האם יש כוח לעו"ז?

<ואני בעניי אינני מכיר אף אחד מהראשונים המפורסמים מלפני הרמב"ן, שעסק "בתורת הסוד היהודית">

תכיר:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15848&st=&pgnum=168&hilite

בסוף העמוד.

גם בנושא זה אין להאשים את הרמב"ם, באשר אין הוא מקור דעה זו. אלא, למד זאת, כמו הרבה מהשקפותיו, ממורהו רב סעדיה גאון.
[רב סעדיה אינו איש הפילוסופיה הארורה. וכל מעגלות חייו נעו סביב חיזוק מסורת היהדות, בכל האמצעים שעמדו לרשותו. אגב, גם רב סעדיה סבר שאין כל כוח לכישופים ולעבודה זרה].

לעניין מצוות שילוח השעיר לעזאזל.
[יש להדגיש שאין דברי הרמב"ן פירוש גרידא, אלא כאן טמונה תורת ה"קליפות" והסיטרא אחרא, אחד מיסודות התווך של הקבלה].

נטען, כי רובם ככולם של המפרשים סבורים כהרמב"ן, וכמעט יחיד הוא הרמב"ם, שלא הגיעה אליו מסורת לימוד התורה בעניין זה [בלבד !], ולכן הטעתו הפילוסופיה הארורה.

לכן, נצטט את המפרש הראשון על פי המסורת [לאחר אונקלוס], אשר ישב בליבן של ישיבות בבל המעטירות, והיה גדול הדור בתקופתו. אשר הגיעה לידו המסורת הקבלית בדבר "עזאזל".

להלן דברי רב סעדיה גאון בעניין.
הנבחר באמונות ודעות, מאמר ג' פרק י' "נראה לי עוד לספח למאמר זה, שנים עשר ענינים. אשר חוששני ,שכל אחד מהם, אם לא אדבר בו, יהרהרו בהם ליבות בני אדם, ויקלקלו אמונתם. וכאשר אבארם, יסתלק שלטון הטעות מהם, ויתנקו הלבבות מהן. כמו שנתנקו מהראשונים....
והתשיעי. הקרבן שהיו מקריבין לעזאזל ביום הכיפורים. לפי שכבר נדמה למקצת בני אדם, שהוא שם שד [שיטאן]. ואנו אומרים, כי עזאזל שם הר. כמו שנאמר שם, ותפס את הסלע במלחמה, ויקרא את שמה יקתאל. וכן יבנאל, וירפאל, וירואל, הכל מקומות. והיה אחד משני השעירים מקריבין אותו על הכהנים במקדש, לפי שרוב חטאיהם במקדש. והשני, קרב בעד כל האומה בחוץ, כי רוב חטאיהם בחוץ דרך העדפה. אבל עניין הפלת שני הגורלות, שהם היו המוזר ביותר בכל הפרשה, הנני מבאר, שאין זה בגלל שינוי מי שהם קרבים לו, אלא, הם יחד לאל אחד, ואין הפלת הגורלות, אלא בגלל שוני אותם שהוא קרב עליהם. והם כהנים וישראל, ולכן ראוי שיגרילו תחילה. וכאשר יהיה לכל אחד דבר, יקריבהו על עצמו מתוך בירור שזה שלו".

הנה כי כן, רס"ג ידע בבירור על "שיטת הרמב"ן" [כמו שכנראה ידע על עוד מיסודות הקבלה]. ולכן, כתב על נושא זה במיוחד, בכדי להוציא שיטה זו מן הלב. כדי שלא "יהרהרו בהם ליבות בני אדם ויקלקלו אמונתם".

