האם יש כוח לעו"ז?

סתם בשביל לעורר דיון, עוד הערונת לחימום הקנה:

לפי פרשנים מסויימים אליבא דהרמב"ם במורה הנבוכים , כל כחות הטבע מכונים בתורה מלאכים, לפי זאת כאשר הותר ליהושע להשתחוות למלאך האם נוכל לומר כי למעשה יהושע השתחוה לכחות הטבע?

עתה הגע בעצמך, ומה אם השתחויה שהיא אחת מארבע עבודות האסורות לא נאסרה כאשר נעשית לשם כבוד ומורא למלאך, עשיית מעשה קל למגר את הפחדים והדמיונות שהם גם מכלל כוחות הטבע וממשותם באי ממשותם, על אחת כמה וכמה שלא תיאסר. ואין נתינת השוחד לשטן יתירה מתקיעת שופר בראש השנה לערבב השטן חמורה בכמלוא נימא.

ועוד הערה קטנה, 

ושוב, על פי הרמב"ם , שבו נחנקין כל הנתלים ונתלים כל הנחנקין, 

כאשר נשאל הרמב"ם האם המוסלמים הם עובדי עבודה זרה, באשר הם זורקים אבנים בפולחנם ודימה מי שדימה  כי זוהי עבודת המרקוליס שנותרה בידם, על זאת השיב הרמב"ם כי אין הם עובדי עבודה זרה כלל , אלא שהם אומרים שהם זורקים אבנים בעין של השטן ושאר הבלים כעין אלו.

הנה כי כן, האחד זורק אבנים למול דמיונותיו והשני מפייס את דמיונותיו בשוחד דימיוני. מאחר שברור הן לזורק לעזאזל והן לשעיר המשתלח ששום שטן לא הולך לאכול אותו לארוחת הבוקר.

ועוד הערה קטנה , שוב על פי הרמב"ם שעל ידו כופרים כל המאמינים ומאמינים כל הכופרים,

כאשר נשאל הרמב"ם האם המוסלמים אכן מייחדים את האלוה כדבעי, השיב בהחלטיות שאין כדוגמתה " המוסלמים מייחדין ייחוד שאין בו דופי". וידוע שהמוסלמים שעליהם כיון הרמב"ם הם הסונים האורתודוכסים שאימצו  כבר את תורת האחדות מיסודו של אלגזאלי  ואחרים הטוענים כי ניתן להאמין במורכבות האל אם כי באחדותו ( כלומר אחדות שאינה מחייבת  פשיטות) או בדמיונות אודותיו ובתאריו החיוביים. ובכל אופן זו היתה הגישה האיסלמית הרווחת בזמנו ותפוסה בחלקם הם עד היום.

ובכן , האם מישהו שיער בנפשו כי לאמונת ייחוד שכזאת ייקרא הרמב"ם "ייחוד שאין בו דופי"?


( ואין זה מקרה ששתי הדוגמאות שציינתי לקוחות מדיונים אודות האיסלם, כי כל הטיעונים הפילוסופיים אודות אחדות האל והפאגאנופוביה המתחסדת, הטהירות היתירה מכל שביב של אמונה שאין תואמת את האחדות הנתפס בפילוסופיה, מקורה אך ורק בפילוסופיה האיסלמית שהיתה מנגחת את היהדות וממנה למדו הקראים, ולאחריהם באו האפולוגטים היהודים. בחז"ל לא נמצאו כל דקדוקי העניות והקנאות המטורפת הזאת, לא מפני שחלילה חז"ל לא ידעו את סוד הייחוד, אלא מפני שהבינו אותו יותר טוב מההבנה השטחית והרדודה של הישמעאלים שחיפשו משהו לנגח בו את היהודים התמימים. היום, ישנם יהודים שחושבים שאימוץ הגישה הפרוטו וואהבית הזאת, היא היהדות במיטבה )

ספרא

תודה על ההערה. בוודאי שעלי לחשוב על הדברים ולבדוק את ההגדרות. אשתדל לענות מאוחר יותר. כמובן יתכן שאתה (ואליהוא וכולם) צודקים ואני הטועה. כוונתי לומר כבר בשלב זה שאתה צודק ודברים אינם פשוטים (ולמשל מה הפשט במחלוקת אביי ורבא בעושה מאהבה ושנאה ואם יש שם "קבלה" ואם זה תלוי ברצון לשיעבוד כלומר לעבודה או רק באמונה).

