שקרים קדושים – מי שמכם?

                        שקר קדוש או תיאוריה שנתקדש בהמון,

יש לדעתי חוסר הבנה איך עוברת תובנות בין החכמים ומהם לההמון, וכחכמים לאחר מעשה זה נראה מיתוס או שקר קדוש וכדומה, כלומר לדעתי אף אחד לא רצה לשקר, הציעו תיאוריה מסויימת והשאר הם כבר השקפה ציבורית וחינוכית,

בואו ניקח לדוגמא את תיאורית האבולוציה של דרווין עוד לפני שהוכח משהו במדע, הוא הציע תיאוריה מסויימת ומכאן מה לזה לציבור ? כלומר תיאוריה בכללותו חייב להישאר בין החכמים בחקירתם ועד שלא תתברר אמיתותה אין צורך שההמון ידע אותו וידון בה,

התשובה היא שהציבור רוצה דרך חיים תורת חיים והתחדשות כל הזמן בתובנות במילא כאשר יש איזו הצעה של תיאוריה שטוב לחינוך ולההמון לפי השקפת החברה, אז יאמצו את התיאוריה השקפתית חינוכית בינתיים אפי' שלא הוכח עובדתית ומדעית,

אותו דבר בעניין גן עדן גהינם עולם הבא תחיית המתים וכדומה, ישב חכם וחשב וחקר שחייב להיות אלוקים לבריאה, ואחריו ראה שיש אי צדק, כמו צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכדומה,

אז הוא חקר באופן מחשבתית (כמו ניסוי מחשבתי במדע) שחייב להיות איזה צדק, והיות שהמודעות של האדם היא לא פיזית לפי דעתם אז, אז אולי היא היא הנשמה, במילא הנשמה היא נצחית משהו רוחני או חלק מהאלוקים עצמו, ומשם העניין והמחויבות המחשבה והיגיון שהנשמה היא היא המקבל את העונש או השכר, ואיפה ? בעולם רוחני ! מניין לנו שיש בכלל עולם רוחני ? שוב מהתודעה !אבל גם הגוף חטא והוא לא יקבל שום עונש ? פשוט נכנס לקבר ונגמר ? אז חייב להיות שאלוקים פעם יחיה את המתים, וכן על זו הדרך,

וכאן בא האומן או הסופר ועושה מהתיאוריה איזה מליצה מיתוס בל"ז, הציבור החברה מאמץ את התיאוריה כאמת או כמעט אמת, כי זה טוב השקפתית וחינוכית, כמו אימוץ תורת האבולוציה לפני שהוכח מדעית ועובדתית בזמנו,

במילא אין כאן להאשים את הקדמונים בשקרים קדושים או משהו כזה,

עכשיו: ביום שנדע שאין בעצם תודעה והכל במוחינו אנו, (חקר המוח בעיצומו ונראה מה יצא משם) בוודאי שכל הבניין הענק שעומד עליו התיאוריה "הרוחנית" וכל הכרוך בכך ייפול כבנין קלפים, ושוב האנושות ינסה לאמץ תיאוריות חדשות של חכמים בכל דור ודור וכך חוזר חלילה יבוא האומנים והסופרים ויעשו מהתיאוריות מיתוסים ומליצות והחברה תאמץ לעצמה בגלל הצורך החברתית וחינוכית וחוזר חלילה,

אבל אם ברצוננו באמת להשכיל ולהבין מה היית דעות החכמים לתיאורה המסוימת בזמנם ?! אז צריך לחקור את התיאוריה עצמה, כלומר מי הטיעוני התיאוריה ומה דרך החשיבה שהביא את החכם לומר את התיאוריה,ואז שנדע זאת נוכל להתווכח איתו האם זה עונה באמת את התשובות שהוא רצה לענות עם התיאוריה,

ניקח למשל את הגן עדן גהינם אחרי המות,

אם החכם חיפש שכר ועונש וצדק ?! אז אפשר לומר שהיא קיימת בעולם הזה, על דרך ולא ראיתי צדיק נעזוב וזרעו מבקש לחם, כלומר השכר היא בזרעו דווקא וזה השכר והעונש והעולם הבא,

