האם אלה שתי האופציות היחידות - איסוף כל חומרא אפשרית או חזרה לפסיקה מן הגמרא? דומני שאם נתבונן במסורת הפסיקה של הדורות הקודמים (עד לדורות הממש אחרונים, נניח 100 או 150 שנים האחרונות) נראה שנהגו בדרך ביניים. התחשבו בשיטות הראשונים השונות, ואף בדברי האחרונים, אבל מתוך קריאה ביקורתית, הערכת הכותב והכתוב ואיזון בין הדעות המקובלות לדעת המשיב למעשה. נראה לי שמעטים המקרים בהם פוסק הכריע על פי הבנתו בגמרא, אם היתה שונה משמעותית מן ההבנה המקובלת. התחשבות בדעת דורות קודמים אינה מחייבת אימוץ של כל חומרא אפשרית. ניתן להתחשב, לקבל את מה שנראה הגיוני ולדחות דעות יחידאיות או כאלה שנראות לא סבירות. בסופו של דבר, התפתחה מסורת פסיקה בנושאים רבים, שאינה נובעת בהכרח מן הגמרא אלא משילוב של הגמרא עם הראשונים והאחרונים, בצורה סלקטיבית. אני לא רואה סיבה להתעלם ממסורת זו, הן ע"י דילוג עליה ופסיקה מן הגמרא והן ע"י אימוץ שיטות דחויות (לחומרא).
לאחרונה יצא ספרו של הרב אלישיב קנוהל (הרב של כפר עציון) על הלכות כשרות "ואכלת ושבעת". המחבר מדגיש בהקדמה (ומקיים לאורך הספר) כי מטרתו היא להציג את עיקר הדין, ולהבחין בינו לבין חומרות שונות - ראויות ושאינן ראויות. הוא מקדיש פרק עצמאי לשאלת ההחמרה, מטרותיה ומגבלותיה, ובכל נושא הוא כותב מהו עיקר הדין, ובמה אפשר או כדאי להחמיר (ובאיזה מחיר). דומני שזו דרך המלך של הפסיקה, כפי שהיתה מקובלת בעם ישראל במשך דורות רבים, וביקורות ספרים שפורסמו לאחרונה ביחס לספר זה אכן דנות בנקודה זו. אם יש מי שעבר על הספר ויכול להוסיף ביקורת חיובית או שלילית על אופן הפסיקה (שכן זהו ההיבט הרלוונטי לאשכול זה) - יבורך.
נשלח ב-20/6/2011 12:39
מיימוני, מאיפה יש לך את כוחות הנפש האלה לכתוב קילומטרים של דיבורים, שאתה יודע שיגרמו בסה"כ ל- ייתכן ידבר על דת השכונה מקסמן ידבר על דת התבונה שותפי ינסה להעביר אל הסוד והאשכול הנכבד ייגנז בכבוד.
הלואי שהיו לי כאלה כוחות.
נשלח ב-20/6/2011 13:14
עציוני
אם אי אפשר לקיים את משאלתי, אני משער שהגישה שתארת היא המובחרת. וחוששני שהיא קיימת רק אצל הדתיים לאומיים. איני מכיר את הספר שציינת, אבל כמדומה שעמדה דומה מציג הרב אליעזר מלמד. הוא מבדיל הבדלה ברורה בין דינים לבין מנהגים, אם כי הוא אינו שולל מנהגים אלא רק מציין, בעדינות מירבית, שהם מנהגים ותו לא.
בעל בעמיו
העלית נקודה. האם חזרה למקורות תביא גם להחמרה.
סבורני שלא. לא להחמרה לשם החמרה.
לכן ציינתי שכל פסיקת הלכה מבוססת על ניתוח המקורות שההלכה בנויה עליהם, אך יש להוסיף על זה יישום של מטא הלכות. לדוגמא, השפעת פסיקה זו או ניגודה על הציבור.
כאן צריך דוגמאות רבות, וליישום של מטא הלכה רציתי לייחד אשכול מיוחד, כי אין לי עדיין משנה סדורה בנושא זה אלא רק שברי רעיונות ואינטואיציות.