מוטי

תודה על ההערה. איני מכיר את תולדות האיסלם, לא בנקודה היסטורית זו, ואכן ראוי מאד לבדוק את דברי הרמב"ם על ייחוד האיסלם מול האמונות בפועל וכן לגבי מעשיהם במכה. זו דוגמא היסטורית ידועה ותמה אני שלא חשבתי עליה. (כמובן, אפשר לחלק בין האמונה המוצהרת והשיטה הכללית שכל אדם חייב בה לבין ההנהגות והאמונות שמאחוריהן אבל זו בדיוק הנקודה גם לגבי להבדיל היהדות בדורנו). אכן הגישה הפשטנית שייצגתי עלולה להיות לא מדוייקת. ואל לי לכתוב עוד עד שאעיין די הצורך. אשמח אם תהיה זמין לענות על שאלות לגבי האיסלם, כאן או בפרטי. (אם יש לך מייל אשמח לקבלו ואפשר באישי).

הרס"ג היה פילוסוף.
אינו איש הפילוסופיה, מטרתו הייתה לחזק את המסורת בכל האמצעים שעמדו לרשותו, ובכללם הפילוסופיה. כלומר, אינו קובע על פי הפילוסופיה את אמונתו, אלא אך ורק על פי המסורת.

לא כולם הסכימו עמו עוד בבבל.
מי הם ה"כולם" ומי הם ה"לא כולם" ?

גישתו היתה "מודרנית" עם השפעות מצריות יחסית לבבל ולא ייצגה את כלל הגאונים או מסורתם או הלך מחשבתם.
???
מי גילה רז זה ?
כלומר, הלוחם הגדול למען שימור המסורת, שינה את עקרונות אמונתו על פי פילוסופים או ספרי פילוסופיה. ולאחר מכן מכר את דעותיו הבלתי מסורתיות בתור מסורת.
אמונתו החדשה, לא ייצגה את כלל הגאונים או מסורתם או הלך מחשבותיהם – וכל זה בשתיקת כל חכמי אותו הדור.

כך שלאפושי גברי בנדון, אין בזה שום תועלת.
דווקא יש תועלת לאפושי בגברי. היות ונטען כי הרמב"ם היה כמעט יחיד בדעותיו כי סבל רדיפות ונדידות וכיוצ"ב, יש להביא סיוע מרס"ג שלא עבר את כל הרדיפות, אלא ישב בלב הישיבות שומרות מסורת היהדות.
מה גם, שרס"ג הוא לא עוד גברי, אלא מעביר מסורת הישיבות.

אולי הישיבות איבדו את המסורת של תורת הסוד ? אם כן, מי הם תלמידי החכמים, שאינם ידועים לנו ששימרו את תורת הסוד ?
אולי ידעו כולם, אך לא גילו את אזנו של רב סעדיה, אולי כי הוא ממצריים ? ובמיוחד, שיש חובה ללמוד מעשה מרכבה (תורת הסוד), כל החכמים יודעים, ורק גדול הדור אינו יודע ?
אולם, רב סעדיה למרות כל ההעלמה הכיר את הפירוש, ודחה אותו בנחרצות. ואף אחד לא לחש באזנו, הלא כבודו מפרסם דברים הפוכים מהמסורת, בשם המסורת ? [כלומר, קשה לי לכתוב, מפרסם שקרים].
אולי הוא לא גדול הדור כלל. אם כן, מדוע מינו אותו לגאון [והרי הוא ממצריים] ?

סוף עניין, אם נקבל שרב סעדיה לא מייצג את מסורת ישראל, לא נגיע לשום מקום.

אגב, דווקא פירושו "עזאזל" דווקא מתאים למסורת. יומא סז: "תנו רבנן עזאזל שיהא עז וקשה יכול בישוב ת"ל במדבר ומנין שבצוק ת"ל גזירה. תניא אידך עזאזל קשה שבהרים וכן הוא אומר (יחזקאל יז) ואת אילי הארץ לקח. תנא דבי ר' ישמעאל עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל" עיין רש"י שם.
וברש"י אחרי מות, שם גם הוא מסביר מילה זו כתלמוד וכרס"ג.
גם לשון האונקלוס בה הסתייע הרמב"ן, מהווה סיוע לרס"ג.

