|
|
| נשלח ב-31/7/2011 16:43 |
 |
| |
דינו, כתבת, לא ייחסתי להוספות משכיליות, אלא רק אמרתי שסבורני שהחזו"א כך חשב. לא עליך הייתה טענתי אלא על החזו"א. לא נראה לי כי כל דברי הגאונים בהלכות דעות לא היו ידועים עד המאה ה 19. חלקם מצוטט ע"י רמב"ם, אבן עזרא ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 01:25 |
|
| |
יהושע הלוי הנ"ל אמנם נוגע בנקודות, אך דרך ההגשה והביטוי שלו לקויה וחיוורת.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 08:27 |
|
| |
תיתי ליה ליהושע הלוי לוין על שני הישגיו האדירים, גם מצליח לא לכתוב במפורש את שמו של הר"ק, וגם חושף שכל מטרת כתיבת הספר היא לנגח את עולם הכוללים.
הנקודות הטובות שבמאמר קבורות בידי הסגנון הילדותי-חרדי. עם אינפנטילים כאלה, מי צריך בח"ח?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 11:31 |
|
| |
מאמרו של יהושע לוין
מקסוול- הנקודות הטובות שבמאמר קבורות בידי הסגנון הילדותי-חרדי- באמת אילו היינו פותחים כעת אשכול חדש על הנ"ל היה הרבה מה להאריך, אבל הוא כעת לא הוא הנושא, ולכן יש להפריד את התבן מהבר.
ננסה למצות בקיצור את טענות המבקר.
א' הרבה טעיות של בראון, ובאמת בספר כה גדול ומקיף אין זה חידוש, אלא שאי נקבל את דבריו (לא טרחתי לבדקם) יש כאן רבוי טעיות, המוכיח על חוסר רצינות או חוסר יכולת של אדם מבחוץ- והעיקר כוונת המבקר לפקפק במחבר שכשם שטעה בזה כך טעה בזה ודי למבין
ב' התנשאות- בראון מזלזל רבות בכל האחרים, ולדעת המבקר הזילזול מוגזם בצירוף מה שבראון עצמו גם טועה הרבה, ובעיקר לפעמים הזלזול נעשה בלא שום הצדקה בלשון המעטה- והדוגמא החריפה ביותר היא הזילזול של בראון בעדותו של ר מאיר על החזו"א שלמד תורה לשמה מגיל יג
ג' השערות פורחות באויר
ד' בראון אינו שונה כלל מהסופרים החרדים סדנא דארעא חד הוא, בראון מנסה בכח לאנוס את החזו"א לפי דעותיו וכד'
ה' בראון אינו מסוגל להבין את החזו"א, ומכ"ש בלא יניקה ושמיעה וכו' מתלמידי החזו"א
ו' אף בעובדות יבישות קשה לאדם מבחוץ לדעת הכל.
לסיכום- בראון הוא אדם מבחוץ (לחזו"א) גם אחרי עבודת רבת שנים עדין הוא בחוץ בבחינת זר לא יבין (רוצה) זאת
לא אוכל לעצור את קולמוסי ומוכרח אני לשבח לשבח את בראון ראו מה רב ההבדל בסגנון צורת העריכה וכו' של איש אקדמיה נאור וכו', ל...
שאלה אחת מקוננת בליבי - מה הפשע הגדול בדברי בראון שלחזו"א היה משבר וכו'- הרי לא הטעות ההיסטורית מדידה שינה מתלמידי החזו"א, אלא הפגיעה ברבם, וכאן הבן שואל האם באמת זה כ"כ נורא?
שמעתי שבכולל חזו"א פרסמו מודעה נגד ספרו של בראון- האם זה נכון? האם מי שהוא יודע פרטים מי כתב ומה כתב?
תוקן על ידי גילויהאמת ב- 08/08/2011 11:36:22
תוקן על ידי גילויהאמת ב- 08/08/2011 11:43:57
תוקן על ידי גילויהאמת ב- 08/08/2011 11:47:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 11:59 |
|
| |
גילוי
חלק מההגיוגרפיה החרדית של ימינו הוא שכולם קדושים מרחם. (ואם מתן התורה הוא בהשגחה מדור לדור, האם יעלה על הדעת שהמסירה היתה דרך מישהו שאולי היה עובר משבר ואולי חלילה לא היה מתאושש ממנו?)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 12:28 |
|
| |
יש משהו בהערותיו של יהושע לוין אודות הספר של בראון. גם לי, כשקראתי, היה ברור שהדיון אודות משבר אמונה והשפעת ההשכלה והכרתו חלק מההגות הפילוסופית הוא ניחוש גרידא, ברמה רכילותית. אולי כן ואולי לא (להבהרה - איני חושב שלו היה כך זה גורע ממנו). נקודה נוספת בולטת המעידה רבות מעבר לעצמה – אי ההבנה מדוע החזו"א "לא ספר" את הרב גורן. בפרט כאשר היא מעומתת עם "ספירתו" את הרב אויערבך (המחבר תמה, במפורש או מכללא, הרי שניהם הקלו ומה נשתנה זה מזה). המחבר עצמו מביא פסק תמוה של הרב גורן (שבעין בלתי משוחדת לא נראה כי אדם בשיעור קומתו של הרב גורן היה אמור לטעות בזה) בעוד דעותיו של הרב אויערבך מבוססות (ניתן לחלוק אך מבוססות).