עיתון חדש לחרדי החושב והנבון.

הרעיון להקים עיתון חרדי חדש, שהמאפיין הבולט שלו יהיה פתיחות לדיון במגוון נושאים הוא רעיון טוב ומובורך. יחד עם זאת, ברצוני להעיר מספר הערות על המניפסט שבהודעת הפתיחה.

ריבוי העיתונים החרדים לעומת העיתונות החילונית, איננו כה חסר היגיון. בחברה שבה אין ערוצי טלויזיה, האזנה מועטת לרדיו וגלישה מצומצמת יחסית באינטרנט, העיתונות היא מקור המידע המרכזי למתרחש. צריך גם לזכור את שבת קודש, שבו כמובן אין אפשרות להשתמש בכלי תקשורת אחר. ההבחנה החשובה ביותר בהקשר של העיתונות החרדית היא בין עיתונים מפלגתיים (יתד נאמן, המודיע, המבשר, יום ליום) ובין עיתונים לא מפלגתיים (משפחה, בקהילה, מרכז העניינים, קו עיתונות דתית). המעניין הוא שחלוקה זו תקיפה גם להבדלה בין עיתונות יומית (המפלגתית מלבד "יום ליום") לבין שבועונים (כל הלא מפלגתיים).

רבות יש לדבר על הגורמים שהביאו את העיתונות החרדית לאופיה העכשווי, אבל הביטחון שסגנון אחר ופתוח יותר ימצא לו קהל קוראים גדול הוא מופרז. גם הניסוח שכביכול פתיחות כזו היא מזור לכל הקשיים והכשלים, הוא הפרזה ויומרה שלא במקומם.

המאבקים כנגד אתרי האינטרנט החרדיים אכן לא הביאו לסגירתם או לצמצום השפעתם, אבל אחת התופעות המעניינות היא שמאז המאבק הפך אתר "בחדרי חרדים" לשופר נאמן של הקונצנזוס החרדי, בדיוק בסגנון של העיתונות החרדית.

אחת הבעיות הגדולות בעיתונות החרדית, שבולטת עוד יותר בעיתונות הלא מפלגתית, היא הרדידות המחשבתית שצוינה בהודעת הפתיחה. תמונות הרבנים ואינסוף סיפורים אידיוטיים וקשקשת בלתי פוסקת ממלאים את העיתונות הזו, קשה למצוא בה כתיבה דעתנית אפילו ברמה בינונית. גם לעיתון שרוצה לחשוף את כל הדברים, תהיה זו משימה לא קלה.

הבעיה הגדולה ביותר להוצאת עיתון חרדי חדש היא העלות הכספית של עיתון כזה, לפני שנתיים נעשה ניסיון כזה בעיתון "יום חדש" שלצערי לא החזיק מעמד זמן רב. ככל שהעיתון ייצג פחות את הקונצזוס הוא יתקשה לבנות על קהל מנויים, וככל שהוא יהיה ברמה גבוהה יותר הוא לא יספק את הציבור הרחב ולא יהיה כדאי לפרסומאים. החינמונים החרדיים (קו עיתונות דתית ומרכז העניינים) בנויים על פרסומת ולכן הם מופצים בהפצה רוויה, ובניסוח שימצא חן בעיני ההמונים.

לא נותר לי אלא לברכך בהצלחה רבה, ויה"ר שתזכה לסיעתא דשמיא ביוזמתך הברוכה.

.

ריבוי העיתונים החרדים לעומת העיתונות החילונית, איננו כה חסר היגיון. בחברה שבה אין ערוצי טלויזיה, האזנה מועטת לרדיו וגלישה מצומצמת יחסית באינטרנט, העיתונות היא מקור המידע המרכזי למתרחש. צריך גם לזכור את שבת קודש, שבו כמובן אין אפשרות להשתמש בכלי תקשורת אחר.

