ספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש

קיבצתי מה שעלתה בחכתי מדברי החזו"א או"ח

טז י - שו"ר בשטמ"ק ומאירי

ב"י בס' לב הביא מאירי (מספרו קרי"ס) והחזו"א (או"ח ח,א) כתב- ונראה דיש להכשיר כיון דהדבר מבואר במאירי[1] להכשיר, והלא אי אפשר לנטות מדברי הראשונים אלא בדבר התמי' לן, אבל לא בסברא בעלמא.

קונטרס השיעורים- דלעולם לא הכריעו ע"פ הביצים דקשה לעמוד על הבינונית, [וכמש"כ המאירי פסחים ק"ט ולא ראיתיו בפנים אלא העתקת דבריו]

מג ז- "נראה דאסור אף לצורך גופו ומקומו, וכ"כ במ"ב בשם המאירי"

מד ד- "וכמש"כ המ"ב סי' רנ"ב בה"ל ד"ה בוסר בשם המאירי"

נה ו- "כיון שמבואר במאירי שלא פירש כן דברי רש"י כבר הוכרע הדבר שאין מדברי רש"י סעד לזה"

קכד- במאירי פי' דקאי לאחר הפסח דלא כרש"י ותו' דפירשו דאיירי קדם הפסח ולכן כ' דאין הלכה כרבא דקיי"ל כר"ח ב"ג דנזרקה מפי חבורה דלאחה"פ א"צ עקירה וכדאמר לק' ס"ד א', והלכך לשמו ושלא לשמו פסול, ונראה שאין זה מדברי רבנו ז"ל דלא יתכן שלא יביא כלל פרש"י ותו', ופירושם מוכרח וכו'

באופן כללי אף שהביא דברי המאירי בכמה מקומות, מ"מ הם מועטים מאוד וברובם הם דברים שאחרים הביאו בשמו[2] וכאן הבן שואל אם "אין לנטות מדברי המאירי" ואם דבר המבואר במאירי "כבר מוכרע" למה שלא נעיין בדבריו? (אולי מ"ש אין לנטות אפשר שדבריו נסובו רק על מאירי שהובא בב"י )

האם החזו"א לא נוטה מדברי הרשב"א רק בסברא בעלמא אבל כל היכא דתיה' לן נוטה מדבריו? כלומר החזו"א משתמש כאן בהכללה אבל כמד' שעיקר כוונתו לתת את המשקל לדברי המאירי, ובאו"א י"ל- יש משקל לכל מי שבשם ראשון יקרא אף מהרי"ל תה"ד ועוד, אולם יש משקל לרמב"ן ורשב"א וכד', המאירי הוא בדרגה של ראשונים, אבל לא יותר.     

דינו - ושמועות מספרות שגם על המאירי התבטא שאינו בדרגת הראשונים, בניגוד למשנה ברורה למשל שעשה ממנו סמכות,

הנה החזו"א כתב כיון דהדבר מבואר במאירי להכשיר, והלא אי אפשר לנטות מדברי הראשונים וכו' כמובן עדיין ניתן לומר שמ"מ אין לו סמכות כמו של רשב"א ואפילו כשל ריטב"א, האם המ"ב חולק ע"ז?,

האם הנידן כאן הוא רק "דרגה"? לדעתי יש כאן גם נושא של "סמכות" כלומר מחויבינו לראשונים אינה רק מחמת גדלותם אלא גם מחמת שהם רבותינו, [ועוד דהמאירי במובן מסוים מייצג בית מדרש שונה, ויתכן שאנו נגררים בעיקר אחרי בתי המדרש שהם רבותינו]

אנחנו כבר גולשים לנושא גדול וחשוב האם מחויבתינו כלפי התלמוד וכלפי הראשונים וכו' הוא משום הכרה בגדלותם או משום סמכותם, יש לזה השלכות גם בכל הנוגע לייחס לירושלמי, והדברים ארוכים, ואף לחזו"א יש בזב דברים בפולמסו עם הגר"א וסרמן והדברים עתיקים

 לא במקרה נעשו, ומובטחנו שלא נפלה טעות שאינו תורה כלל
א. אגרות ג ב- ענין הגה' בגמ' אף דלכאורה הוא רחוק במקום דלא מצינו שינוי גרסאות, מ"מ מצינו הרבה כיוצא בו, כי רב הצרות והגירושים גרמו שלא נמצא בעיר או במדינה רק ספר אחד וזה נטשטש בדרכו ותורה שבע"פ נשתמרה ע"פ השגחתו יתברך, והרבה פעמים הוגה ע"פ חכמים ונפלה מחלוקת בהגה' , וגם זה בהשגחתו יתברך בעונש שכחת התורה, ובהמתקת הדין שיהי' אלו ואלו דא"ח, ונתגלה טפחים מהתורה ע"פ גירסאות חלוקות, והרבה פעמים נפסקו הדינים היוצאים לב' הגריסאות, כי לא במקרה נעשו, ומובטחנו שלא נפלה טעות שאינו תורה כלל כי זה כרת אתנו ברית על תורה שבע"פ

והנה הרבה נתגלה ע"י הרמב"ם שהסכים על הגה' אחרת מאשר הסכימו עליה החכמים שקדמוהו, ואנחנו לא גלו לנו שינוי גריסאות, אלא במקום שנפלה מחלוקת, אבל כשהסכימו כלם, מסרו לן סתמא הגירסא שהסכימו עליה, ולכן לא רחוק שהר"מ הסכים על גירסא אחרת, אך גירסאות אחרות לא יתכן, כי כבר נתגלה כל התורה.