"אבל גם בפירוש זה ישנה בעיה: שהרי הכהן הגדול יעד את השעירים, אחד לד', ואחד לעזאזל, מכאן שעזאזל לא יכול להיות שם מקום, אלא ישות כל שהיא, לא ברורה ולא מוכרת "

http://storage.cet.ac.il/CetForums/Storage/MessageFiles/6895/38206/Forum38206M21353I0.doc

"אבל גם בפירוש זה ישנה בעיה: שהרי הכהן הגדול יעד את השעירים, אחד לד', ואחד לעזאזל, מכאן שעזאזל לא יכול להיות שם מקום, אלא ישות כל שהיא, לא ברורה ולא מוכרת "


http://is.gd/yBVL1A

המעיין,

הרס"ג היה פילוסוף. לא כולם הסכימו עמו עוד בבבל. גישתו היתה "מודרנית" עם השפעות מצריות יחסית לבבל ולא ייצגה את כלל הגאונים או מסורתם או הלך מחשבתם. כך שלאפושי גברי בנדון, אין בזה שום תועלת. 

ובכלל תימה עצום, הרי בהנחה כי עזאזל ( או כל כוח אחר ) הוא חלק מסתרי תורה, הרי כדי לדעתו על בוריו צריכים להיות בעלי חלק בסתרי תורה. כמו גם כדי לדעת מהו שלילת כל כח אליו כיוונו הפילוסופים צריך להעמיק חקר על איזה כח ידברו. ואז מתוך הכרת הנושא אפשר להכריע. אך מי שאינו אמון על סתרי תורה, בהכרח מטבע הדברים הם נעלמים ממנו, וכיון שכך, איך אפשר להביע אודותם דעה? אפשר לצווח כנגד ה"תעלול" הזה שסתרי תורה מתוודעים אך ורק לישרים בלבותם, אך מאחר וזו הטענה כשהיא לעצמה, אין מה לטעון יותר למולה. מפני שאפשר תמיד לפרשה כפשוטה שאינה עומדת בסתירה לנגלה.( כפי שטענתי לעיל )

מה שמגדיל את התימה עם הגנוסטיקאים החדשים ( כלומר אותם אלו הטוענים להשגת הסוד בספר הזוהר או אותם אלו הטוענים לנהשגת הסוד בספר מורה הנבוכים), שעצם יומרתם להגעה לסוד הדברים אינה מוכחת, אף בידי עצמם, ואין זה מונע בעדם מלגזור דעות ודאיות מתוך ידיעתם המסופקת. ועל ידיעות ודאיות הנשענות על הספק הזה הם בונים תלי תילים של מחשבה ואפילו האשמות הדדיות.

נתאר לעצמינו מצב לא כל כך אפשרי בסבירותו אפשר אפשרי בהחלט בלוגיקה , והוא: המשיח מגיע מחר ומודיע לנו שכל סתרי ספר הזוהר הם בעצם דברי המורה נבוכים בפירוט. או שכל סתרי המורה נבוכים הם בעצם סתרי הזוהר כפי הנתפס ביד המקובלים. לא סביר בכלל, אבל אפשרי לוגית, והחוק האפשרי הזה דיו כדי להטיל ספק בכל דעה והתבטאות נחרצת בנדון.

סאנטיש, עלך יחס בין הרמב"ם לקבלה ניתן למצוא את מלוא קשת הדעות האפשריות, למן ניגוד מוחלט ועד זהות ממש. ( הסיבה מאד פשוטה, לאף אחד אין שום כלי לחתוך את הסוד של המו"נ באופן חד משמעי. אותו דבר בדיוק ביחס לזוהר עצמו. או לכתבי האר"י . או לכל תורה סודית מעורפלת ורבת אנפין )

א. בהודעתך הראשונה קבעת בנחרצות כי מש"כ בפרקי דר"א ובזוהר וכל הראשונים הנ"ל [והב"י והרמ"א] והגר"א, הוא עבודה זרה לדעת הרמב"ם. אם אני מבין נכון, חזרת בך מקביעה אומללה זו.

ב. אם הבנתי אותך נכון, למרות האמור לעיל, מ"מ אתה לכשעצמך כן סבור שאמירה זו היא אמונה בעבודה זרה, וכך גם בדברי הרמב"ם לגבי כוחות הגלגלים. אתה רואה גם בכוונת כל יהודי מאמין ב'שמע ישראל ה' אלוקינו' שהוא בעל הכוחות כולם [כמו שכתוב בשו"ע] כעבודה זרה, ולכן אתה לא מכוון כך.

