לסטים אתם?

איש,

יפה מאד. עכשיו נתחיל מההתחלה.

אתה מנסה לטעון כי המערב דוגל בכפיית ערכים בכוח. ההוכחה, המלחמה בעירק.

קצת היסטוריה.

לאחר הפיגוע במגדלי התאומים האשימה ארה"ב כי נשיא עיראק תומך באל קעידה.

אולי זה היה נכון, אולי לא, זאת הייתה הטענה.

זו עילת הפלישה לעירק.

במסגרת הרטוריקה להצדקת המהלך מדברים גם על דמוקרטיה.

דמוקרטיה אינה ערך אידיאולוגי אלא ערך פרקטי. ההכרה בזכויותיהם של כל האנשים לחיים ולחירות.

העילההחוקית למלחמה היא כי משטרים דיקטטוריים תומכים בטרור ומערערים את היציבות העולמית.

מותר לחלוק על כך, אבל הטיעון הזה הוא לא ערכי אלא פרגמטי הגנתי.

כתבתי לך כבר כי יש להבדיל בין הרטוריקה לבין ההנמקה הבינלאומית עמה הלכו לאו"ם.

צא וראה כמה דיקטטורת יש בעולם. המערב תוקף רק כאשר יש עילה הגנתית.

נכון כי בוש מרגיש נוח לדבר על הרעיון הדמוקרטי. לאו"ם הוא מגיע עם טענות פרגמטיות לא אידיאולוגיות.

האם אתה משווה זאת לכפיית אמונות על עם אחר?

אם אינך רואה את ההבדל, אין לי מה להוסיף.

ולפני שאתה מטיל רפש תחשוב קצת על המהות.

 "פלגינן" למדת כבר?

מטפחת,

ההפצצות בלוב החלו בעקבות טבח באזרחים.

שותפי,

חשבתי לכתוב זאת בסוגריים אך התעצלתי. אם לא שמת לב גם הסיפור על כיבוש הארץ יכול להיחשב כאין אדם משים עצמו רשע.

תפעיל את הדמיון ותמצא דוגמא שאינה בגדר אין אדם משים עצמו רשע.

מהות הרעיון הוא כי ניתן לקבל חלק מסיפור או גירסה ולא לקבל חלק אחר.

בדוגמה מעין זו בה אין שום קשר סיבתי בין הטיעון על הבטחה אלוהית לבין הכיבוש בפועל, זאת אומרת כל אחד יכול להיות נכון ולא נכון באופן עצמאי לחלוטין, לכולי עלמא ניתן לומר פלגינן.

שים לב איך אתה נתפס להערה טכנית  שאינה רלוונטית למהות הטיעון. וכי אני תובע עכשיו בבי"ד את המכה?

נחזור לדוגמא. אם אני מאמין שהוא הרביץ אני חייב להאמין שאכן הרביצו לו קודם?

התאור המפולפל שלך הוא סוג של WISHFUL THINKING כך מתאים לאג'נדה שלך לפרש בהקשר של הדיון הנוכחי, אין שום סיבה לומר שהרטוריקה בה משתמשים נשיאי ארצות הברית, היא רק רטוריקה להצדקת המהלך.
        זה מגוחך בערך כמו הטיעונים של השמאל הישראלי שנהג להסביר שכשערפאת ושות' מדברים על רציחת יהודים זה רק לצרכים פנימים.
יה רייט. 

שלום

שני ספורים תמוהים שיש ביניהם קשר.

 בספרו של ההיסטוריון הביזאנטי פרוקופיוס (אמצע המאה ה 6 לסה'נ) על מלחמת הוונדאלים נמצא הספור הבא:

"...צריך שנספר ... מאין באו עמי המאורים אל לוב וכיצד נאחזו בה.

כשיצאו העברים מארץ מצרים ובאו אל גבולה של פלשתינה, נפטר משה ... ואת שלטונו ירש יהושע בן נון. הוא הכניס את העם אל הארץ וכבש אותה. ... בעת ההיא נקראה כל ארץ החוף מצידון ועד גבול מצרים בשם פיניקיה. כל ההיסטוריונים של קדמוניות פיניקיה מסכימים, שבימי קדם מלך מלך אחד על כל הארץ ההיא, שבה שכנו שבטים גדולים, כגון הגרגשים והיבוסים וכיוצא בהם השמות הנקובים בספר דברי הימים של העברים. משהכיר העם הזה שאין לעמוד בפני המצביא הבא עליהם, הסתלק מארץ אבותיו וירד למצרים הסמוכה, אבל גם שם לא יכלו למצא מקום יפה לישובם, הואיל ומצרים מעולם משופעת באוכלוסים היתה. לפיכך יצאו ללוב והושיבו שם הרבה ערים , וכך כבשו את כל לוב כולה עד עמודי היראקלס, ושם הם יושבים עד היום הזה ומדברים בלשון הפיניקית. אף מבצר בנו להם באחת מערינו מידיה, במקום שיש היום ישוב בשם טיגיזיס. שם עומדים ליד המעין הגדול שני עמודי שיש ועליהם חקוקות בכתב הפיניקים מילים פיניקיות שפרושן הוא: רנחנו האנשים שנסוגו מפני הליסטים יהושע בן נון".

 בבבלי סנהדרין צא א, מסופר [בתרגום קראוס]:

"כשבאו בני אפריקה לדון עם ישראל לפני אלכס נדרוס מוקדון, אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב (במדבר לד ב) זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה, וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה (=אביהם של אנשים אלה היה, היינו: שלנו)". גביהא בן פסיסא מקבל על עצמו ללמד זכות על הצד היהודי ומודיע שיש בידו לסתור את טענת האפריקנים, אף הוא מתוך דברי התורה שנאמר (בראשית ט כה) "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי? ולא עוד אלא כמה שנים שלא עבדתונו".

בזה נסתתמו טענות בעלי הדין.

 על שני ספורים מעניינים אלו קראו במאמרו המצוין של יוחנן לוי ' מריבה על קרקעה של ארץ ישראל בעת העתיקה', בתוך ספרו 'עולמות נפגשים'.

 לעניינינו מעניינת המסקנה:

'כבר ראינו שאין לך כמקרא תעודה שהורע כוחה לשמש הוכחה לטענת היהודים על בעלות האדמה בדיני אדם. לוח העמים (בראשית י) מעיד כמאה עדים לטובת הצד שכנגד, ואין בו כדי"להפוך את היד התחתונה לעליונה", ... לפיכך מעשה אווילות גדולה היה בידי היהודים , אילו אמרו לנטוש את הנימוק הדתי ולפרנס טענה חילונית על זכות הבעלות באדמת הארץ ... על פי המקרא'. [ע' 73 למעלה].

 ועוד הערה מעניינת. 'עד היום הזה מיחסים עצמם הברברים המרוקניים על הכנענים' [ע' 72 למעלה].
עודד