לסטים אתם?

 בעל,

נו, ברור כי מורידין ולא מעלין אינו דגל עצכחי.

איש,

כדאי לוותר על ההתחכמויות המיותרות אודות אילו היית  מה ואל מי היית מדבר, המסרבלות את הדיון, ולהתמקד בעיקר, ברשותך.

האם העובדה שאתה מבטל את עצמך מול מה שאתה מכנה כאמת יכולה לשמש כטיעון מול מי שלא מקבל זאת כאמת?

במילים אחרות, האם הנך סבור כי זכותך לכוף את החלטתך "נעשה ונשמע" על כולם? (מונופול על האמת בלעז).

שותפי,

אצטט לך ברשותך את גרסת בני אפריקיא לדיון.

ראשית, אציג את הגרסה היהודית אותה פלט המחשב. סנהדרין צא.

כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב (במדבר לד, ב) ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר (בראשית ט, כה) ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו אמר להם אלכסנדרוס מלכא החזירו לו תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות.

והנה גרסת התלמוד הכנעני.

כשבא גביה בן פסיסא ושאל מהיכן אתם מביאים ראיה, אמרנו לו מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה שז' עממין ישבו בארץ כנען ואפילו התורה אינה מכחישה זאת.

 קפץ ואמר אף אני אביא ראיה מן התורה ארור כנען עבד לעבדים וכו'. מיד מלאו שחוק פיהם ואמרו מי מעיד על מי, כלום שם יכול להעיד על כנען שהוא עבדו?

נתנו לו ז' ימים בדק ולא מצא תשובה. ברח ולא נודעו עקבותיו.

איש,

כתבת, אני כמנהיג מנהל מדיניות חוץ וכחייל משתתף בה. ובה אני מציע וממליץ לאותם עממים לשתף פעולה לטובתם עם האמת, אם אינם רוצים אני (למעשה מודבר על יהושע בן נון, אבל אם כבר נכנסנו למשחק תפקידים מטופש של אילו הייתי לפני 3000 + שנה) פותח במלחמה, כדי לממש את זכותי וחובתי בנוגע לארץ.

אתה קובע מהן זכויותיך וחובותיך ומחילם בכוח הזרוע על אחרים. לזה אתה קורא אני לא כופה שום דבר.

יש מצב שתתייחס גם למשמעות ולא רק למילים?

איש,
ולגופן של דברים?

(טו) ובראשית יובל השלושה ושלושים התחלקו את הארץ לשלושה חלקים, לשם, לחם וליפת. לפי נחלתם בשנה הראשונה לשבוע הראשון, לעיני אחד המלאכים מאתנו אשר נשלחו אליהם. (טז) ויקרא אל בניו, ויקרבו אליו הם ובניהם, ויחלק את הארץ בגורל, את אשר ינחלו שלושת בניו. (יז) ויפרשו את כפיהם ויקחו את הגורלות מחיק אביהם נוח.

(יח) ויצא הגורל לשם תוך הארץ לנחלתו לבניו ולזרעם עד עולם, מטבור ההר רָפָא מקום אשד הנחל תונה. (יט) ויהי גבול נחלתו לפאת ימה בתוך הנחל ההוא, וירד עד לבוא בריכת המים, הוא מעין מי הנחל הזה. (כ) ואשד מימי הנחל הזה בים מֵיאוט והיו תוצאותיו עד הים הגדול. (כא) כל אשר מצפון - ליפת, וכל אשר לירכתו נגבה היה לשם, ויצא עד לבוא קרסו, הוא חיק הלשון הפונה נגבה. (כב) ועבר משם גבול נחלתו אל כתף הים הגדול, והלך נכחו עד בואו לעבר הלשון מבוא השמש הנשקף נגבה. (כג) ושם הים ההוא לשון ים מצרים. (כד) וירד משם נגבה מול אשדות הים הגדול, ומחה על כתף המים, ועבר מול ארץ ערב אופירה. (כה) ועבר הלאה עד קרבו אל מי הנהר גיחון, ותאר מנגב למי גיחון לחוף הנהר הזה ועבר קדמה עד קרבו לגן עדן נגבה לנגב, וממזרח כל ארץ עדן ולכל המזרח. (כו) ונסב משם קדמה ועלה עד הגיעו אל קדמת ההר רפה, וירד מול חוף שפך הנחל תינה. (כז) זאת הנחלה אשר יצאה בגורל לשם ולבניו לרשת אותה עד עולם לו ולזרעו עד עולם.
(כח) וישמח נוח כי יצאה הנחלה הזאת לשם ולבניו, ויזכור את כל אשר דיבר בפיו בהתנבאו לאמור. (כט) ברוך ה' אלהי שם וישכון ה' באהלי שם. (ל) וידע כי גן עדן הוא קודש הקודשים ומשכן ה', וכי הר ציון אשר בתוך המדבר והר סיני אשר בתוך טבור הארץ שלושתם איש נכח אחיו נבראו למקדשי הארץ. (לא) ויברך את אלהי האלהים אשר שם את דבר ה' בפיהו [. . .]. (לב) וידע כי נחלה מבורכת ומאושרת נפלה בחבל שם ובניו לדורות עולם. (לג) היא כל אורך הים ארתרה וכל ארץ הקדם וארץ הודו והריה וכל ארץ בלע וכל ארץ הלבנון ואיי כפתור וכל הררי שניר ואמנה. (לד) והררי אשור לפאת צפונה, וכל ארץ עילם אשור ובבל ושושן ומדי וכל ארץ אררט. (לה) וכל הארץ מעבר לים אשר מעבר להררי אשור צפונה ארץ מבורכת ורחבת ידיים וכל אשר בה טוב מאוד.

