ספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש

תמיהני על איש נכבד שכמוך שמצטרף למקהלת  המקפצים בשמחה כל היכן ש'תפסו' את החזון איש בהנחה רחמנא ליצלן, החזו"א מניח כאן הנחה אלמנטרית ובסיסית, לא בלי כוונה כתבתי 'מניח', כי זו באמת הנקודה, אבל קשה להתווכח עם ההנחה הזו, ובכל אופן הקושיה שהבאת לעיל היא שאלת סרק מוטעית שנובעת מחוסר עיון בדברי החזו"א בפנים. החזו"א לא מתווכח עם הרמב"ן בנוגע לאונס מצוי או לא מצוי, אלא בנוגע לשאלה מי נחשב בעל האונס המצוי או הלא מצוי. הוא מסתמך על גמרא ערוכה, וברמב"ן לא כתוב כלום נגד זה.


*** הוחלף ביטוי חריף מדי בביטוי יותר עדין וגם בלעדיו היה אפשר ועדיף - אחד המנהלים ***

נניח תאורטית שהרמב"ן בכל אופן היה רוצה לומר אחרת ממה שהניח החזו"א,
איך הוא יכל להתנסח בצורה כזאת שלא יהיה אפשר לפרשו כהחזו"א, (חוץ מלכתוב "וזה דלא כמש"כ בספר חזו"א")


נ.ב.  "שמא מצא איזה משפט בגוגל או בספרי הפראפסערין"  "תמיהני על איש נכבד שכמוך" 


אני לא מצטרף לשום מקהלה, אבל מוכרח להיות איזה גבול מסויים עד כמה נכנסים לדוחק הלשון מפני הדוחק הענין שאם לא כן, ונעקם את הלשון כחפצינו מפני דוחק, גם אם העניין דחוק מאוד, הרי שלא נשאר לנו מהלשון כלום, ואין שום צורה שבה יועברו דברים מדור לדור, ומאדם לחברו, שהרי כל אחד מוציא את דברי השני מהקשרם,

לכן אם כתוב על עניין פלוני אסור, גם אם יהיה לנו קושיא מגמ' מפורשת, לא נוכל לומר דהוא ט"ס וצ"ל מותר, אע"פ שהוא רק מילה אחת ואולי נתחלף לסופר,
ומי שאומר כן מתיר את האסור ואוסר את המותר, והרי הוא שובר את החבית ושופך את יינה,
ולכן אם כלל הרמב"ם דכ"מ דאומר בטל ה"ה בטל מדאו', ופסול הוא מדרבנן, אין שום אפשרות לומר דבמקום אחד הוא ט"ס או לאו דווקא, בלי שאנחנו מבטלים לגמרי את כל המשמעות של הכלל הזה, דכל מקום הוא רק מילה אחת ושמא הוא ט"ס או לאו דווקא,
לכן לדעתי אין כוונת החזו"א לומר דבאמת הוא ט"ס אלא הוא דרך לחלוק בצורה מכובדת.

תוקן הניסוח והוספו סימני פיסוק

תוקן על ידי רוצה_להבין ב- 14/09/2011 14:55:15

איש נכבד, אתה שוב חוזר על טעותך, אין כאן שום דוחק בלשון הרמב"ן, החזו"א לא מתווכח עם הגדרת הרמב"ן, אלא רק מסביר את הנימוק שלה וממילא את המגבלה שלה, גם רוח של אליהו ואפילו רוח של המפץ הגדול, כולן מחייבות אותו, אך ורק אם הוא זה שעלה לגג. זה מה שאומר החזו"א. ואם הרמב"ן היה רוצה לומר דלא כחזו"א הוא פשוט היה צריך לומר, שאפילו אם הוא לא עלה לגג חייב. ובכלל, נניח שהרמב"ן לא היה מוצא דרך לשונית לשלול בהגדרתו את דברי החזו"א, אז מה? עיקרון קרל פופר? מה אתה רוצה? אין שום הוכחה שהחזו"א לא צודק, יש הוכחה שהוא צודק, אין ברמב"ן שום סתירה ושום דוחק נגד זה. פשוט שאלה מיוסדת על טעות, השואל חשב שהחזו"א מתכוין לחלק בין סוגי אונס, ולא היא, הוא מחלק בין סוגי המצבים שקדמו לאונס.

ישיבשעאר. דברי הרמב'ן 'סוף כל האונסים' מורה שכל אונס לא משנה יכל להמנע ממנו לא משנה אם לאו ולא משנה המצב הקודם לאונס חייב ודברי החזון איש דחוקים מאוד ונסתרים מלשון הרמב'ן.