סוף דבר היהדות כמו שאנו מכירים זה אלף שנה [ומן הסתם אף יותר] היא בעיניך עבודה זרה, ואילו אתה טוען ליהדות מקורית ואוטנטית שנמצאת רק בקרב יחידי סגולה, ובכך אתה מצטרף לנצרות לאיסלם לקראים ולשומרונים ואחרים שטוענים כך.

ג. תורת הסוד איננה מבוזה בקרב שלומי אמוני ישראל וחכמי תורה שבע"פ אלא אצל העומדים מחוץ למחנה ותו לא. עצם מציאות תורה כזאת במשך כל הדורות היא עובדה מוסכמת [כיום], תוכנה ופרטיה וחילוקי הדעות שבתוכה הם ענין לכשעצמו שאיננו עניננו כאן.

ד.לא השתמשתי במילה 'ילדותיות' ככינוי לשיטחיות בלבד, אלא בעיקר לנטיה ילדותית לחשיבה שלא כל מה שאיני מבין אינו נכון, ולעיתים כאשר אין ידינו משגת עלינו לסמוך על מי שדעתו רחבה מדעתינו. כמה שהאדם לומד יותר ומבין יותר הוא מגיע להכרה זו, ילד לא יבין זאת.

ה. בעיתיות=בעיה, לבעיה יש פתרון, והפתרון קיים. כשטעית בדברי ודיברת על התקדמות [בעיני: נסיגה], הבהרתי.

ו. ושוב  לעיקר הענין, הראשונים לא פירשו את עזאזל=שד ולא כסט"א, עזאזל הוא הר קשה כמו שכתב גם הרמב"ן עצמו, שליחתו המדברה היא מצות ה' ככל המצוות, מתוודים עליו לה' ומשלחים אותו לשם מצות ה'. הם רק מפרשים ברובד העמוק יותר של הדברים שיש כאן כעין שוחד [לא קרבן חלילה] לסט"א, וגם זה לא בא מידינו אליו [ומבארים שלכן יש את ענין הגורלות התמוה לומר שלא בא מידינו עי"ש].

ז. לכן גם מה שהביא המעיין מרס"ג אינו נוגע לענינו ולא מזה רס"ג בא לאפוקי אלא מדברים אחרים לגמרי ואכ"מ. ובכלל צריך לדעת שרס"ג לא היה חלק אינטגרלי מגאונות בבל, ואינו משקף בהכרח את עמדתם, וכבר העירו בזה

ח. הוזכרו כאן שמות כמו החת"ס הפני יהושע והקצות החושן. אני מציע לעשות חיפוש בבר אילן ולראות האם הם מזכירים את הזוהר ו/או את המקובלים. [גם בהקדמת קצות החושן].

ט. בנוגע להזמנתך האדיבה לנדוד לאותו הפורום, אין לי אלא לצטט את דברי דוד המלך עליו השלום בפתיחת ספר התהילים "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה".

אליהוא

תודה על ההבהרות.

וכמה תשובות והבהרות משלי. אין אני משתמש בחלוקת הסעיפים שלך בהכרח.

א. לדעתי, לעניות דעתי, מי שמאמין כי השעיר לעזאזל ניתן לישות כלשהי, יסופק לזה איזה הסבר שיסופק, עדיין יש כאן אמונה בעבודה זרה. גם במובן של אמונה שיש ישות כזו, וגם באמונה שיש או יכולה להיות מצוה לספק לה דבר, תהיה הגדרת הדבר מה שתהיה (שוחד, מתנה, קרבן). לא המילה קובעת אלא התוכן. והתוכן המהותי בעיני הוא כאמור האמונה המוטעית שיש כאלו  ישויות ושה' יצוה לתת להן משהו.

