|
|
| נשלח ב-26/6/2011 16:04 |
 |
| |
שלום מתפעל,
תודה על ההזמנה להגיב, אך אני מעדיף שלא לעשות זאת, אף על פי שהפיתוי לכך גדול וחזק...
החלטתי על כך מראש. הטעם הפשוט: אין לי ולא יהיה לי זמן להגיב על כל הקושיות (אם אעשה זאת אמצא את עצמי מתעסק כל היום בתגובות, ולא מתקדם בעבודות האחרות הרוכבות על צוארי), ועל כן לא אוכל להגיב על כולן; ולעומת זאת, אם אגיב רק על חלקן (וחלק מהן בהחלט ראויות לתגובה עניינית) - יתפרש הדבר כאילו לגבי האחרות אין לי תשובה או כאילו מדשתקו קא מודו.
אשר על כן אני משאיר את הדיון לאחרים, והאמת תורה דרכה (או שלא...).
שאו ברכה,
ב"ב
תוקן על ידי בני_בראון ב- 26/06/2011 16:10:21
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2011 17:40 |
|
| |
תסבירו לי חברים
לי נראה שחקר ההיסטוריה הוא כמעט בלתי אפשרי כי גם ההווה הוא בחלקו נעלם דהיינו הפרשניות לכל עובדה וצריך להיות לגמרי בענינים כדי לדעת את סיבת העובדות באמיתית א"כ איך אפשר מרחק כה רב להעריך ולשער.
לדוגמא נניח שבעוד מאה שנים יחקרו את דמותו של הרב אלישיב ויסבירו שתקופת עבודתו בבית הדין הרבני היא תקופת המשבר שלו באמונה והאמת ידועה לכל מי שמכירו הוא מעולם לא היה שייך בהשקפה למזרחי ואפי' לא קרוב מפני שאין לו בכלל השקפה גם היום.
עוד דוגמא נניח שבעתיד יחקרו את מריבת המחבלים והשונאים בפפןניבז' ולא יבינו מה מאחד את הרב אלישיב שמעולם לא היה קיצוני נגד חב"ד ולא התערב במריבות הרב שך עם כל קנאי הרב שך כמו ר"ש אוירבך ור"ש דוייטש ומרקוביץ' ולעומת זאת מה מאחד את ר' מיכל יהודה לפקוביץ' הקנאי הלתי מתפשר עם פוברסקי והרב שטיננמן שפתח את הנח"ל החרדי.
גם היום צריך להיות בקי ביותר ומקורב לכל בתי הרבנים האלו כדי לדעת למה כל אחד נמצא במחנה מסויים אבל בעתיד אני לא רואה שום סיכוי שיצליחו לפענח את זה.
ואז ימציאו כל מיני השערות על משברים וכיו"ב שלא היו ולא נבראו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 08:33 |
|
| |
בכדי להתקרב לאמת ההיסטורית, יש לעיין בפרסומים שנכתבו בזמן ההוא, ובמקביל לשוחח רבות עם בני הדור ההוא ובמיוחד אלו שהיו קרובים לנשוא הספר, ובמקרה דנן - החזון איש. כמדומני, שאת החלק האחרון - שיחות וראיונות עם המקורבים לחזו"א - המחבר דנן פיספס.
והנה למשל נושא בו נגע ולא חקר. יחסים בין האדמו"ר רבי אהרן מבעלז לחזו"א. מר בראון כותב כי ככל הנראה החזו"א לא התייחס אליו בכבוד, ולכן הקשרים נפגמו. אבל במקרה של שני גדולים שכאלו, היה חשוב לחקור יותר, ויש עמנו דמויות אשר היו קרובים לזה ומהם אשר היו קרובים לזה, אז למה לא לשאול, לברר, לחקור?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 09:10 |
|
| |
ר' בני,
אני חושב שאתה טועה בגישה שלך. החשש שלך שאנשים יאמרו כי אין לך תשובות מתחזק יותר כשאינך משיב כלל.
שמחה, מה פירוש "ככל הנראה"? על מה זה מתבסס?
יש סיפור במעשה איש על יהודי ששאל אם יש בעיה בהליכה לתל אביב מבני ברק בשבת.
החזו"א התעניין מה יש ליהודי לטרוח וללכת בשבת לת"א, וענה לו שרוצה ללכת לטיש של הרבי מבלז.
צהלו פניו של החזו"א משמחה וענה: בודאי שתוכל ללכת.