שותף
כאשר הדברים ברורים לי, אני כותב מהר, גם אם זה "קילומטרים". כאשר עלי להתייחס לנושא שאינו סדור לי, זה לוקח הרבה יותר זמן.
כמו כן, קל יותר לכתוב ארוך מאשר קצר. אני בטוח שאפשר היה לקצר בהרבה מה שכתבתי בהקדמה על צורות הפסק והמסורות במשך הדורות. לא היה לי זמן (או כוח) לקצר.
אני כותב עבור אלו שזה יכול לשנות להם, או אותם.
זה מה שאני יכול לעשות כדי לקדם ולהועיל. אם זה קול במדבר, אז זה מה שיש.
לכולנו יש כוחות עצומים, רק שאין אנו מחוברים אליהם, כנראה.
מיימוני העלית את הנושא של מטא הלכה. אני מניח שכמעט לכל אחד, גם לפוסקים יש מטא הלכה. אך האם ניתן להכניס את מטא ההלכה בשיקולים ההלכתיים?
נשלח ב-20/6/2011 13:25
צדקו דברי בעל כי חזרה לדינא דגמרא לא בהכרח תביא רק להקלה אלא לעתים לתוספת. הזילברמנים הוסיפו הנהגות שונות עקב ניסיון ההיצמדות לגמרא ולמקורות קדומים, דוגמת השתטחות בפישוט ידיים ורגליים בתפילת יום כיפור ועוד.
ניתן לאמץ גישה המסתמכת על הגמ' ויחד עם זאת מאמצת בסלקטיביות דעתם של ראשונים ואחרונים שהקילו בדברים המסתברים מחמת שינוי המקום והזמן כדוגמאות שהביא בעל ועוד.
חלק מ"החומרות" החדשות מתבססות על שיטות יסודיות שמשום מה נשכחו ולאו דווקא דעת יחידאה. כמו שתיין יין בכל יום מימי חול המועד, וכיו"ב.
שאלת מכונת הכביסה היא דוגמה לצורך לעתים להחמיר עקב שינוי. התפתחות הטכנולוגיה גורמת שאי הקפדה על שביתת כלים יכולה שתעשה את השבת חול.
מה דעתכם על האזנה למוזיקה וצפייה בסרטים בשבת? הפעלת מכונת ייצור אוטומטית? מאידך, הורדת תוכנה לא עושה כ"כ רושם של עובדה דחול.
נשלח ב-20/6/2011 13:33
ייתכן מדוע מזגן מרעיש הוא פחות עובדין דחול ואוושא מילתא מאשר מכונת כביסה?
נשלח ב-20/6/2011 13:45
בעל,
מה עם מקרר?
אתה מעוררני לחשיבה נוספת.
ידועה שאלת הנימוק"י על הדלקת נר שיהיה אסור משום אשו משום חיציו. על שביתת כלים לא דנו.
אני מנסה לעשות סדר.
אנו פוסקים שאין שביתת כלים.
הרמ"א מציין את עניין הרעש. כנראה שהוא סוג של עובדא דחול.
מקרר ומזגן, תכליתם המשך סדר החיים בשבת. הם אינם נתפסים כעשיה, היינו מלאכה.
מכונת כביסה תכליתה מלאכת כיבוס, שאינה נתפסת כמהלך חיים שוטף, אותו יש להתיר גם בשבת. זה נראה עובדא דחול.
מה שאי אפשר לומר על האזנה למוזיקה וצפייה בסרט. אבל משום מה התחושה שזה פורץ את כל עניין השבת, אך אינני מצליח לתחום זאת בגדר הלכתי.
הדברים נכתבו, מבלי עיון מספיק, כהצעת דברים.