כיון שצריך לספק מקורות לדעות שאנו אוחזים בהם, אני מציין לרמב"ם, שלדעתו מי שיטען שה' יצוה להביא משהו לישות כזו זו בעצם עבודה זרה. (חיפשתי את הלשון הזו ברמב"ם ולא מצאתי, כך שתוכל לטעון שאין אפילו כזה רמב"ם. נדמה לי שזה מופיע לגבי הטעות שטעו החל מדור אנוש שה' רוצה שישמשו את הכוכבים).

איני חולק על כך שהרמב"ן ואחרים הציעו חילוקים שונים כדי לנמק את דעתם. אני כן חולק, בעניותי וילדיותי, שחילוקים אלו יש בהם ממש.

ב. איני מבין בדיוק את המילים שיש "כוחות". לגבי הרמב"ם, ממה שאני מכיר את דעותיו, הוא האמין שיש שרשרת של ישים מתווכים בין האלקים לבין העולם המוכר לנו כאן. מתווכים אלו חלקם שכלים וחלקם בעלי שמות אחרים. איני יודע איך הבין הרמב"ם את המהויות האלו לדעתו. איני יודע איך התייחס לאחרונה והנמוכה מכולן, "השכל הפועל". לדעתי הוא שגה באמונתו זו מפני שאין כאלו ישויות.

ג. אכן ביהדות תמיד היו דעות שהן עבודה זרה, דרישה אל המתים, אמונות הבל, ועוד ועוד. זה החל כבר מייד עם מתן תורה (עגל, אם כי יש פירושים שונים מה לא היה שם בסדר). 

הדעות הפסולות היו לפעמים נחשבות לדעות אורתודוכסיות למהדרין. ולפעמים הוקעו החוצה. תלוי בתקופה. היום, כפי שידוע גם לך, יש המון אמונות שאני משער שגם אתה לא תרצה לכללן בתוך היהדות אך יש לנו אחים שמאמינים בהן. התרצה פירוט? (אסטרולוגיה, סילוק עין הרע בעופרת, ריבת אתרוגים, נסיעה לעמוקה, ועוד ועוד).

וכך לצערי העמוק אני מוצא ביהדות דעות שבעיני הן עבודה זרה, דרישה אל המתים, וסתם טעויות גסות. האם אני יחיד בדבר? האם אין אתה עצמך מוצא ביהדות של זמננו דברים חיצוניים? אולי אני טועה בשיפוטי אודותיך. אולי בעיניך כל מה שבשם יהדות יכונה הוא קדוש ומחייב ואמת. גם הדברים שהזכרתי לעיל. מסתבר לי אמנם יותר שאתה מבדיל בין אותם דברים שאתה מוכן לבקר ולהוציא החוצה לבין דברים שעתיקותם והחותמת שעליהם ומקורם אצל דמויות מקובלות עליך הופך אותם לאמת גם אם הם מעוררים שאלות וסתירות. לי יש פחות נכונות לקבל סתירות. האם זה סימן לילדותיות או ליושר אינטלקטואלי? אני משער ששנינו שופטים את התופעה הזו באופן שונה לגמרי.

ד. זה שאני מוצא שרוב היהודים בדורנו סבורים לא כמוני אינו מפתיע. זה שיש רבנים שאינם סבורים כמוני, זה דבר שאמור לאותת על בעיה אצלי. יש כאן עם זאת כמה שאלות. האם באמת רבנים סבורים לא כמוני בנוגע לקבלה. האם הם בכלל בקיאים בתולדות הקבלה ותכניה. והאם, במידה והם סבורים לא כמוני אלא כמוך כפי שאתה מציע זאת כאן, האם הם צודקים. והאם אתה צודק.

ה. שאלה סבירה מאד: איך זה יתכן שפלוני שכותב בפורומים יהיה צודק בדבר שגדולים בעם ישראל (לא כולם, לא רובם, אבל חלקם, כמו הרמב"ן והגר"א) האמינו בו. זו שאלה שכואבת לי וכאבה לי. לך כמדומה יש פתרון קל. ילדותיות. צריך פשוט להכיר בכך שהם חכמים יותר ואני פחות חכם ולכן איני מבין אותם.