[ אולי סמלי הוא שהרב גורן זוכה מפיו לכנוי רב והרב אויערבך הינו ר'.] חושבני שבראון לא ירד כלל לדעת החזו"א בנידון וזו טעות בסיסית המעידה על נתק מסויים ממושא המחקר (המתיימר לרדת לנפשו ולמניעיו הנסתרים של החזו"א). דיונו של בראון בנקודה זו הוא בפרק על פיקו"נ בשבת. ועל כולם – המחבר מנסה להראות באופן עקבי כי לפעמים החזו"א סימן את המטרה וחשב לעצמו "אני אאסור ולא משנה באיזה נימוק" ולכן אסר בהתחלה מסיבה א', כשנלחץ לפינה עבר לסיבה ב' וכדו'. באשכול "על הקושי לרדת לעומקה של סוגיה הראיתי" (חושבני שמעבר למקום של ויכוח) שבמקרה אחד מדובר באי הבנה בסיסית של החזו"א. לא טרחתי על עוד מקרים אבל זה מטיל צל על נקודה מרכזית מאוד. איני יודע אם הספר נכתב מתוך אג'נדה, כפי שכותב לוין, וגם אם כן, איני יודע אם מתוך כוונה לא לדייק (יתכן שהאג'נדה מובילה לאי דיוקים שלא במודע, כפי שקורה ללוין ומן הסתם גם לי). גם אם כן – זה לא הספר היחיד שנכתב עליו מתוך אג'נדה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 16:54 |
|
| |
גילוי. עצם זה שזה לא נורא אם היה לחז״א משבר עדיין לא מהווה ראיה שהיה לו משבר . הטרחנות והקטנוניות של חוקרים למצוא לכל גדול שהוא תסביכים פרודייאנים אינו נובע ממחקר ומגישה הגונה אלא מהנחה מוקדמת שמכיוון שהיה אנושי ולא מלאך סביר להניח שעבר מה שכולנו עוברים , כלומר בביה״מש יש לכל אחד חזקת חפות , אצל החוקרים - ומבית מדרשה של בר אילן כידוע מהדרים בזה...- יש לכל גדויל חזקת משבר ועבר מוכחש וכיוצא בזה...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 17:09 |
|
| |
[מבלי להתייחס באופן ספציפי לדיון על תוכן הספר הנדון (שלא קראתי), אני רוצה לחלוק עקרונית על דברי לוין -
אין דומה היכרות אישית עם תופעה או אדם לחקירה אקדמית של אלה (בין אם היא היסטורית, פילוסופית, ספרותית, סוציולוגית וכו'). טיבה של החקירה האקדמית שהיא מגדירה תופעות ואנשים באמצעות השוואתם לאחרים, מתוך פרספקטיבה שמאפשרת חלוקות עקרוניות, כמו גם ציון יוצאי דופן וכד'. לעיתים, דווקא המקורבים באופן רגשי לעניין כלשהו אינם יכולים לנתח אותו מבחינה עקרונית ואפילו לא להבינו באופן שמאפשר ניתוח כזה. לא רק שפרופ' למתמטיקה אינו צריך להיות בעצמו משולש, אלא שסביר בהחלט שהפרופ' מבין במשולשים הרבה יותר מהמשולש עצמו.
משום מה נזכרתי בחבר שהגיב פעם לתוצאות סקר בחירות כלשהו במשפט: "זה שטויות! כל האנשים שאני מכיר מצביעים למפלגה X, אז איך זה יכול להיות שבסקר היא אינה עוברת אחוז החסימה?". למותר לציין, שלאחר הבחירות הסתבר שמספר האנשים שהוא מכיר אינו מספיק כדי לעבור את אחוז החסימה...]
תוקן על ידי אמשלום ב- 08/08/2011 17:00:10
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 17:33 |
|
| |
אמש . הציבור החרדי טוען שלחקור אותו ואת הליכותיו לא מספיק תואר בסוציולוגיה או בספרות או בהיסטוריה אלא צריך גם ידע נרחב בזיאולוגיה אם את מבינה למה אני חותר... זה אומנם טיעון נפוץ של כל מיעוט ממשי כנגד האסכולות החוקרות את חייו אולם כאן המיעוט הזה הוא שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 19:31 |
|
| |
| pi_haton כתב: |  | | זה אומנם טיעון נפוץ של כל מיעוט ממשי כנגד האסכולות החוקרות את חייו אולם כאן המיעוט הזה הוא שלנו. |
|
[זו בדיוק הנקודה - ה"שלנו" (אגב, זו הגדרה מאוד בעייתית במקום כה מגוון כעצכח...) מפריע להתבוננות חוקרת.]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 20:13 |
|
| |
אמשלום:
הציבור החרדי דתי ועוד פועלים הרבה עם ה"לשמה" (עם תבונה או בלי ?! זה כבר נושא אחר)
ולכן קשה לאדם שלא התנסה בכך (בלשמה) לחקור ציבוריות שכזו, למשל שאני קורא את ספריו של פרידמן ?! בא לי להקיא !
או אייך התקשורת לא הבינה את ההתגיסות של אברכים בשביל האם המעריבה,
או אי ההתגייסות של הציבור החרדי להפגנות בנושא הדיור (שהם הסבולים ביותר בדיור)
תוקן על ידי maxmen ב- 08/08/2011 20:14:56
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 20:29 |
|
| |
העובדה כי את חיי דובי הקוטב- לא חוקרים הדובים!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2011 22:11 |
|
| |
[מקסמן,
בהחלט ייתכן שחוקרים טועים לעיתים בניתוחם ובפרשנויותיהם, אבל אני בטוחה שהם מסוגלים (בגלל השיטה ולא בגלל כישורים אישיים כלשהם) לנתח ולהבין תופעות שמי שחי אותן ובתוכן אינו מסוגל.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 08/08/2011 22:11:41
|
|
|
|
|