לישיבשעאר. אכן מצינו שינויי גירסא אבל לא על סמך הנחה או על סמך קושיא גרידא לא כל קושיא כבר מגדירה את הדברים כתמוהים מאוד או סותרים את התלמוד. אם במשך הדורות חכמי ישראל שראו את דברי הרמב'ן והרמב'ם לא אמרו עליהם צע'ג או לשונות שהדברים תמוהים מאוד זה אומר שאין כאן סיבה המצדיקה שינוי גירסא או דוחק גדול בלשון וכשהחזו'א עושה זאת זה שינוי ממסורת הלימוד המקובלת מדורי דורות.

(היתה תמונה של תוכי וראו, איננה עוד - אחד המנהלים)

חביבי, לא ברור מדוע אתה חושב שאם תחזור על דבריך כתוכי ותהפוך אותם להצהרה דרמטית זה ישנה את המצב. שאלתך היתה מוטעית, ואתה מתעקש על אותה טעות. הרמב"ן מדבר על כל סוג של רוח, אבל חייבת להיות הגדרה שמשייכת את הרוח לאדם המעופף. ויש לכך הוכחה פשוטה: תאר לעצמם שרוחו של אליהו מעיפה אותך מהגג (חלילה וחס) ואתה נתקע ביבמתך, אבל הניזוק הוא אתה: היא נשארת בריאה ושלמה, ואתה ניזוק (חס וחלילה). לפי ההגיון שלך, היא אשמה שהגוף שלה הזיק אותך, והיא צריכה גם לשלם לך על זה שנתקעת בה וניזוקת (חס ושלום). שהרי הרמב"ן מדבר על כל סוגי האונסים, ורוח שגרמה לה להזיק מחייבת אותה. זה כמובן דבר בלתי אפשרי. הרי הרוח אנסה את שניכם במדה שוה, מדוע שהיא תשלם לך על מעשה שלו היה נגמר בנזק של אחר אתה היית צריך לשלם עליו? אתה מוגדר כאחראי לתעופה של על כל נזק שיצא ממנה, ועוד מקבל על כך כסף???

ברור שישנה הגדרה למי שנוטל על עצמו את האחריות על התעופה ועל רוחו של אליהו. הסיבה שהיא אינה צריכה לשלם לך היא שאתה זה שעלית על הגג, ולמרות שהאונס היה גמור ומגומר של שניכם, מי שעלה על הגג הוא האחראי, ואם הוא ניזוק (שלום וחס) זו בעיה שלו. המקרה המקדים לרוח חייב לקבוע מי נושא באחריות לאירוע, בלי שום קשר לרמת האונס.

בכל מקרה הרמב"ן כלל לא מדבר על המקרה שאדם אינו עולה על הגג, ואין שום סרך רמז של דיוק מלשונו אחרת, כך שאתה מתעקש בלי שום טעם וריח להחזיק בטעות שהתבררה. ושום הכרזות לא ישנו זאת. אפילו אם תפנה לאו"ם שיכירו בכך, ואפילו אם הרוב יצביע בעדך.

אין לי את הזמן להסביר לך את אותו דבר שוב ושוב, אשמח אם תתייחס לטיעונים, ולא תחזור על סיסמאות כאילו הגעת הרגע מכיכר תחרירי ישראל. אדרבה, במקום להכביד על העניים כאן שקוראים את דבריך ולא יודעים מה אתה רוצה, לך תכביד על העשירים בכיכר, תשגע אותם, תכביד עליהם בדבריך, ותצווה אותם לקרוא 18% מדבריך על כל קנייה שהם עושים.

בנוגע להגהות ומסורת הדורות, או שאתה מיתמם או שלא למדת מספיק בחיים שלך, תפסיק לבלבל את המח ותפתח את ארון הספרים, ברור שכל אחד מחכמי ישראל הטביע חותם אישי, אבל אין שום "מסורת הדורות" בנוגע לאחוזי הגהות, החזו"א כתב הרבה, ויש בין השאר גם הגהות, לא כל כך הרבה יחסית לכמות החומר שהוא כתב. אבל אין כאן שום שינוי של מסורת, כל החכמים העלו אפשרויות של הגהה במקרה הצורך. והביטחון העצמי של הכותב הוא לא תכונה שאופיינית רק לחזו"א, בודאי לא יותר מאשר הגר"א, היעב"ץ, השאג"א, הפר"ח, הנו"ב, הרוגאטשובי, משה מרדכי שולזינגר, ועוד, שהיו בטוחים בעצמם כפליים בדברים מבוססים הרבה פחות. במקום להפריח בלונים באויר, תן לנו משהו קצת יותר רציני, שיהיה בשר לתפוס בו.