אני מסכים עם טענתך לעיל, אבל עדיין לא ניתן להכחיש שלציבור החרדי יש סקרנות עצומה לתקשורת. ודווקא בגלל שהסקרנות הזו לא מסופקת היא רק גוברת.

אולי אני נשמע בפתיח נחרץ לגבי סיכויי הצלחת העיתון, וזו אכן התחושה הפנימית שלי, שהזמנים משתנים וכיום חלקים יותר גדולים בציבור החרדי בשלים לעיתון כזה. אבל מכיוון שהתחושה הזו אכזבה אותי לא פעם בחיי, לכן אנו מתקדמים צעד אחרי צעד. ורק כשנשיג את היעד הראשוני נתקדם לצעד הבא.

בשלב ראשון נפיץ את חזון העיתון ע"י אתר אינטרנט שנעלה כבר השבוע, עד שנלכד חבורה של אנשים הכמהים לשינוי ועד שנהיה משוכנעים שיהיו מספיק קוראים כדי שנוכל לשאת את הנטל הכלכלי.

העיתון חייב להצליח כלכלית ולהיות כחי הנושא את עצמו. כי ללא זאת לא נוכל להתקדם לשום מקום. באמצעות האתר אנו רוצים להשיג כותבים לעיתון, תומכים ומנויים בעלות של 130 ₪ ל 12 עיתונים. אנו מקווים להשיג את היעד הראשון והוא להגיע ליותר מ 500 מנויים לפני הוצאת הגיליון הראשון.

התקווה שלנו היא שבזכות הניסיון שיש לנו בעיתונות, הוצאה לאור של עיתונים, יחסי ציבור ופרסום, נוכל להוציא לאור עיתון איכותי במינימום עלויות ולפרסם אותו באופן יעיל ביותר. התכנון הוא לשווק עיתון כרומו של 64 עמודים שיימכר ב-10 ₪. בתחילה ירחון ואחרי שהוא יתבסס כלכלית הוא ישווק בתדירות שבועית.

                                                     האמצעים להשגת היעד:

    1. פרסום מאמרים חזקים מאוד. שאף עיתון חרדי לא מפרסם כמותם. האינטרנט פתח את הראש להרבה אנשים וחלקם כבר לא כ"כ תמימים כבעבר. יש קהל יעד גדול כבר עכשיו שבשל לקרוא עיתונות אמיתית, והקהל הזה הולך וגדל.

2. המאמרים יוצאי דופן שנכתוב ישיגו חשיפה גדולה בתקשורת החילונית והדתית לאומית. שיזדהו עם רבים מהמסרים של העיתון.
3. לפרסם על העיתון והאתר בפייסבוק לכל האנשים הנמצאים שם. כמו כן בשאר רשתות ופורומים. וננסה לעורר תגובות בכל פינה תקשורתית, נידחת כמרכזית.

לדחוף את החברים לפרסם בין חבריו.  "חברא חברא אית ליה וחברא דחברא חברא אית ליה". רק אם אנשים רבים יצטרפו לקול הקורא לשינוי, נוכל לעשות את השינוי. והדרך היא שכל חבר ימליץ לחבריו לעשות מנוי.

אחרי שנשיג 500 מנויים נוציא לאור את הגיליון הראשון. הגיליון הראשון צריך להיות פצצה מתקתקת שתשקשק את ליבו ותפתח את מוחו של כל מי שיקרא אותו. וכדי שנפיח את אש ההצלחה, המאמרים חייבים להיות עוצמתיים ויוצאי דופן, רוח תזזיתית ופורייה, כנמר אחוז בולמוס הטורף את השקר. רוח שופעת, נועזת וסוחפת מאין כמוה שתביא  עדכון ותמורה ושתטלטל את האתוס החרדי  הגלותי. לא את כולו, אלא את אותן תוספות מיותרות וסרחים עודפים  שהתווספו בדורות האחרונים, תוצאה של מלחמת הישרדות ארוכת שנים.

