ספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש

הנתיה"מ כקצה"ח חידש הלכות מכח מיון למושגים משפטיים. ראה למשל חו"מ הלכות שכירות סי' ש"ז ואילך לגבי סיווג עיסקת שכירות כשיעבוד הגוף, ורצף של מסקנות ההלכתיות הנובעות מכך, לגבי דשלב"ע ועוד.

השינוי העיקרי שאני חש בחזון איש לעומת אחרים זה שהוא מייחס משקל רב לסברות הלב. בדוגמא של נשטתה המשלח לפי כל הראשונים והאחרונים היו אותם קושיות שהיו לפני החזון איש (עד כמה שזכור לי החזון איש לא הביא ראיה חדשה) ובכל זאת לא אמרו שיש לשנות את הגירסא. אילו החזון איש היה מביא ראיה חדשה אז אכן זו דרכה של תורה המקובלת שעל ידי ראיות חדשות משנים דברים. באופן כללי הרושם שלי שעד החזון איש שינוי גירסא או דחיקת דברים באופן רחוק היא רק כשיש ממש פרדוקס בדברים כפי שהם ולא די בזה שאינם מיושבים על הלב או אף שיש איזו קושיא. יש כאן שינוי דרך.

ההערה שלך שיש לבדוק את המערכת של החזון איש כיצד היא סגורה – היא בריחה מהנושא העיקרי. והטענה שהחזון הוצג כקטן אינה ממין העניין. גם אם החזון גאון יותר מהרוגצ'ובר והמערכת שלו סגורה להפליא – השאלה האם היא חלק מבניין התורה.

להבדיל אם יבוא פרופסור גאון לתלמוד ויבנה מערכת שמסבירה את שיטות אמוראים על פי מקום מגוריהם החברה שחיו בה ועל פי מערכות סוציולגיות ויבנה מערכת שיטתית וסגורה לבבלי ירושלמי ספרא וסיפרי בהחלט יתכן שעבודתו תהיה גאונית מדהימה ואתפעל ממנה מאוד ואפשר שגם אעזר בה כשאני לומד אבל זה לא בניין התורה שאנו בונים מדור לדור.  

לכן בכלל לא מעניין אותי אם המערכת של החזון איש סגורה הדיון כאן הוא לא כמה החזון איש גאון – אני חושב שההנחה של כולם כאן (כולל צבי) שהוא גאון מופלג. השאלה עם הכיוון שלו חלק מהשרשת של בניין התורה דהיינו קומה נוספת בבניין התורה או פשוט בניין אחר. (אגב גם אם הוא בניין אחר איני מקבל את דבריו של צבי שהוא הרס התורה ח'ו)

דבר נוסף: חידוש מערכת מושגים אכן יכולה להיות שינוי אבל יכול להיות שמערכת המושגים עוזרת לעשות הכללות ולהבהיר דברים ואכן כל מערכת שיצר איזה גאון צריך לבדוק אם היא כלי עזר להבהיר את התורה או שהיא מערכת חדשה ומנותקת. בכל אופן אי יצירת מערכת מושגים חדשה אינה ערובה לבניין יותר נכון של התורה ובאופן כללי ההגיון הפשוט אומר שיש מקום בבניית קומה חדשה בתורה למושגים חדשים. כמובן שמושגים שהופכים להיות 'טכניים' זה בעיה. בכל אופן אשמח אם תראה שאכן הבעיה הזאת רווחת אצל הקצות.

מה שכתבת על הש'ך שב99% אחוז הש'ך עומד בפני הביקורת. האם אתה מתכוין לומר שעברת על כל המחלוקות שחלקו אחרונים אחרים על הש'ך (או לפחות איזה מדגם רציני) והגעת למסקנה ב99% מהמקרים הוא צודק? (אני מוריד את הכובע בפניך על עבודה כזאת אבל בכל אופן תוצאה כזאת היא לא סבירה באופן קיצוני). ובכלל לא הבנתי את דבריך על ביקורת מערכתית. בכל אופן אעיר שכמדומני שמהרש'ק (בעל ברכת הזבח) כתב על הש'ך שיש בו חבילות חבילות של טעויות.