אמנם יש עוד אפשרויות. יתכן שאני, בגלל המקום והזמן שאני נמצא בהם, יכול לדעת יותר מהם. וזה לא בלתי אפשרי. חלק מן החיים בדורנו הוא העלאת סף הידע בצורה כזו שאנו ערים לדברים שפעם לא עלו בדעתם של החכמים הגדולים.

כמדומה שאת זאת לא יכחיש שום אדם חושב. הרי אין לנו טענות על הראשונים שלא ידעו מה הם חיידקים, וגם לא על חז"ל אם לא ידעו שהארץ היא כדור או כיצד נראות באמת מערכות הכוכבים. אולם הידיעות שיש לנו ולהם לא היו כוללות גם את העובדה שאין למהר ולהאמין לטקסטים עתיקים ונדירים בכתבי יד כי לך תדע מי כתב אותם, ואם זה ברוח הקודש או בדמיון פרוע. וכך יכול היה רס"ג להתאמץ לבאר את ספר יצירה באופן רציונלי לדעתו כי הספר נראה לו כנראה חלק מן המסורת היהודית. וכן נהג הרמב"ן בספרים החיצוניים שהגיעו אליו. ועוד הרבה.

ו. הנקודה של האשמה ב"ילדותיות" כאבה לי ולכן חשבתי עליה ואני רוצה להדגיש הבדל שאולי היטשטש בדבריך.

כתבת:

1. יש "נטיה ילדותית לחשיבה שלא כל מה שאיני מבין אינו נכון,
2. ולעיתים כאשר אין ידינו משגת עלינו לסמוך על מי שדעתו רחבה מדעתינו.
3. כמה שהאדם לומד יותר ומבין יותר הוא מגיע להכרה זו, ילד לא יבין זאת". 

חלוקת המספרים היא כמובן שלי מטעמי נוחיות.

אני מסכים מאד לסעיף 3. אני מסכים גם לסעיף 2. אבל איני מסכים שהסעיפים האלו חלים בנושא שלנו.

זאת מסיבה פשוטה למדי. התיאור שתארת את מצבי (או המצב של קורא זהיר) ביחס לספרי קבלה מסוימים או לדעות כמו זו של הפדר"א לגבי מתנה לעזאזל, אינו מדוייק לדעתי. זה לא ש"איני מבין" את הכתוב. אני מבין אותו יפה. אני לא רק מבין את המילים ואת התוכן, אלא שאני רואה סתירה גלויה בין תוכן זה לבין עקרונות שעליהם גדלנו כולנו כעיקרי היהדות.

מה שדרוש כדי לשמור על אמונה זכה כשלך, אני משער, הוא נכונות לוותר על האבחנה הברורה והפשוטה שיש כאן סתירה המעידה על טעות, ולאמץ במקום זה את האמונה ש"יש הסבר חכם" והוא רק נעלם ממני.

ההנחה שניתן למצוא הסבר חכם לסתירה היא לפעמים דבר מוצדק. אנו עושים זאת בלימוד הגמרא כל העת. אבל לא כל סתירה ניתן ליישב באופן כזה. לדעתי לא ניתן לעשות זאת לגבי ההסבר של פדר"א ולא של תזות קבליות רבות אחרות.

לפיכך, מה שבעיניך הוא ילדותיות בעיני הוא עמידה על האמת. מה שבעיניך הוא ענווה והכרה בחכמתם של חכמים ממך בעיני הוא נסיון לשיכנוע  עצמי שמה שאדם חושב והוא מבין יפה מאד כשקרי (במובן הלוגי, לא הערכי) צריך לומר עליו שהוא אמת. וצריך אדם לאנוס את עצמו להאמין בכך.  ולא זו היא דרך היהדות. זוהי דרכם של הנוצרים שזקוקים לגישה כזו כדי לשרוד עם הסתירות הבולטות באמונותיהם.

כמובן, ההשוואה לנוצרים היא כשל לוגי. זה שנוצרים עושים או לא עושים משהו אינו מבחן לכך שמי שמיישם גישה דומה בהקשר אחר צודק או טועה. וזה נכון גם לגבי המשפט שלך שכלל אותי עם נוצרים ובעלי דעות חריגות אחרות. נעלבתי. עליך להתנצל.