(לו) ולְחָם יצא הגורל השני מעבר לגיחון דרומה, מימין הגן, ועבר נגב תימנה. (לז) ועבר הלאה עד הרי האש ונסב ימה לפאת ים אטיל והלך ימה עד לבוא ים המזרק, הוא הים אשר כל יורד בו לא יעלה לנצח. (לח) ותאר הגבול צפונה מקצה גדית, ומחה על כתף חוף הים מעבר השני לים הגדול, עד קרבו אל נהר גיחון מימין גן העדן.
(לט) וזאת הארץ אשר עלתה בגורל חם לנחלה לרשתה עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם.

(מ) וליפת יצא הגורל השלישי מעבר לנחל תינה צפונה לאשדות מימיו, ונסב לפאת צפונית מזרחית כל חבל גוג וכל ארצו מקדם. (מא) ועלה לירכתי הצפון עד הרי גילט צפונה ולכתף ים מעוג. (מב) ונסב מקדם לגדית עד לבוא חוף הים, ועבר עד קרבו מקדם לרָפָה. (מג) ושב ובא לעומת אפריקה ויצא קדמה מזרחה לפאת מי הים מיאת, ועבר על יד הנחל תינה לאורכו נוכח קדמת הצפון עד קרבו אל גבול מימיו מול ההר רפה ונסב והלך צפונה.
(מד) זאת הארץ אשר עלתה בגורל יפת ובניו לנחלתו לרשת עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם. (מה) חמשה איים גדולים וארץ גדולה בירכתי צפון, אך קרה היא, וארץ חם היא חמה. (מו) אכן לארץ שם אין חורב ולא קרח, כי בה מיזג קור וחום גם יחד.

(א) ויחלק חם לבניו, ויצא הגורל הראשון לכוש לפאת קדמה, ומזרחה לו לפוט, ומערבה לו לכנען עד מערב הים.

(ב) ויחלק שם גם הוא לבניו.
ויצא הגורל הראשון לעילם ולבניו מקדם לנהר חידקל עד לבוא ארץ הקדם. (ג) כל ארץ הודו ובים סוף בשפתו, ומי דדן וכל הרים מברה ואילה, וכל ארץ שושן וכל אשר לעבר פרנך עד ים סוף ועד נחל תינה. (ד)
ולאשור יצא הגורל השני ארץ אשור ונינוה ושנער ועד גבול הודו ועלה לכתף הנחל.
(ה) ולארפכשד יצא הגורל השלישי כל הארץ חבל הכשדים לפאת מזרחה לנהר פרת קרוב לים ארתרה. (ו) וכל מימי המדבר עד קרבת לשון הים הנשקף על ארץ מצרים, וכל ארץ הלבנון ושניר ואמנה עד כתף פרת.
(ז) ולארם יצא הגורל הרביעי כל ארץ ארם נהרים בין חידקל ובין פרת מצפון הכשדים עד לבוא הררי אשור.
(ח) לבנו יצא החלק החמישי, הר אשור וכל יתר הארצות עד יקרב מזרחה אל אחיו אשור.

(ט) וגם יפת חילק את ארץ הנחלה לבניו.
(י) ויצא הגורל הראשון לגומר לפאת קדמה מן הצפון ועד הנחל תינה.
(יא) ובצפון יצא למגוג כל תוך הצפון עד לבא אל הים מעוט.
(יב) ולמדי יצא לנחלה לרשת מערבה לשני אחיו עד האיים ועד גבולי האיים.
(יג) וליון יצאה הנחלה הרביעית כל האי והאיים לכתף אלוד.
(יד) ולתובל יצאה הנחלה החמישית בין הלשון הפונה לפאת אודה נחלת לוד עד הלשון השניה הנוטה אל תוך הלשון השלישית.
(טו) ולמשך יצאה הנחלה השישית וכל העבר השני מן הלשון השלישית עד לבוא קדמה גדיר.
(טז) ולתירם יצאה הנחלה השביעית ויהי לו האיים הגדולים בתוך הים אשר בנחלת חם ואיי קמטורי.
(יז) ולבני ארפכשד יצאה הנחלה המאושרה.
(יח) ככה התנחלו בני נוח לבניהם לפני נוח אביהם, וישבע אותם בשבועת אלה אם יתחרה איש מהם לכבוש נחלה אשר לא נפלה לו בגורל. (יט) וכולם ענו ואמרו אמן ואמן, להם ולבניהם עד עולם בדורותיהם. (כ) עד יום המשפט אשר בו ישפוט ה' אלהים אותם בחרב ובאש על כל רעת טומאת עונותיהם, כי מילאו את הארץ רשע וטומאת זנונים וחטאה.


לט) בשנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמשה ושלושים נפוצו בארץ שנער. (מ) וילך חם ובניו אל הארץ אשר נפלה לו בגורל נחלתו אל ארץ הנגב. (מא) וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים. (מב) וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לארץ הירדן ועש שפת הים לארכו.
(מג) ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור: <*>הן נאחזת בארץ לא לך, אשר לא נפלה לנו בגורל. (מד) לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה. (מה) כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם. (מו) אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה. (מז) ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נח. (מח) ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה, הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען.

(מט) ויפת ובניו נסעו לפאת מערבה וישבו בארץ נחלתם. (נ) וירא מדי את הארץ הים ותיטב בעיניו, וידרוש אותה מאת עילם ואשור וארפכשד אחי אשתו. (נא) וישב בארץ מדי על פני אחי אשתו עד היום הזה, ויקרא את שם מושבו ושם מושב בניו מדי על שם אביהם מדי.