התרחש הרבה יותר מאוחר. לזאת הנך וודאי מסכים. כל המצוות דרבנן והפרשנות הדווקנית למצוות התורה הן התפתחות הרבה יותר מאוחרת.
האם התהליך הנו כל משונה? בעיניי הוא טבעי לחלוטין. הרבה יותר קל לעיכול מלקבל כי אלוהים שאין שום הוכחה לקיומו, התגלה ונתן תורה לקבוצה קטנטנה של המין האנושי.
גם אם נקבל אלוהים פילוסופי, עדיין רעיון האלוהים המתערב הוא בעייתי מאד. התורה עצמה ממש לא נראית יצירה אלוהית. הרב מיימוני שלנו היה כותב את הרעיונות והמסרים בצורה הרבה יותר מסודרת וברורה.
האם הדרך והצורה לפיה כל העסק התפתח כל כך חריגה כדי שנאלץ להרכין ראש בפני כל הבעיות האמורות?
אני משוכנע שלא.