בן ציון היקר, סיפרו לי עליך מס' אנשים, ואני מקווה מאוד שתהיה אחד מעמודי המערכת של העיתון. שתתרום מכישרונותיך, יכולותיך וקשריך הרבים להצלחת העיתון.

אדרבה הוא עיתון חשוב, ואני מצדיע לחבורה של האנשים הנפלאים שיסדו אותו. הוא העיתון הראשון שפורץ דרך לעיתונות אחרת מהשבלונה החרדית, ועל כך ובעיקר על עצם היוזמה, שסוף סוף ב'ת מנסים ליזום משהו בכוחות עצמם, מגיע להם את כל הכבוד.

את אדרבה אני מכיר מקרוב. חלק גדול מהמאמרים מרתקים. אבל יחד עם זה יש לי הרבה בקורת על העיתון ההתנהלות והשיווק. ולא כאן המקום לפרט.

העיתון שלנו יהיה אחר בהרבה מאוד מובנים.

הניסיון הרב שיש לנו בתחום התקשורת, יאפשרו לנו להוציא עיתון איכותי במינימום עלויות ולטווח ארוך זה יסתכם בחיסכון של מאות אלפי שקלים. בגלל העלויות הזולות, נקודת האיזון תהיה הרבה יותר קלה להשגה.  

נציע עיתון כפול עמודים ( 64 ) בחצי מחיר. 10 ₪.

עיתון מגוון בתוכן, מינון נכון בין מאמרים ראיונות ושאר עניינים.

העיתון יהיה מקצועי השם דגש על הפרטים הקטנים.

גבולות השיח יהיו הרבה יותר פתוחים, ללא מורא ומבלי משוא פנים.

נפרסם בכל האתרים הרלוונטים באינטרנט, ונדחוף את כל האוהדים ןהתומכים להמליץ על העיתון לחבריהם.

חשיפה רבה בתקשורת על העיתון. אנו מכירים הרבה עיתונאים שישמחו מאוד לעשות כתבות על העיתון כבר בפתיחה. זה לא יאמן איזה רעב יש לעיתונות לנושאים האלה.

אנו נפנה אל הקוראים בדיבור ישיר ללא מסכים ופילטרים מסננים, כמו דיבור פתוח בין חברי אותה משפחה.  

גרפיקה מעניינת ולא שבלונית.

פנייה לקהלי יעד יותר גדולים בגלל מגוון הנושאים וגבולות השיח הפתוח שאין כמותו בתקשורת החרדית כולה. ובעיקר לחרדים שעוד מהבהב בהם ניצוץ של מחשבה עצמית. האינטרנט הסיר את התמימות להרבה חרדים, שהולכים ומתרבים ומתחילים לשאול שאלות ולהעלות ספקות על נקודות רבות בתו התקן החרדי, שהיו בבחינת זה ראה וקדש. בשנים האחרונות יש בקרב רבים מהציבור החרדי תסיסה והתרסה כנגד רבים מהעוולות שיש בתו התקן החרדי. כרגע זה עדיין לא בא לידי ביטוי ברחוב החרדי, אלא רק באינטרנט, כשהם מסתתרים מאחורי ניק. וגם את זה העיתון מקווה לצמצם, את הפער העצום שיש בשיח בח"ח לבין השטח.

מערכת הפצה הרבה יותר משוכללת ויעילה. כולל דגש שהעיתון יראה וימצא בכל מקום שבו ממתינים אנשים, בתה"כ, קופ"ח, רופאי שיניים, מוסכים וכו'.

יכולת לגייס יותר מפרסמים.

אבל בעיקר, שורה של מאמרים בנושאים נפיצים כגחלים לוחשות שאף אחד לא מעיז לטפל בהם פן ידיהם יכוו. ובמקום להרבות במילים הנה קרא 3 מאמרים מתוך סידרה, מה יהיה כשהחרדים יהיו רוב. לא הרבה אנשים מודעים לסכנה העצומה שבכך. וגם אם מישהו מודע, הוא רחוק מלהבין עד כמה זה מסוכן. 3 המאמרים האלו מזעזעים את כל מי שקרא אותם. רק אחרי שקוראים אותם מבינים עד כמה האנשים השפויים לדבר ה', מכל הזרמים והחוגים והעדות חייבים להתלכד באופן דחוף לתמוך בעיתון, ולהתחיל להילחם כנגד הסכנות הגדולות.