ואז שאל החכם אוקיי זרעו יקבל אבל איך זה יכול להיות שהאדם עצמו לא יקבל עונש או שכר ? מכאן אמר שוהיות שאנו רואים שלא הכל פיזי גשמי ויש לכולנו תודעה והיא כנראה הנשמה אז לכן בוודאי הנשמה מקבלת עונש או שכר בעולם רוחני שאולי שם גם נמצא האלוקים ונהנים מיזיו השכינה וכדומה,

וכאן הייתי מתווכח איתו ואומר לו בשביל מה גהינום בכלל  מה הטעם בעונש אחרי המוות ? הרי כללי הענישה היא אך ורק שהיא מועיל למישהו, או להעושה את העבירה ששוב לא יעשה החטא, או למען ישמעו ויראו וילמדו לא לעשות כמותו, או שהחברה חייבת להתגונן ממנו וכדומה, במילא המציאו את הכלא 1, לשלול ממנו את החופש כעונש, 2, לגונן על החברה,

אבל אחרי המוות ?!  1, לא יכול לתקן את עצמו, 2, אין את הלמען ישמעו ויראו, 3, החברה כבר לא צריכה להתגונן מפניו,

הבעיה מבחינת היהדות היא למה התורה לא אומרת במפורש גהינום, כלומר במקום התוכחה שיהיה כתוב גהינום וזהו, מה צריך גלות ושוב גאולה, גלות ושוב וכו' אם יש גהינום לכל אדם כפרט ? אז למה לעניש את הכלל על צאצאיהם, אנו בגלות כי אבותינו חטאו, נכון ? אבל רגע הם הרי מקבלים את הגהינום שלהם בגהינום ? אז מה לנו גלות כאן ? ועוד רצוני לומר, לעובדי ע"ז בגלוי עונש מוות, בנסתר גהינום, וכן כל החטאים, כידוע שכל הקללות וברכות בתורה הם על חטאים בסתר, ולכן אם יש גהינום ? לכאורה מיותר הקללות והברכות,

ויש שטוענים על תיקון וצירוף וזכוך פגמים וכדומה כלפי התפקיד של הגהינום, אני חושב שבעניין הגהינם התבלבלנו לגמרי, זיכוך ותיקון פגמים בנפש וכדומה מדובר אך ורק כלפי יסורים בעולם הזה, כלומר יש הרגלים (על דרך הרגל נעשה טבע), ואז יסוריים עוזרים לאדם יותר ממוסר ושכל, נגיד שבמשך החולי והיסורים האדם אין לו תאבון לחטאו, ולכן בעצם עוזב אותו ההרגלי הרע, ויכול לפתוח דף חדש\הרגלים חדשים יותר טובים, אבל אין את כל זה אחרי המוות, כי היסוריים באים לצרף ולזכך כאן בעולם הזה ולא שם, שם כבר אין הרגלי טבע לשנות, ואין על מה לשנות, כי שם לא חוטאים,

כלומר: 1,יש עונש, 2, ויש יסוריים

עונש אמרנו זה להפחיד אותו מלחטאו, אבל בגלל שיש חטאים שהפחדה לא תעזור כי זה אצלו כבר כטבע שני, אז באים היסורים להפוך את הטבע השני לטוב, כי כך דרך היסורים, הם משנים את האדם, כביכול יכול הוא להתחיל בהרגלי טבע חדשים, מכאן לדעתי בא הטעות שכביכול הגהינום מזכך ומצרף את הנשמה,

אז מה נשאר מהגיהינם בעצם רק נקמה מהאלוקים, כפי דעת הרמב"ם, אוקיי לי אישית לא מתקבל על הדעת שאלוקים נוקם בלי תועלת עניינית חינוכית, כלומר הוא לא נוקם כי אין לו רגש נקמה, ואם נאמר שהנקה היא לתועלת ?! אז אין כאן שום תועלת כנ"ל,

על זו הדרך צריך לדעתי לדון ולהתווכח בכל מיתוס או תיאוריה, ברצוני לומר שיש שני דרכים איך תיאוריה מתבטלת, 1, עובדתית מדעית ומציאותית שהתברר לאחר מעשה שכל התיאוריה נפלה כי היסודות שהיא עומדת עליה לא נכונים, 2, אם נוכיח לממציא התיאוריה שהוא בעצם לא מרוויח כלום ולא קיבל תשובות שהתיאוריה בא לענות עליהם, כמו הדוגמא לעיל מהגיהינום,