לכן גם מה שהביא המעיין מרס"ג אינו נוגע לענינו ולא מזה רס"ג בא לאפוקי אלא מדברים אחרים לגמרי ואכ"מ.
מזה בא לאפוקי. עיין אבן עזרא עימו הסכים הרמב"ן, שציין לפרק יז פסוק ז' ושם "לשעירים", תרגם רס"ג "שיאטין". כלומר, הן רס"ג הן רמב"ן מדברים על אותו הנושא. [ושערי חילוקים לא ננעלו]

ובכלל צריך לדעת שרס"ג לא היה חלק אינטגרלי מגאונות בבל, ואינו משקף בהכרח את עמדתם, וכבר העירו בזה
איזו הכללה. מה משמעות המשפט "לא חלק אינטגרלי", לעניין מה, ולמה ?
חבל, בוא נעמיד כלל פשוט, כל מי שאינו סובר כמפרש שאותו אני מקבל, אינו חלק אינטגרלי מהתורה, וחסל.

ולעצם העניין, כבר כתבתי, שאלו השערות פורחות ללא ביסוס. ורב סעדיה הוא אחת החוליות החשובות של מסירת התורה.

[הערת אגב, "וכך יכול היה רס"ג להתאמץ לבאר את ספר יצירה באופן רציונלי לדעתו כי הספר נראה לו כנראה חלק מן המסורת היהודית".
לא ברור לי, אם ראה רס"ג בספר יצירה, כחלק מהמסורת היהודית המחייבת].

לעצם הדיון בו השתתפתי,
לא באתי להביע את דעתי האישית, שאיננה רלוונטית. אלא, אך ורק להראות כי יש בעניין דעה מסורתית דלא כהרמב"ן, שנאמרה על ידי גדולי עולם שאין כל אפשרות לבטלם.

כמה הערות בלי סדר.

א. הקנאות הטהרנית של הרמב"ם היא כידוע מושפעת מאוד מהאיסלם הסוני. והדברים ידועים וכמו שכתב מוטי.

ב. עניין השילוח השעיר החי לעזאזל, נראה עניינו כמו בשילוח הציפור החיה של המצורע. "וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה" בדומה ל"וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר, בַּמִּדְבָּר." שאין לי הסבר לזה כמו שאין לי הסבר לשאר מעשה הקרבנות. אבל לא נראה שישנה יישות אחרת שאליה הם נשלחים.

ג. באותו עניין, הרמח"ל בדעת תבונות מסביר את ה"רע" כתמונת ראי של הטוב, כלומר שלא מדובר ביישות נפרדת אלא באותה יישות עצמה, כך שגם אלו המשלחים ל"עזאזל" במובן המטפיזי יכולים להסביר שלא מדובר ביישות אחרת.

ד.ככלל, שלל האמונות הנפוצות בימינו מעמוקה ועד עין הרע אכן הגיעה אלינו ממחוזות אחרים אך מצד שני נתמכת בגדולי התורה שאני מעדיף לחשוב שהם עושים את זה כדי להגדיל את הכנסות קופות הצדקה ומתוך הבנה ש"זה מה שהציבור רוצה" ולא מתוך שכנוע עצמי. כעין מה שכתב הרמב"ם על עבודת הקרבנות.

והנלע"ד כתבתי

"וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה" בדומה ל"וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר, בַּמִּדְבָּר." שאין לי הסבר לזה כמו שאין לי הסבר לשאר מעשה הקרבנות. אבל לא נראה שישנה יישות אחרת שאליה הם נשלחים."
 
כדי להתחמק מן האמת המפורשת בתורה מתעלמים מהפסוק המפורש בתורה כי שעיר אחד היה לה' והשעיר השני לעזאזל כלומר אין כאן חלוקה גאוגרפית אלא חלוקה של ישויות.
להלן דברי האבן עזרא על ענין שעיר המשתלח:



ורבי אברהם בן עזרא כתב: אמר רב שמואל אע"פ שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם. ואין צורך, כי המשתלח איננו קרבן, שלא ישחט.
 
ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו. והנה רבי אברהם נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים: אמרו בבראשית רבה (סה י) ונשא השעיר עליו (להלן פסוק כב), זה עשו, שנאמר (בראשית כז יא): הן עשו אחי איש שעיר, את כל עונותם, עונות תם שנאמר: ויעקב איש תם (שם כה כז): ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם,


שנאמר: גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקב"ה לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר: ונשא השעיר עליו. ראה סמאל שלא נמצא בהם חטא ביום הכפורים, אמר לפני הקב"ה: רבון כל העולמים! יש לך עם אחד בארץ, כמלאכי השרת שבשמים. מה מלאכי השרת יחפי רגל כך הן ישראל יחפי רגל ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום הכפורים. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה, כך ישראל עומדין על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, כך הן ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והקדוש ברוך הוא שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח, ועל המקדש, ועל הכהנים, ועל כל עם הקהל, שנאמר וכפר את מקדש הקדש וגו', ע"כ אגדה זו.


והנה הודיענו שמו ומעשהו: וזה סוד הענין, כי היו עובדים לאלהים אחרים, הם המלאכים, עושים להם קרבנות והם להם לריח ניחוח, כענין שנאמר (יחזקאל טז יח יט): ושמני וקטרתי נתת לפניהם, ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' אלהים. ואתה צריך להתבונן בכתוב במקרא ובמסורת: והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם, אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים, שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון, כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחרבן, והכלל נפש לגלגל מאדים, וחלקו מן האומות הוא עשו, שהוא עם היורש החרב והמלחמות, ומן הבהמות השעירים והעזים, ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקין בלשון רבותינו, ובלשון הכתוב (להלן יז ז): שעירים, כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר. ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך:

והמשל בזה, כמי שעשה סעודה לאדון וצוה האדון את האיש העושה הסעודה תן מנה אחת לעבדי פלוני, שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו יעשה עמו, רק הכל נתן לאדון והאדון נותן פרס לעבדו, ושמר זה מצותו ועשה לכבוד האדון כל אשר צוהו, ואמנם האדון לחמלתו על בעל הסעודה רצה, שיהיו כל עבדיו נהנין ממנה שיספר בשבחו ולא בגנותו: וזה טעם הגורלות, כי אילו היה הכהן מקדיש אותם בפה לכי שניהם מתנה ה' ולעזאזל, היה כעובד אליו ונודר לשמו, אבל היה מעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד, לה' והוא נתן מהם לעבדו החלק אשר יבא לו מאת השם, הוא הפיל להם גורל וידו חלק להם, כענין שנאמר (משלי טז לג): בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וגם אחרי הגורל היה מעמידו לפני ה' לומר שהוא שלו ואין אנחנו מכוונים בשילוחו, אלא לרצון לשם, כמו שאמר (פסוק י): יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו וגו', ולכך לא נשחוט אותו אנחנו כלל: ותרגם אונקלוס לשמא דהשם ולעזאזל, כי האחד לשם ה' ולא לו, והשני לעזאזל ולא לשמו של עזאזל: ומפני זה אמרו רבותינו (ת"כ פרק יג ט) "ואת חקותי" - דברים שיצר הרע מקטרג בהם ואומות העולם משיבין עליהם, לבישת שעטנז ופרה אדומה ושעיר המשתלח. ולא מצאו בקרבנות תשובה לאומות העולם עלינו, כי הם על אישי ה', אבל בשעיר המשתלח ישיבו עלינו, כי יחשבו שאנו עושים כמעשיהם. וכן בפרה אדומה, מפני שהיא נעשית מחוץ למחנה, וענינה דומה לענין שעיר המשתלח להעביר רוח הטומאה, כענין שנאמר בעתיד (זכריה יג ב): את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ומזה תבין טעם כבוס בגדי המשלח את השעיר לעזאזל והשורף את הפרה, ומה שהזכירו רבותינו (זבחים קד א) בכבוס הבגדים של פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים: והנה רמז לך רבי אברהם [בן עזרא] שתדע סודו כשתגיע לפסוק "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". והמלה מורכבת, וחביריה רבים. והנה הענין מבואר, זולתי אם תחקור מה ענין לשכלים הנבדלים ולרוחות בקרבן. וזה יודע ברוחות, בחכמת נגרומנסי"א, ויודע גם בשכלים, ברמזי התורה למבין סודם, ולא אוכל לפרש. כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת: 

תוקן על ידי צענערענע ב- 05/07/2011 13:13:34

[quote הלהלן דברי האבן עזרא על ענין שעיר המשתלח: 

  [/quote]
צ"ל הרמב"ן. (שמביא את דברי ראב"ע, ומגלה סודו.)