                                 כשהחרדים יהיו רוב- חלק א

עכשיו כשהציבור החרדי נחשף לחדשות לא מסוננות באתרי האינטרנט החרדים, פתאום יצא המרצע מן השק. כל הסחי והמדון, ששנים רבות הצליחו איכשהו להסתיר מאיתנו, באמצעות תקשורת מצונזרת, מתחילים עכשיו לצוף על פני צג המחשב. פתאום מגלים שקצב החדשות והאירועים השלילים והפלגנות והאלימות בציבור החרדי, הם בתדירות שלא שיערום אבותינו. ואירוע רודף אירוע. אתה לא מספיק לעכל את חדשות האתמול והנה כרעם ביום בהיר באות החדשות של היום ומדיחות בסערה את חדשות האתמול.

וכל אירוע שכזה צריך להיות פעמון הזעקה ותמרור הזהרה, לכל השפויים לדבר ה'. כל מי שעיניו בראשו מבין על פי כמות האירועים, וקצב הידיעות, שהחברה החרדית  יושבת בשנים האחרונות על חבית חומר נפץ. וזו רק שאלה של זמן מתי היא תתפוצץ. ועלינו להבין שכמו ערפיח כבד החוסם את אור השמש, כך המסה קריטית והכבדה של אירועי האלימות הקיצונים, חוסמים כל תקווה לעולם שפוי יותר.

הבעיה העיקרית היא בשיטה. כל התשתית של השיטה מבוססת על פחד ואיומים. אבל הפחד מהשכנים ולא מהשכינה. אנחנו ניכפה עליך מה לחשוב ומה לומר, ואיך להתלבש והיכן להתפלל ואיפה לחנך ועל איזה ערכים לאלף. אנחנו נחשוב עבורך , ואנחנו נחליט בשבילך מה טוב עבורך, ותהיה אפס סובלנות לכל סטייה מתו התקן של ההשקפה הטהורה. אתה וכל משפחתך תיפגעו לדורי דורות. בשידוכים, בפרנסה, במוסדות החינוך, ואם זה לא יחזיר אותך לתו התקן, אז בחרמות ונידויים, ואם גם זה לא ישכנע אותך לחזור לתלם אז במכות, בהצתות בשריפות בחימה שפוכה ובזרוע נטויה.

ואם אתם חושבים לרגע אחד שאני מגזים, אז בואו נראה ביחד מה ראינו באינטרנט בתקופה האחרונה.

ונתחיל עם חיים אהרון רוטנברג,

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=27903

חסיד סקוורא שהעדיף לפי דבריו לסייע למניין בבית האבות בפאתי השיכון החסידי, משום שפעל ע"פ צו מצפונו לשמש להם כבעל קורא ובניגוד להוראת האדמו"ר. והנה יצא עליו קצפו של משב"ק האדמו"ר והוא השליך בקבוק תבערה  על ביתו של המורד, אע"פ שהוא ידע שיש אנשים בבית. 

אני מנסה לדמיין לעצמי מה היה הלך הרוח בבית האדמו"ר ואיזה תבשיל בישלו שם, כאשר הקדיח התבשיל והמשמש בקודש של האדמו"ר החליט בדם ליבו הרותח, לשרוף למוות את ראש היוזמים להקמת מניין נפרד. מה אמר לעצמו אותו חסיד שוטה כשגמלה בליבו ההחלטה לכלות קוֹצִים מִן הכֶּרֶם ולרצוח נפש את צלמו של ה'? האם הוא באמת היה משוכנע שהרצח הזה נעשה בשם ה'? ועל מה העונש הנורא הזה, ועל מה יצא הקצף, ועל מה רתח הדם ? מה היה חטאו הגדול של הקורבן שנידון למיתה בשרפה ?