ועין חגיגה ג' ב' שמא יאמר אדם היאך אני לומד תורה מעתה, וזה קאי גם על הראשונים וגם על גרסאות.

 והרבה פעמים נפסקו הדינים היוצאים לב' הגריסאות[1], - נקודה זו קיימת לא רק בשנוי גירסאות אלא גם בשינוי פרשנות שלפעמים הראשונים נחלקים בפירוש באופן דכל פירוש מולד דין חדש, והפוסקים פוסקים את שני הדינים[2], אף שיש לערער ע"ז, דזה ניחא רק אם הראשונים היו ממציאים את הדין גם לולי הגמ' אבל היכא שכל הדין מקורו בגמ' היאך אפשר לפסוק את ב' הדינים,

כי לא במקרה נעשו, ומובטחנו שלא נפלה טעות שאינו תורה כלל כי זה כרת אתנו ברית על תורה שבע"פ- מנין? אולי כשם שכשיש מחלוקת בין ב' גירסאות סותרות אין אפשרות לפסוק כתרוייהו כך כשיש ב' גירסאות שונות אין לפסוק כתרוייהו, וכל דין הרי הוא כדין השנוי המחלוקת.

והנה הרבה נתגלה ע"י הרמב"ם שהסכים על הגה' אחרת מאשר הסכימו עליה החכמים שקדמוהו- הרמב"ם הסכים על הגה' אינו מדוקדק לרמב"ם היו ספרים אחרים השונים מהספרים שביד ראשונים אחרים,

החכמים שקדמוהו? מי קדם לרמב"ם, כוונתו לגירסת הרי"ף והר"ח? בדר"כ להיפך גירסת הרמב"ם יותר תואמת את גירסת הרי"ף והר"ח, העיקר

אשר הסכימו עליה- יש כאן נידון של הסכמה? לכל אחד היו כת"י אחרים.

אך גירסאות אחרות לא יתכן, כי כבר נתגלה כל התורה- לכ' כוונתו שאין להמציא גירסא אחרת מגירסת כל רבותינו הראשונים,

כי כבר נתגלה כל התורה- מה הכוונה?

ואנחנו לא גלו לנו שינוי גריסאות- גילו לנו, אלא- החזו"א אינו מעונין בכת"י מהגנוזות

קנאות החזו"א על המקפק בדברי רבתינו הראשונים ע"ס כת"י

או"ח קמ ג- וכאילו ח"ו רש"י ותו' וכל הראשונים והאחרונים הסבו על גרסא מזויפה...עקירת הקבוע והמקובל בפי רבותנו מדור דור והטלת ספק בהם היא מסלה לעקשות והגרוע ממנה, ובהיות שכל מה שהאריכו בזה אין להם זכות קיום כלל ודברי רבותינו ז"ל קיימים וכמסמרות נטועים, חוששני להתחייב לפרש...גירסתנו בגמ' אמת וכל דברי רבותנו רש"י ותו' שם אמת ואסור לשמוע נטיות ההבלים שאין בהם ממש ונותנין יד לפושעים.

תיקון

בטעות הבאתי את דברי החזו"א באיגרות בחסרון מספר שורות והרי הם לפניכם:

הגע עצמך בשעה שיש שלשה כת"י לפנינו ושנים שוין, אנו לוקחים את השנים ומניחים את האחד, ומאן לימא לן דהכת"י מינכן אינו מאותו שנתבטל ברוב בזמנו, ומאן לימא לן שלא היה ידוע לבלתי מדוקדק, ובכל אופן הוא בטל כחרס הנשבר נגד הגרסא המקובלת, וכי מפני שהסופר טעה והשמיט איזה תיבות וכו' נבנה מגדלים, ואולי כן הוא שהסופר השמיטם ולא מיד חכמים הוא אבל כשאנו סומכים על הקבלה, תורת רשי ווס' וכל החכמים, ודאי היא התורה, וכמעט וכו'

ומאן לימא לן דהכת"י מינכן אינו מאותו שנתבטל ברוב בזמנו - כלומר אולי היה להם גירסת כת"י מינכן והם ביטלוהו ברוב, לכ' היה צריך לומר לא רק "אולי" אלא ודאי הוא בטל ברוב כי הם הרוב והוא המיעוט, בין אם גירסא זו הייתה לפניהם ובין אם לא.

אגרת חזו"א (ב כב) חיפוש בספרים בדברים יבשים איני מסוגל לזה ובכלל כל נשמה קיבלה חלקה בתורה ואני לא קבלתי חלקי החיפוש ע"כ

מה הפרוש? הרי בשביל בירור האמת יש צורך גם בחיפוש בדברים יבשים