אותו דבר בעניין תחיית המתים:

כאן יש בעיה הרי לעולם לא נוכל לומר שזה לא יקרה, כמו כל דבר בעתיד, אולי כן יקרה ? במילא הדרך הנכונה לדעת האם יקרה או לא ?! היא פשוט לחקור מהם התובנות שהביאו להמציא את התיאוריה של תחיית המתים,

כאמור הצעתי לעיל לומר שהחכם חשב שלא יכול להיות שרק הנשמה נענשה על המעשים שעשינו ביחד הגוף והנשמה, (וידוע המשל של החיגר והעיוור שגנבו מפרדס של המלך, היו שני שומרים לפרדס של המלך אחד חיגר ואחד עיוור. בכדי שלא יגנבו פרי מהפרדס, ביום אחד הבזיק להם רעיון שהעיוור ירכיב את החיגר על כתפיו וכך שניהם ייהנו מפרי הפרדס, שהמלך חזר וראה שגנבו לו מפרי הפרדס אז שאל אותם מי גנב ? ענו לו נוו הרי אנו לא יכולים לגנוב אני חיגר והוא עיוור, אז מה המלך עשה ? הרכיב את החיגר על העיוור וענש אותם יחד, עד כאן המשל לגבי תחיית המתים) ולכן צריך תחיית המתים,

אפשר להכחיש את היסוד שעליו עומד התחייה, ולומר הגוף לא קיים כבר וזה שנעשה הוקוס פוקוס ונבראה גוף חדש כאילו זה ההוא, או אפי' נעשה זאת מעצם שלו עצמו וכדומה ?! עוד לו יהיה צודק לעניש את הגוף הזה, חייבים להכניס את המוח הישן עם הזיכרון שהיית שם, ושוב הרי נמחקה הזיכרון מזמן, או לחליפין האם נקבל מצב של השתלת זיכרון בכדי לעניש ? כלומר ענישה חייבת לבוא למי שזכרונו ומזה מעשיו הם כל הזמן קיימים ברצף, אחרת יכולים בתיאוריה להשתיל מוח של מישהו אחר למוחי ואז יענישו אותי על כל עבירות שההוא עשה ? הייתכן לומר זאת ??

חוץ מזה שבמשל של המלך באמת מענישים את שניהם והרכיבה היא רק ההומור שבדבר ותו לא מה שאין כן תחיית המתים היא מורכבת ולא צודק מבחינת משפטית,

היית עוד סיבות לתיאורית תחיית המתים, כמו הבטחות התורה אישיים שלא התגשם כמו לאברהם אישית כמו ליעקב אישית שיעלה אותו החזרה לארץ ישראל ולא חזר בסוף רק קברו אותו מתוך בקשתו האישית מיוסף בנו, ועוד הרבה דוגמאות למשל הבטחת למתי מדבר שיכנסו לארץ ישראל ולא נכנסו בסוף, (ואל יטעון הטען שהם היו על תנאי כי הבטחות לטובה מתקיימת בכל מקרה כידוע,)

אז שוב בטענה הזאת שחייבת להיות שאלוקים יקיים את ההבטחות איי פעם, אפשר פשוט לומר כמו הרבה דעות בחז"ל שההבטחות מתחילה מדובר לא אישית ממש רק אישית בצאצאיהם, כלומר לא מוכרחים לומר שההבטחה היית אישי ממש גם זרע ובנים נקראים אישים של האדם,

במילא שאנו באים לטפל בכל תיאוריה של קדמונינו (בכל תחום שהיא) הדרך לעשות זאת ולברר האם נכון היא התיאוריה או לא ?! היא אך ורק לרדת לעומק דעתם כלומר מה הביא להם לדרוש את התיאוריה, ואז נבדוק 1, האם היסודות שעליו עומדים התיאוריה הם נכונים כהיום עובדתית ומדעית, 2, האם מוכרחים להגיע לתיאוריה הזו או אפשר לתת הסבר אחר כנ"ל לגבי הדוגמא לעיל,

הרבה מעמיקים במחשבת ישראל יודעים את כל זה, רואים זאת בכל מקום בחז"ל ובראשונים,

אף אחד ח"ו לא חשב לרגע לשקר, זו לא האומה שלנו ולא הסיפרות שלנו,