עוד אעיר שפיתוח מערכת שיטתית אליה וקוץ בה – מצד אחד זה שהמערכת עובדת בכל מקום מראה על כוחה ויש גם להראות על נכונתה. מאידך גיסא כשמפתחים מערכת שיטתית באופן טיבעי שאמורה לעבוד בכל מקום 'מלבישים' אותה באופן מלאכותי גם במקומות שהיא לא מתלבשת באופן טיבעי. במערכת של ר' חיים יש לי לפעמים הרגשה כזאת. אצל ר' שמעון שקופ הרושם שלי שהמערכת נבנתה מתוך הסוגיות ולא שהוא בנה מערכת ואח'כ ניתח לפיה את הסוגיות לכן המערכת של ר' שמעון לפעמים פחות מרשימה ופחות מוגדרת אבל מתלבשת בסוגיות באופן יותר טיבעי (לפי הרושם שלי כמובן).

נושא ההסתמכות כל כתבי יד הוא לכאורה רק עוד מקום בו החזון איש מעדיף את סברות הלב על העובדות. ואינו שיטה אמתית שאין לסמוך עליהם שכן בהרבה מקומות הוא כן מסתמך עליהם. למשל בקונטרס השיעורים הביא שו"ת הגאונים וכתב נראין הדברים שהם דברי גאון. [ואכ"ל בבעיית השימוש הוא עושה בתשובה זו] ויש עוד דוגמאות. נמצא העיקר אצל החזו"א סברת לבו, וכשזה מתנגש עם המקורות או שדוחקים ואונסים אותם, או שמגיהים, או שאומרים שאין סומכים על כת"י, או עצות אחרות שיש לו, כל פעם מה שעובד. 


וא"א לקבל ענין המסורת כפשוטו כי כל הראשונים שיש לנו נדפסו מכ"י באישהו שלב, ובהרבה דורות. ובאיזה זמן בדיוק נפסק הרשות למדפיס להדפיס כתב"י.? 

רבדים:

דינו כתב תוספות שלי באדום

מה שכתב מתעניין שמה שכתבתי לבדוק אם המערכת שלו סגורה היא בריחה, במחילת כבודו לא קרא מה שכתבתי (קראתי – ויתכן שלא הבנתי ועדיין אינני מבין). טענתי שראשית יש לבדוק אם הוא עומד בקריטריונים של עצמו(זה לא מעניין אותי הקריטריונים יכולים להיות מעולים גם אם הוא עצמו לא עומד בהם לאורך כל הדרך ויכולים להיות גרועים גם אם הוא עצמו עומד בהם), ולאחר מכן לבחון את הקריטריונים (זה הדבר הראשון ולא משנה אם החזון עשה איתם שליש דרך או חצי דרך או דרך שלמה). ולא כפי שעשה צבי, שטען שהחזו"א עושה 'מה שבא לו', וכל דבריו ניתנים להידחות בכמה מלים של מה בכך, אלא להיפך: דבריו נובעים מהנחות מסויימות, ולפי ההנחות דבריו מבוססים (במידה וההנחות המסוימות הם 'מה שבא לי נכון' 'ראוי לדחוק באופן רחוק להעמיד מה שבא לי' אז אין שום מחלוקת בניך לבין צבי לכן צריך קודם לבדוק מהם ההנחות ואולי אח'כ אם הוא שיטתי בהם). מה שיש לבדוק (תחילה) הוא את הנחותיו. הנושא לא אם הוא גאון, כי העובדה שאדם גאון אינה ערובה לכך שדבריו מבוססים ושיטתיים.