ז. תמהני אם היית בפורום עצור חושבים ולכן אתה מיישם לגביו את דברי מחבר תהלים. אני מכיר את הפורום, ולמרות שיש בו בהחלט משתתפים (ומשתתפות) שדעותיהם שונות משלי ולדעתי מוטעות, אין זה מושב לצים, אלא מקום לדיון פתוח, שבו צריך לסבול לשמוע דעות שונות מאד כדי לברר דברים. אבל לא אטריחך לנמק דעתך. טעיתי ולא הבנתי את הנחות היסוד שלך ולכן הצעתי לך הצעה שאינה מתאימה לך. סליחה.

כמה הוספות ברשותך, אליהוא

האמירה שה' הוא "בעל הכוחות כולם" אינה מובנת לי די הצורך ובוודאי שאיני חושב עליה בקריאת שמע. 

כתבת:

"ג. תורת הסוד איננה מבוזה בקרב שלומי אמוני ישראל וחכמי תורה שבע"פ אלא אצל העומדים מחוץ למחנה ותו לא. עצם מציאות תורה כזאת במשך כל הדורות היא עובדה מוסכמת [כיום], תוכנה ופרטיה וחילוקי הדעות שבתוכה הם ענין לכשעצמו שאיננו עניננו כאן".

חוששני שמה שדחקת וכללת במילים ספורות (בעיני כמובן) הוא אי דיוק. "מציאות תורה כזו במשך כל הדורות" היא אולי מוסכמת על רבים, אבל רק אלו שלא למדו את הטקסטים. לא רק חילוקי דעות יש בין הדורות אלא הבדלים עצומים בתכני האמונות. סברתי מתוך הערכתי אליך שאתה בקיא בנקודות אלו ואין צריך לפרט. איני יודע אם טעיתי ואינך מכיר את ההיסטוריה של הטקסטים או שיש לך הסבר נאה שבנוי על כך שמקובלים חכמים יכולים ליישב הכל יחד, והרי שערי פירוש פתוחים ואפשר להפוך את העקוב למישור. (בעיני כמובן).

מיימוני,

כל מי שלומד מסכת עבודה זרה בעיון יודע שקשה מאד להגדיר מהו עבודה זרה. אתה אמור להיות מודע לבעייתיות הזאת. אתה כותב "המהותי בעיני הוא כאמור האמונה המוטעית שיש כאלו  ישויות ושה' יצוה לתת להן משהו". האם לתת משהו לישות כל שהיא, היא עבודה זרה? אם אני נותן לבעל מכולת כסף, שיביא לי מצרכים, עברתי על עבודה זרה? ואף אם אני מייחס למישהו כח שאין לו, אני חושב שהבעל מכולת יכול לעוף, והוא מביא לי מצרכים מענני השמים, האם זה עבודה זרה? אני סבור שלשכן שלי יש קשרים אם ראש הממשלה, ולכן אני מתחנף אליו כל היום, ומביא לו מתנות?
ברור שבין שנותן "מתנה" לישות שקיימת ובין שעובד לישות שאינה קיימת, מהות האיסור הוא קבלת האלוהות, כלומר, לא משא ומתן גרידא, אלא שאני מבין, שיש לו כח "אלוהי" ואני "עובד" אותו כעבד לאלוהו. [אמנם ברור שישות שכבר נהוג אצל אנשים לעובדה כאלוהות, אסור לעשות כלפיה שום מעשה שנחשב אצלם כעבודה]. ההגדרה של "כח אלהי" בעייתית מאד, ויש להאריך בזה. ואכ"מ.

אח"כ אתה קובע "אכן ביהדות תמיד היו דעות שהן עבודה זרה, דרישה אל המתים, אמונות הבל, ועוד ועוד". כמה קל! כל אמונת הבל היא עבודה זרה. הוציאו לזה לסקילה שאמר שלמשולש יש ארבע צלעות או האמין שעופרת מסלק עין הרע. יש לך הרבה עבודה, מיימוני!