זהו זה רבותי, זה בדיוק העניין. שבכלל לא צריך עניין כדי שיהיה עניין.  עצם החריגה, עצם הסטייה, אפילו אם היא כמלוא הנימה, היא עצם העניין. כל עניין, אפילו של מה בכך, היא עילה מספיק עניינית למלחמת קודש בין בני האור לבני החושך.

                                           הגחמה הופכת למגמה.

בימים כתיקונם ניתן היה לפטור את הפרשה הזו  כלאחר יד, כעוד גחמה של עשב שוטה בְּעִדָּנָא דְרִתְחָא. אלא שהימים הם ימים כקלקולם, ובעיתות שכאלה, הגחמה היא בעצם מגמה. לא כלאחר יד, אלא יד מכוונת. זו אינה אפיזודה חד פעמית זוהי שיטה רב ערוצית. מה גם שפה מדובר במשמש בקודש של האדמו"ר, זה לא עוד סתם עשב שוטה. זה האיש הכי קרוב לאדמו"ר. נאמן ביתו ואיש סודו.

                                        מה יכול להפחיד יותר מרצח?

אבל מה שהכי מדהים והכי מפחיד בסיפור הזה. זה לקרוא את התגובות של חסידי סקוורא באתרים החרדים. את אף אחד מהם, ניסיון הרצח המפחיד הזה לא זעזע. לא זעזע? אפילו לא דקדק!!! כולם כאחד האשימו את הקורבן: " הוא שקרן והרוצח צדיק ורבו ממש שרף - זה העיקר, ושאף אחד לא יבלבל את המוח". זה במשפט אחד התגובה האופיינית של חסידי סקווירא.

אחי ורעי אני לא יודע מה איתכם, אותי זה מפחיד יותר מהכול. התגובות המצדיקות את ניסיון הרצח של כלל הקהילה עוד יותר מפחידות אותי מניסיון הרצח עצמו של חסיד שוטה ויחיד. כשקהילה שלמה איבדה עד כדי כך את היכולת לשאול, לבקר, לחשוב מחוץ לקופסת העדר, זו התוצאה. זה כבר לא עשבים שוטים זה יער עבות.

       " הגָּמָל הָלַך לְבַקֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם, אָזְנַיִם שֶׁהָיוּ לוֹ גָּזְזוּ מִמֶּנּוּ" "... ויצא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן" .

כדי להילחם בהשכלה, ולהתקדש בתורה, החסידים הראשונים נכנסו לכוננות הישרדות. מחוסר ברירה הם התבדלו מאחורי חומות בצורות, ביצרו עצמם בתקנות, וקידשו עצמם בחומרות ובגדרות. נכון זו הייתה תובנה נכונה לשעתה. מאז צמח לה זקן ארוך והיום מקומה במושב זקנים. על כל מבט שאנו מעיפים על העבר עלינו להעיף שני מבטים על כאן ועכשיו. ובימינו זו שיטה שחמתה מרובה מצילה, ועבר זמנה ובטל קורבנה. אם פעם היא גדלה ענבים היום היא מגדלת באושים .

וכי לא על זה נאמר שהתורה יכולה להיות סם חיים אבל גם סם המוות? וכי לא על זה נאמר " תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה ממנו"? האם לא לכך כיוונו חז"ל, שמישהו יכול לצטט גמרות שלמות ישר והפוך ועדיין להיות בלי דעת. האם לא לזה התכוון  הרמב"ם בהלכות מידות, בלשון הזהב שלו : "מת שאינו מרגיש דבר? האם זו לא בדיוק אותה השיטה המחנכת את האדם להיות כמו רובוט המופעל מכוח בקרת הפיקוד שלו? האם לא לזה בדיוק מתכוונים המטיפים המוסלמים במונח ג'יהד? האם המכנה המשותף בין הג'יהד לבין החרדיות נוסח סקוורא הרבה יותר גדול מהמכנה המשותף שיש בין החסידים הראשונים לחסידים אחרונים?  האם זו לא שיטת המיטה בסדום, מאשר התורה שכל דרכיה דרכי נועם?