אם נאמין לסיפור, משמע שהחזו"א כיבד מאד את הרבי מבלז.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 09:17 |
|
| |
החזו"א ור"א מבעלז ע' 184: "פרשה לא פתורה היא שאלת יחסו אל האדמו"ר מבעלז, ר' אהרן רוקח [...] מתברר שהיתה לחזו"א הערכה בסיסית כלפי חסידות בעלז [...] אבל לא ברור עד כמה העריך את האדמו"ר מבעלז עצמו. מצד אחד יש בידינו עדויות על כך שהוא התייחס כלפיו בהערכה החורגת אל מעבר לגילויי חביבות ונימוס שנהג באדמו"רים. מצד שני בחסידות בעלז עצמה רווחות תחושות של עלבון ואי אהדה כלפי החזון איש על רקע טענות כאילו הוא לא התייחס לר' אהרן במלוא הכבוד הראוי לו".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 09:19 |
|
| |
| רצץ כתב: |  | תסבירו לי חברים
לי נראה שחקר ההיסטוריה הוא כמעט בלתי אפשרי כי גם ההווה הוא בחלקו נעלם דהיינו הפרשניות לכל עובדה וצריך להיות לגמרי בענינים כדי לדעת את סיבת העובדות באמיתית א"כ איך אפשר מרחק כה רב להעריך ולשער.
לדוגמא נניח שבעוד מאה שנים יחקרו את דמותו של הרב אלישיב ויסבירו שתקופת עבודתו בבית הדין הרבני היא תקופת המשבר שלו באמונה והאמת ידועה לכל מי שמכירו הוא מעולם לא היה שייך בהשקפה למזרחי ואפי' לא קרוב מפני שאין לו בכלל השקפה גם היום.
עוד דוגמא נניח שבעתיד יחקרו את מריבת המחבלים והשונאים בפפןניבז' ולא יבינו מה מאחד את הרב אלישיב שמעולם לא היה קיצוני נגד חב"ד ולא התערב במריבות הרב שך עם כל קנאי הרב שך כמו ר"ש אוירבך ור"ש דוייטש ומרקוביץ' ולעומת זאת מה מאחד את ר' מיכל יהודה לפקוביץ' הקנאי הלתי מתפשר עם פוברסקי והרב שטיננמן שפתח את הנח"ל החרדי.
גם היום צריך להיות בקי ביותר ומקורב לכל בתי הרבנים האלו כדי לדעת למה כל אחד נמצא במחנה מסויים אבל בעתיד אני לא רואה שום סיכוי שיצליחו לפענח את זה.
ואז ימציאו כל מיני השערות על משברים וכיו"ב שלא היו ולא נבראו. |
|
צודק מאד.
חקר הסטורי זה הבל הבלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 09:29 |
|
| |
אכן חקר היסטורי הוא מורכב. למשל בספר דנן, הרב גדליה נדל, אשר לכו"ע היה מהמקורבים ביותר לחזו"א, מוזכר פעם אחת בלבד!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 10:18 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: | |
צודק מאד.
חקר הסטורי זה הבל הבלים. |
|
והמקובלים - אהבל אהבלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 10:55 |
|
| |
שמחה, יש בעיה בכתיבת היסטוריה לפי סיפורי זכרונות של זקנים על אירועים לפני עשרות שנים. קודם כל כי הוכח פעם אחר פעם שלא ניתן לסמוך על הזיכרון האנושי, ושנית לנפשות הספציפיות שסבבו את החזון אי"ש יש כידוע הרבה מאוד סיבות לשקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 11:16 |
|
| |
סיבות לשקר? למה? נשמח אם תפרט ותרחיב.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 11:27 |
|
| |
לכל בן-אנוש יש אינטרסים, ובשל כך נועדה הצלבת עדויות אנושיות וגם כתובות. מלבד זאת, אצל המקורבים תוכל למצוא הפניות למסמכים וכדו' שלא פורסמו, כמו גם לאנשים שיכולים לשפוך אור על פרשיות שונות. ובספר דנן המרואיינים הם בודדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 11:42 |
|
| |
מטרת וצורת כתיבת תולדות חייו, מצויינת בע' 17:
"אני מבקש לרכז את החומר הקיים הנגיש, להפריד בין המוץ לבין התבן בספרות החרדית העשירה (שאספה על אודותיו עדויות רבות) ולשרטט מתוך חומרים אלה, קווים ראשונים של מסלול חייו על מנת להכניס את יצירתו להקשר היסטורי".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 17:27 |
|
| |
כשראיתי את הוידיאו של מיכאל אברהם ידידנו בדיון על ספרו החדש אלוהים משחק בקוביות הבנתי יותר את הבעיתיות שבחקר ההיסטוריה ובכלל בחקר עמדתם של אנשים זרים בנושאים מסויימים.
הרב מיכאל מנסה להסביר שם את עמדתו הדתית של אינשטיין ואומר שיכול להיות שאינשטיין עצמו לא הבין נכון את מחשבותיו
כזה דבר לדעתי גובל בסילוף ההיסטוריה (ואולי לדיון פילוסופי זה משפט מוצלח) כי כל אחד מכריע את דעתו ולהגיד שבעצם הוא אחז אחרת והוא לא הבין את עצמו זה פרשנות שמנוגדת לעובדות
אני חושש שבספר של בני בראון הוא מנסה להבין את החזו"א יותר טוב מהחזו"א עצמו כדרכם של חוקרי חרדים רבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 19:01 |
|
| |
רצץ
לא ראיתי את הוידיאו של מיכי.