נשלח ב-20/6/2011 16:16
ראשית, הש"ך הוא די עצמאי. אף על פי שלא עשה מהפכה הלכתית. לדעתי כמעט תמיד הוא צודק. (למדתי כמה סימנים ולא מצאתי דבר אחד שלא נראה שכל ישר, חוץ ממקום אחד שהיתה לו ראיה ברורה מגמרא לדין שלא הובא ברמ"א ולפיכך דחק אותו בלשונו נגד דרכי משה). לעומתו, הפמ"ג יודע הכל אבל כמעט אין לו שיקול דעת אישי. (כי לא העיז להשתמש בו, כמובן). הוא סומך רק על ראיות ברורות לוגיות. הוא היה יכול לפסוק בעצמו אילו היה לו אופי אחר, אבל בפועל לדבר על שיקול הדעת שלו הוא כמו לומר שגדול פלוני בדור האחרון "אילו היה נכנס להלכה היה מגדולי הפוסקים" (כן כתבו ביתד שאמר הגרש"ז אוירבך לח"כ אחד), כאשר בפועל "הוא אמר שאין לו יד ורגל בהלכה, וידוע למי שמכיר קצת את מה שאמר בענייני הלכה שזו אינה ענווה אלא אמת".(את הלשון הזו, כמעט מילה במילה, על גדול אחד שכבר נפטר, אמר אחד מהרבנים השנואים על חלק מכותבי הפורום, ממארגני החרם נגד making of a gadol' 'אגב, לנושא האשכול, אותו רב אינו לומד משנה ברורה אלא כדי למצוא בו טעויות, לפי דברי אחד ממכריו).
לפיכך, אחד מגדולי נושאי הכלים היה עצמאי, ועדיין לא עשה מהפכה גדולה ביורה דעה.
שנית, כל רב עם יראת שמים ויושר לוגי יהיה מוכרח להחמיר כשם שהוא מיקל, והואיל ויש ספיקות יש עדיפות לצד של החומרות, כי לא תוכל להקל נגד הפוסקים כמו שאפשר להחמיר נגדם.. והוא מה שכתבו כאן, שיש גם הרבה קולות במסורת, ואם תרצה לפסוק הכל מחדש תצטרך לוותר עליהן, אבל ברור שלא תוכל לוותר על כל החומרות. דוגמא מה יוצא מחזרה למקורות: לפי המקובל היום, מראה חום יש מסתפקים ויש מטהרים בפירוש. מעשה בת"ח אחד שרצה למצוא מראה מי צלי ומראה מי אדמה המוזכרים במשנה לטומאה דאורייתא בפירוש., ויצאו חומים. טבל עד בדיקה במי צלי והלך לכמה מורי הוראה, והמטהרים חום התירו לו....
היוצא: לענ"ד, בהחלט עדיף לפסוק על פי רוב, או כללי ספקות, ולא להחמיר בכל דרבנן לפי כל שיטה, ובפרט שכמעט תמיד חומרה בדבר אחד מביאה לקולא במקום אחר, (אלא שה"טכנוקרטים של ההלכה" , כלשונו של הגר"י קלופט שהביאו פעם בפורום, אינם מקפידים על הדברים המסורים ללב בבין אדם לחברו ועל שכיוצא בהם, שעליהם נאמר "ויראת מאלדיך", ועל דברים אחרים כיוצא בהם) וכבר אמר כן ר' יהושע במסכת שבת קנג ב, משל לעריבה מליאה דבש נותנים לתוכה אגוזין והיא מקיאה, אבל לוגיקה וכללים שיטתיים לא יביאו כאן לפתרון המושלם. (אני בהחלט בעד לפסוק בהרבה דברים כמו שמשמע מהראשונים בדרך הפשט, ולא כמו שהבינו האחרונים, אבל זה לא יועיל דוקא לייצר קולות). אלא שחלק גדול מהבעייה הוא שבלי הכרעה נוצרות רק חומרות, (ומקור הבעייה הוא הפמ"ג עצמו כמובן), ולזה בהחלט תועיל נטילת אחריות של פוסקים, ושל הציבור (שלא יחוש בעצמו לכל אחרון).