העובדה שהחזו"א בנה על סברת הלב, אינה המצאה שלו (מוסכם לחלוטין – השאלה היא האם הם השתמשו בסברת הלב לאותם דברים שהתשמש בהם החזון איש), כך גם לומד הרמב"ן. כל מי שלמד קצת חידושי רמב"ן על הסדר, יכול לראות כיצד הקובע העיקרי אצלו היא הסברא. הרמב"ן יכול לערוך ולסדר את כל הסוגיא כי הרמב"ם או בעלי התוספות, ולאחר כל המלאכה שהוא עושה, להפטיר "אבל אין דעתי מתיישבת" ולטעון טענה חזקה מסברא, ולהציע עוד שתי דרכים אחרות למעוניין. ההבדל הוא שהרמב"ן לא הרגיש צורך להכריע תמיד כדרך אחת, ותמיד הוא מציע כמה אפשרויות (לטעמי יש כאן הבדל מהותי בין הרמב'ן לחזון איש לגבי מעמדה של סברת הלב. כשהרמב'ן ראה פרדוקס באיזה שיטה הוא דחה אותה לגמרי אבל סברת הלב בדרך כלל אינה סיבה סבירה לדחות לגמרי). מה שנתן לתלמידיו אפשרות ליצור את אחד מבתי המדרש הפוריים ביותר בהיסטוריה שלנו, שהמסקנות שלו הגיעו לרא"ש וממנו לטור וממנו לב"י ומכאן למטבחים של כולנו.בשביל שהדברים יהיו יותר ברורים ארחיב קצת במשל ציורי. הראשונים והאחרונים ודאי השתמשו בסברת הלב וודאי היו נכנסים לדחקים בלשון בשביל לא לדחוק בסברא. אבל יש איזה יחס בין הדברים מחמת קושיא חזקה נכנס לדוחק רב ומחמת קושיא קלה נכנס לדוחק קל אבל מחמת קושיא קטנה אם אפשר לצאת ממנה על ידי דוחק קל - נדחוק אבל לא נכנס לדוחק גדול אלא נישאר עם הדברים כמות שהם. בעיני כולם הטקסט כפשוטו הוא קיר חזק!!! קושיא חזקה היא פשיט כבד (כמובן יש הבדלים בין ת'ח שונים אצל אחד הקיר יותר עבה אצל אחר יותר דק וכן משקל הפטיש של קושיא קצת שונה מאחד לאחד) ונשבור איתו את הקיר עם הפטיש – אם הוא מספיק כבד אל מול הקיר שמולו. באופן כללי הראשונים בנו על סברת הלב פירושים חדשים הכריעו בין פירושים חלקו על פירושים אבל לשיטתם סברת הלב אינה פטיש היא מקסימום מקל ולא שוברים איתו קירות. אצל החזון איש הטקסט הוא קיר גבס וסברת הלב היא טרקטור. יש כאן לא איזה סינון והרחבה יש כאן כיוון אחר לגמרי. הרמב'ן לא הכריע וביטל שיטות אחרות על סמך סברת הלב כי הוא סבר שזה לא נכון ומי שמתייחס לסברת הלב כאל טרקטור אינו אמיץ ועמוק אלא פשוט טועה ורק נדמה לו שהוא שבר את הקיר ולמעשה הכה בקיר עם מקל ורק עשה רעש. הדיון העיקרי הוא לא אם החזון איש השתמש יותר מאחרים עם סברות הלב ולא עם סברות הלב של החזון איש עמוקות יותר או פחות אלא האם אם אותה סברת לב שכולם טענו שכוחה מוגבל לעומת הטקסט והפשט טען החזון איש שכוחה רב לעומתם.

טענה: ההנחה של החזון איש שמשקלה של סברת הלב גדול יותר באופן מהותי מהמשקל שנתנו לה הראשונים והאחרונים.

הרושם שלי שטענה זו נכונה. היות ונראה לי שרוחב ידיעותך בחזון איש בפרט וש'ס ופוסקים בכלל אשמח אם תענה לי בכן או לא האם טענה זו נכונה. אם כן אחר כך נדון במשמעות הדברים.

בתודה מראש

כן