כדאי להעיר (אם לא כתבו זאת) שד"ר בראון ממש חידש וניסח מחדש את הגישה שמנסה לשחזר הגות שלימה מתוך אמירות או אולי אף התנהגויות. הרעיון הבסיסי מופיע כבר אצל סוקרטס והוא שלאדם יש תפיסות קוגניטיביות שאינן תמיד מודעות עד הסוף, אבל זה משמעותי לשחזרן כהיסקים לוגיים ושיטתיים.
יכול היה בני בראון להוסיף שגם בגמרא שלנו עסוקים כל העת בשיחזור שיטות של תנאים ואמוראים על סמך אמירות קצרות. והכלל הגדול הוא שאפילו שיחת חולין של תלמיד חכם טעונה לימוד.
לפיכך, ניתן לדייק הרבה מתוך דברים שאמר או ששמעו מן החזו"א. וגם אם זה שיחזור ולא אמירה מפורשת, עדיין יש כאן זיהוי של שיטה.
בראון קרא לזה "תיאולוגיה שלא מדעת" אבל ניתן להרחיב את השיחזור לכל תחום, כפי שנעשה בגמרא.
האם לא יתגלו סתירות בהגות שלא מדעת של כל אדם? יתכן מאד. כפי שמיכי ציין במקום אחר, זה שמתוך משפט X נובעים משפטים נוספים, עדיין צריך מאמץ של היסק, ולא כל אדם ער להיסקים מדבריו.
האם זה לא סותר את כל הנסיון של בעל המחבר שלנו? סבורני שלא. גם בגלל שיש בני אדם שמודעים יותר לתפיסת עולמם ויש שפחות. וגם בגלל שאני אישית סבור ששיחזור כזה הוא נכון ביסודו, אלא שהוא עלול להסתיים בזיהוי סתירות, אלא שאין להיבהל מזה. זה טיב האדם והפסיכולוגיה (ואולי הפילוסופיה) שלו.
כל מה שכתבתי נועד להראות כי האמירה "להבין את החזו"א יותר ממה שהחזו"א אמר" זה דבר אחד. "יותר ממה שהוא הבין את עצמו" זה דבר שני. הראשון ודאי טוב ונכון. השני מעורר ספק, ובכל זאת יתכן שיש בו ממש - כמו לגבי כל אדם ולו הענק בענקים. המשפט האחרון הביקורתי יכול להאמר כגנות למבקרים של חרדים או של כותבי מדעי היהדות הביקורתיים מדי ביחס לכל התקופות, ואכן יש לפעמים נטיה להגזים או לפרש על סמך הנחות לא נכונות (כגון ייחוס מניעים פסיכולוגיים על סמך ניחושים). ממה שאני מכיר את הכותב ממה שהשתתף בפורום ומן הדוקטורט שלו, אני סבור שלא נכשל בזה.
אבל אם תמצא נקודות להעיר עליהן, אדרבה ואדרבה. זה יהיה לתועלת, ובעל הדברים עצמם ישמח לקראם (אם כי כבר הסביר שלא יוכל להגיב ספצפית).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 22:03 |
|
| |
גם אני הקטן טרחתי והשגתי את הספר הנ"ל. ועוד חומרים של בעל המחבר שליט"א. הפתיעה אותי העובדה שהמחבר מגלה יחס חיובי מאוד כלפי מושא מחקרו, כלומר היהדות החרדית. ניתן לומר שהוא ממש אוהד את החברה החרדית, במיוחד החלק הליטאי שלה. למרות שהוא מרקע מזרחיסטי לגמרי לפי מה שביררתי.
דוגמא קטנה: בעמ' 239 הוא כותב על הטענות של הציונים נגד גדולי החרדים שלא ראו נכון את המפה, ולא דירבנו את השומעים להם לברוח מארצות אירופה לפני השואה, ואף התנגדו לעלייה ארצה. הוא מוסיף שם שטענות אלו קצתן היה אמת ורובן דמגוגיה.
ובלי קשר, אציין עוד שתי נקודות שעוררו לי פליאה:
בעמוד 184 הוא כותב שרבי שלומקה זוועהילער היה חשוד באהדה לציונות הדתית ובקירבה לרב קוק, היה זה חדש בעיני. ידוע לכם משהו בנושא?
בעמ' 219 הוא כותב: הרב וסרמן סבר שכוחו של הסיטרא אחרא גדול מאוד בעולם הזה, ולכאורה גדול אף מכוחו של הקב"ה. כך, על כל פנים בעידן ההסתר הגדול שבעקבתא דמשיחא".
ברור כמובן שר"א וסרמן לא התבטא כך בשום אופן, ואף לא העלה כך על דעתו. אני מניח שגם בראון לא מתכוון לזה, אלא לכל היותר שרא"ו סבר שבתקופת 'הסתר פנים' שכזו מתנהג הקב"ה בהנהגה של הסתר פנים ומאפשר לסט"א להשתולל כאוות נפשו. קשה לי להבין מדוע התנסח בצורה כזו.
|
|
|
|
|
|