ואפשר להפעיל לוגיקה כזו: לפי מה ששמעתי, בהלכות נידה החמורות יש מראות שהמו"צים של ר' ניסים מטמאים ושל ר"מ גרוס (ושאר תלמידי הר"ש וואזנר) מטהרים, ודבר מצוי הוא שבא אחד לשאול, והמו"צ אומר לו איני יכול להתיר והוא מבין את הרמז והולך למו"צ מסוג אחר. אם כן בדברים קשים, (או מטעם שהם דברים שלא רואים שאתה מחמיר), עדיין מקובל אצל הציבור בבני ברק לסמוך על המיקל, אפילו בלא רוב או כיוצא בזה.
יש פתרון מעשי כזה: חלק גדול מהדור הצעיר מחפש קולות, ואם יהיה רב גדול מיקל בהחלט יהיו לו שומעים, בירושלים ובמקומות אחרים גם אם לא ברמת אלחנן והסביבה, אבל הבעייה היא כמו חילוקו של רבי סיינפלד בין פרה חרדים לפוסט חרדים, שהציבור הזה אינו יודע שדרכו היתה הדרך המקובלת בכל הדורות. ולזה יועיל אם יפרסמו קונטרסים עם ראיות שכך היה מקובל עד הדורות האחרונים, וכבר היו ת"ח ספרדים שהתחילו בזה.
_________________
תלמיד חכמים ז"ל (די שטחי, חוששני)
נשלח ב-20/6/2011 16:31
אני תמה מדוע אין כאן יצוג לגישה ה"פקידותית" שלפיה ההלכה למעשה אינה צריכה להיות צודקת ונכונה. מה שקובע הוא שהגוף המוסמך קבע אותה.
בתורה כח זה ניתן לסנהדרין. עם בטולה - תפסו חכמי ישראל את הגוף המחייב כמשנה, תלמוד וטקסטים אחרים שנתקבלו ע"י העם (רמב"ם, שו"ע, משנב"ר).
משכך בכלל לא משנה האמת ולא משנה אם השתרבבו להלכה מנהגים או דינים שאינם נכונים או חומרות שאין להן בסיס – ראה תלונת מיימוני באשכול על רב יוסף וסטניסלב לם - (נניח ע"פ הקבלה ר"ל) [אגב – זכורני כי ראיתי בשם הרב סולובייצ'יק דבוסטון כי מנהג שאיןצ לו שרש הלכתי, ולו חומרא יתירה בגלל חשש הלכתי, אין לו מקום!]. לכן גם יש בגמ' דינים שבוודאי לא התכוונה המשנה אליהם, כמו ביתו של כה"ג לפי פירוש הגמ' בר' יהודה, ראה באשכול ביתו של כה"ג),
ברם, יתכן בהחלט שיקום גוף שפסיקתו תהיה מחייבת והוא יוכל לבטל ולתקן הלכות רבות. בשביל זה מיימוני צריך להשתדל להיות מקובל על רוב הצבור (נניח לשאלה מי זה העם)
לגבי עצם הטרוניה על כך שההלכה הגרעינית הפכה למיעוט – זה גם קרה לכאורה בימי בית שני ומעט אחריו כאשר הוצפנו במטר של דינים שאיני בטוח שהיו קודם, דינים אלו קבלו את הגושפנקא (סנהדרין, משנה) וממילא מחייבים
נשלח ב-20/6/2011 16:41
תלמיד ומי נתן את הכח לפקידים?
נשלח ב-20/6/2011 20:14
הבעיה: במשך הדורות נוספו המוני חומרות וקולות
וטעויות וכדומה.
פתרון א, כל אחד שהגיע למסקנה שהדין הוא להיתר
(וחושב שבסמכותו להתיר) יתיר לעצמו, ואם הוא רב קהילה יתיר לקהילתו כמו שהיה נהוג,
(ועדיין נהוג) בכל הדורות.
הבעיה: לא נעים לי להפעיל מכונת כביסה בשבת
לבד, אני מעוניין שגם כל השכנים ידליקו כדי שיהיה לי נעים....
