האטימולוגיה של רש"ר הירש

פירושיו הלשוניים של רש"ר הירש נסמכים על נאמנות רוחו הפרשנית המקורית. חקירותיו הלשוניות, כגון הכללת שורשים דומים להוראה כללית או הבחנה בין שורשים קרובים או לימוד משמעות חדשה ממלה דומה או מציאת משמעותה העתיקה של מלה עפ"י שורשה, אינן דרש אלא דרך תורנית-אמנותית ללימוד עומק פשוטו של מקרא. זו איננה הדרך התורנית-מדעית של מדקדקי ומפרשי ספרד, כבודם במקומם. לנסות למדוד את פירושיו באמת בניין מדעית, זו גסות-רוח. למה הדבר דומה? באותה תקופה היה פסנתרן רוסי שהיה מנגן עם שגיאות, ופסנתרן צרפתי שהיה מדייק מאד בנגינתו. פעם גברת שמעה את הפסנתרן הצרפתי ואמרה לו שהוא מנגן הרבה יותר טוב מהפסנתרן הרוסי, כי יש בנגינתו הרבה פחות שגיאות מאשר בנגינת הפסנתרן הרוסי. אמר לה הפסנתרן הצרפתי: גברת, הלוואי שהתוים הנכונים שבנגינתי היו מגיעים למעלת התוים השגויים של הפסנתרן הרוסי. לא שיש הרבה שגיאות בפירושי הרש"ר הירש, אלא שגם-אם לפעמים לא דייק בפירושיו, הרי שבמה שלכאורה נשמע תמוה בפירושיו יש יותר אמת מאשר במה שמצוי ברוב הפירושים של המפרשים בדורות האחרונים.

מואדיב **************** בגלל שביקשת (בגלל ש) ************* אבב (לראות באבי הנחל) אבד אבה אבל אבן אבס אבק ******************* אב עניינו קישור למקור - בדרך חיובית:קישור, ובדרך שלילית: יציאה מהמקור. האב הוא המקור לבנו, וה"אובה"=הרוצה - הוא היוצא ממקומו המקורי אל מקום אחר, האב"ב הוא מלשון אב - הולדה חדשה, האובד מאבד את קישורו למקור, "אבל" היא מילת ניגוד - יציאה מההגיון המקורי שבו היינו בתחילת המשפט, ואף המתאבל על מתו הרי שהוא או מתו (או שניהם) הריהם כשה אובד. האבוס יכול להיות מלשון התבואה באיבה, וגם הרי אצל חז"ל הבהמה נקראת גידולי קרקע - מכיוון שהיא אוכלת מגידולי האדמה - ואם כן הרי ששוב חזרנו לאב, האבן איבדה את אביה - האדמה,וגם האבק הריהו חומר שהתפורר ונתלש ממקורו. ********************** אגד, אגל, אגם, אגף, אגר ******************** אג - קיבוץ חלקים: האגד - כפשוטו, אגל הוא חלט קטן שבקיבוץ כמה כמוהו ייקרא - "טל", האגם הוא קיבוץ מים, האגף - כמובן החלק הנפרד מן הקיבוץ, והאגירה - שוב כפשוטו - איסוף וקיבוץ פרטים נפרדים. ************************ הבהרה: אני אישית מאמין שעיקר הדיבור בנוי על שורשים בני שלוש אותיות (או ארבע במקרים יוצאי דופן, ובמקרים יוצאי דופן נוספים - שתיים שמשמשות כקיצור (למשל "על" מן ע-ל-ה).) ******************************* מה שעשיתי כאן על שורשים של שני אותיות, בא להראות שאם נורא רוצים אפשר לצמצם ולמקד את המחשבה בתוך דברים קצרים, וכ"ש בלשון שעל פי המסורת בה ברא העולם, וגם אם לא - הרי עצם אמונתי באלוקים מביאה אותי להאמין בקשר שבין דברים, ולא לראות בהם דברים נפרדים שבמקרה התקבצו לתוך עולם אחד. ******************************** כשרוצים ללמוד דקדוק לפי דעתי צריך ללמוד בשיטה שמואדיב רואה בה את השיטה ה"נכונה", אבל לא משום ששיטה אחרת אינה אמיתית ואין לה ערך, אלא משום ששיטה זו היא הדרך המרכזית ויציבה ביותר ללימוד הדקדוק, וסביבה ראוי להוסיף ככל האפשר ולבנות כמה שיותר דרכים להבנת הדקדוק, ומי שיתחיל בשיטה המרכזית - כל המרבה בשיטות אחרות סביבה הרי זה משובח. והמתחיל מהשיטות הצדדיות - כל המרבה הרי זה מסובך.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 19/04/2016 20:20:44

שכחת את כובע הברט שחובשות הבריות על הראש ולא על הברך. ואם כבר ברט, אז אפשר להוסיף גם את הברנר והברוס כי לדרוש אפשר גם לעזים. אבל אלה רק בירוצים.

מואדיב,בסך הכל הוא רק שיכלל ושיפץ  את מסורת ההברגה שירש מאבותיו.

מואדיב
"קיבלתי סחרחורת מרוב הברגות דרשניות.

האבסתי את הפרות שלי, ובכך קירתי אותן אל אבותיהן, או יותר נכון - אל קברות אבותיהן שבבית המטבחים העירוני. והרי יש לך כאן דברים והיפוכם, שאתה מסביר שהם אותו הדבר - כי אם זה ההיפך, אז ברור שזה אותו הדבר.
נפלא."

עליך להסביר מדוע אתה רואה בדברים "הברגה". ועל הדרך, גם איך הבדיחות שלך מוסיפות לנושא הדיון. ליצנות איננה הסבר. ההפכים כמובן קרובים, וזה ידוע לכל מי שמצוי בספרות האגדות, כמו המהר"ל ור' צדוק (אם אני נותן לך או לוקח ממך, האם אין שני העניינים שייכים לנושא אחד? כמובן זה שני צדדים הפוכים של אותו נושא, אבל עדיין של אותו נושא).

"הרי דבריך ברורים, כפי שביררנו את הבר מן המוץ, והם נבראים מפיך ומוברגים היטב היטב למקומם, כפי שהברד נופל מן השמים מלגו העננים לבר העולם, וממלא את הברז במים קפואים. ברח לך דודי, ברם, תבריק עדין לא תבריש זאת."
דברים ברורים הם באמת הבר המבורר, וברירתם שהיא עשייתם למאירים וברורים כשמש, ועל כן זוהי בריאתם ע"י הברגתם למקומם בבר העולם, כברד הזה היורד מהעננים, ואכן אף פעולת הברז דומה לזה, בהבריחו מים מן הקצה אל הקצה, וכמה יאה להתאים לברירה את הכינוי "ברם" כמו שהסברתי במילה "אבל", וההברשה אכן מוסיפה לברק הדברים כאמור בדברים ברורים,

.

אליקים - מועדים לשמחה.

על דבריך אלו אין לי אלא לדרוש את הדרשה הידועה: "יאה עניותא לישראל כברזא סומקא לסוסא חיוורא".