הקב"ה אכן האל הנאמן בכל דבריו, אך אינו "מאמין" לאיש ושלא כדברי סאניטש. ו
ואילו אתה כותב שהקב"ה נאמן ומסיים על זאת: " וכדברי סאניטש". והרי סאנטיש אומר שהקב"ה " מאמין לכולם" ולא "נאמן לכולם". האם לדעתך אין הבדל בין מאמין לבין נאמן?.
והפסוק שציטטת " אל אמונה" אינו אומר "אל מאמין" אלא אל שאליו האמונה כי הוא הנאמן. וזה בדיוק כפי שכתבתי. כי האל אינו זקוק לאמונה כלשהיא.
מכאן, שכאשר אתה מפרש " האדרת והאמונה" כאילו הוא אומר " האל הנאמן" דהיינו שבו האמונה ראויה, זה ממש כדבריי ולא כדברי סאנטיש.
האם אנחנו מסכימים?
נשלח ב-5/7/2011 13:34
"שמעתי בשם הר' שטיינזלץ - היו שדרשו את הצמדים שבפיוט זה כאילו רק אצל הקב"ה הדבר אפשר. למשל הנוי והנצח, הדיעה והדיבור, העוז והענווה שאלו דברים שרק הקב"ה יכול לאחוז בשניהם. וכך אפשר לנסות ולדרוש את הכל. זאת בקעה נאה לדרשנים להיגדר בה"
כאשר דורשים דרש כל שהוא הדרש צריך להתאים לכל אורך הפיוט.
אבל כאשר נבדוק את הצמדים כולם נראה שהדרש לא מתאים אלא לחלקם. ..
נשלח ב-5/7/2011 15:50
מוטי, כנראה שלא הבנתי את דברי סאניטש, ואם כך הוא אומר אני אתך. אבל מ"מ האמונה נאמר כלפי מעלה, כי הוא נאמן. וא"כ מה תגיד, איך הענווה נאמרה כלפי מעלה?
נשלח ב-5/7/2011 20:24
ישבב.
מפני שאפושי פלוגתא לא מפשינן השתדלתי להראותך שגם עם הבנתך את כוונת המשורר דבריך זהים לדבריי. אך לדידי אין צורך בזה והדברים כפשוטם. האמונה הראויה היא להקב"ה וזהו. ההסבר יען כי הוא הנאמן אינו ייחודי לסיבת האמונה ואין כל צורך בו להבנת כוונת המשורר. גם מה שפירשתי על הענוה הוא בהתאם להבנת המקשן. אך לדידי אין כל צורך בכל אלו. כי כל כוונצ המשורר היא כאומר הכל לאדון הכל. וכל מעלה תיוחס אליו וכל כישרון אנושי ישועבד לו. כמו שרמזתי בהודעתי לעיל שזה כעין הפיוט של יום הכיפורים הידוע הפותח במילים לך אלי תשוקתי. ךשהוא ההתמסרות והייחוס הטוטאלי לאל עליון. ובקיצור הפיוט עוסק הן בייחוס כל מעלה כלפיו כולל הענוה. והן בשיעבוד כל כישרון אנושי אליו. ויש מקום בראש להניח שאף הרמב"ם לא ייצא בחריפות כנגד פיוט מסוג זה למרות דבריו במורה. יען אין כאן ייחוס תארים ויד הפרשן חופדית לבאר זאת ככל המדרשים המייחסים מידות..
נשלח ב-5/7/2011 20:33
נשלח מהסלולרי. מתנצל על טעויות מכל סוג.
נשלח ב-5/7/2011 21:08
מוטי, תודה על אריכות דבריך. עתה הבינותיך אל נכון, ותשואות חן לך.
נשלח ב-6/7/2011 00:26
נאמר לעיל:
"החוקרים חלוקים ביניהם מי חיבר את החומר (מיוחס לתנאים, אבל זיוף ודאי)".
הדברים אינם נכונים.
ספרות ההיכלות היא מדור התנאים, והיא מובאת בתלמוד, תוך ייחוסה לרבי ישמעאל בן אלישע, (בבלי, ברכות ד,א): "תניא א"ר ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי וכו'"
תוקן על ידי יעבץ ב- 06/07/2011 00:28:21
נשלח ב-6/7/2011 04:03
יעבץ, אינני חולק על דבריך, אבל זה שמצאת ברייתא שנמצא גם בתלמוד וגם בפרקי היכלות, לא אומר שכבר גיבשו את ספרות ההיכלות באותן הימים. מהיכן ידעת מי שאב ממי?!
נשלח ב-6/7/2011 06:38
מוטי כתבתי שה' מאמין כוונתי שלה' יש אימון (בצירה תחת הא') בישראל (והוא מחזיר להם הנשמות בבוקר). דא"ג בתרגום הסידור החב"די באנגלית מתרגמים האדרת והאמונה מלשון אימון faithfulness וענווה מתרגמים כפשוטה humility. ועדיין לא הבנתי למה א"א לומר שהקב"ה ענו, הרי השפיל את עצמו לברוא את העולם?
נשלח ב-13/7/2011 21:29
ישבב! לפי הדקדוק יותר ראוי לומר האדירות והאמונה לחי העולמים