הפתרון: להקים קיבוץ של אנשים שחושבים כמוני,
ולהתחיל במסיונריות לרעיון בכוללים ולישיבות,
אותה אי הבנה היה לי על אשכול דומה על אריכות התפילה, לא נח לך, אתה חושב שהתפילה מדי ארוכה, אז תתפלל קצר, מה מפריע לך שיש אנשים שנהנים מעוד שעה שינה בבוקר בבימ"ד ממוזג?
נשלח ב-21/6/2011 07:15
בעב
גם הסנהדרין היו פקידים והתורה אמרה שעל פיהם ישק דבר.
אנו רואים בפוסקים (רמב"ם למשל) שתפסו שבהעדר סנהדרין יש "משהו" חליפי כמשנה, גמ' ועוד. תודה שיש בסברא זו הרבה הגיון.
על זה יכול בעל דבר לחלוק שמשאין סנהדרין איש לאהליך ישראל. נראה לך?
מסופקני אם אין בתפיסת הפקידות ענין של קביעת עובדות, גם תפיסה בכח עוזרת [נתקע ואח"כ נדון, למשל, עימותים שונים בין בית שמאי והלל שמהעדויות בדמ' ובברייתות הוכרעו לאוו דווקא בויכוח] (ואיני בטוח שזה לא מה שהיה בזמן בית שני עם הצדוקים, ומסופקני אם מיימוני, דרך משל, לא היה נוטה לצדוקים לו הי חי אז. לא שזה פסול אם ההכרעה כוחנית).
נשלח ב-21/6/2011 11:30
תלמיד גם הסנהדרין היו פקידים והתורה אמרה שעל פיהם ישק דבר.
איפה בדיוק התורה אומרת את זה. התורה אומר- כי בערור משפטי ובבעיות משפטיות שלא מצליחים לפתור יש לשמועץ לבית הדין העליון היושב בירושליים, שהם כנראה היו מומחים במשפט. בשום פנים ואופן -על פיהן ישק דבר.
נשלח ב-21/6/2011 17:00
רוצה להבין
אני במפורש איני רוצה להסתפק ב"הוצאת קיטור". אני מקוה להביא לשינוי. שינוי כזה אינו פשוט. הוא צריך להגיע לרמת הפוסקים, לרמת הציבור המעולה, לרמת הציבור הנמוך (שסומך על אחרים ואין לו אלא יראת העונש והדבקות במסורת). כל זה מאד לא פשוט.
האשכול הנוכחי מיועד לספק רקע ועיון בשאלה אם עצם המתודה, לפנות אל המקורות ולדלג על פרשנות מאוחרת, הוא לגיטימי. אני סבור שכן. אני סבור שזה אפילו הכרחי. אני גם סבור שפרשנות מאוחרת אינה מחייבת, וכמובן יש לבאר מדוע.
כפי שניסיתי להבהיר באשכול על סטניסלב לם, הרבנים החכמים יותר יודעים יפה שההלכה שהם מלמדים ופוסקים אינה נכונה אלא חומרה בלבד, אלא שהם כפופים לשמרנות, ואינם רשאים לומר את האמת לתלמידיהם. בדיוק כמו בני האדם המחופשים לרובוטים. כמובן, כאן העליתי טענה עובדתית שאין לי נתונים לגבותה, ואיני מסתמך אלא על שמועות (ואולי על עצמי).
אם יש דרך לשינוי ואם זה מותר על פי ההלכה (שאוסרת לפרק חבילות לעיני עם הארץ) הרי זה רק בלימוד ובהסברה. לעיל הוזכר כאן רב דתי לאומי שכתב ספר על ברכת המזון שטרם ראיתי והזכרתי אני את הרב מלמד. דרכם נראית היחידה בינתים שיכולה להגיע לציבור ולשנות. כלומר, לא רק שהעולם ירשה לעצמו "להקל" כעיקר הדין, אלא שלא יראו בכך חסרון ברמת שמירת המצוות שלהם.