תקנות כמוהם כמיתרים; אסור למתוח אותם יתר על המידה . יותר מדי תקנות אינן מתקנות כמו שיותר מדי דבק אינו מדביק, וכמו שיותר מדי סוכר אינו ממתיק. מה הועילו חכמים בתקנתם אם כל התקנות הרבות, באו לתקן ויצאו מקלקלים. אם זו התוצאה של כל התקנות הרבות, שמי שאמור להיות נזר הבריאה, ירד לדרגה בהמה גמורה, אז הגיע הזמן להבין שערך התקנות ככלי חרס, ושתקנתם היא בשבירתם. עדיף שיהיו קצת פחות צדיקים, ופחות מחמירים ופחות מתוקנים ויהיו יותר בני אדם. קודם תהיה בן אדם, אחר כך תשאף להיות מלאך. כי כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ, ואל תהיה צדיק הרבה, ותפסת מרובה לא תפסת.

                                        הַכְּצַעֲקָתָה?

אני מתאר לעצמי שרבים מכם עדיין מגחכים כשאתם קוראים את המשפטים האלה. אתם בטוחים שאני מגזים. אתם משוכנעים שבלהט הכתיבה, אופס, קצת התגלשתי וגלשתי למחוזות ההזיות. סדום, ג'יהד וכו'. האומנם?

כדי שתבינו עד כמה זו מגמה רב שכבתית, ולא גחמה חד פעמית, והעשבים השוטים הפכו ליער עבות, בואו תראו מה קורה אצל הליטאים בתיפרח, בישיבת הפאר תושייה, שנחשבת אחת הישיבות היותר שפיציות בציבור הליטאים. אותו סיפור שלובש צורה ופושט צורה אבל בבסיסו דומה להפליא במאפיינים שלו למה שקרה בחסידות סקוורא קורה ממש בימים אלה, אצל פאר הבחורים של הליטאים:

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=25377

הכל התחיל כשיצחק אריאל,  משמנא וסלתא של קהילת הליטאים,  בר אוריון ונכדו של רב שלום שבדרון. הרהיב עוז בנפשו והתנגד להחזיק את הישיבה המקומית על חשבון משלמי  הארנונה. ולא רק זאת עשה החצוף, אלא אף טרף נפשו בכפו והציג את מועמדותו לוועד היישוב תפרח, ואת כל זאת הוא העיז לעשות בניגוד לדעת ראש הישיבה.  אוי ווי אוי ווי, השם ירחם, איזו מלחמה!!! איומים ברצח, זריקת בקבוק תבערה לכיוון ביתו, שריפת המכונית, הצקה לילדיו הקטנים. והכל לשם שמיים, ומטעם ראש הישיבה..

והפעם לא מדובר במעשה יחיד של עשב שוטה כזה או אחר. הפעם ישיבה שלמה יצאה למלחמת קודש כנגדו, אשתו וילדיו. עשרות בחורים כנגד משפחה אחת. והכל בישוב קטן שכולם בו חוששים מזרועו הארוכה של הר"י. ובמלחמת קודש, כמו במלחמת קודש של מי שבטוחים שרוח הקודש מפעמת בקרבם, כל האמצעים כשרים אין שום הנחות. " ייקוב הדין את ההר".  להחרים לנדות, להכות, לשרוף.

                                        אין רחמים. אפילו לא על נשים וטף!

עוד זה מדבר וזה בא, עוד לא עיכלנו את האירועים האלימים בתיפרח והנה מצלמות ערוץ 10 מצלמות את חסדי גור בדרך ללינץ' הבא כנגד אישה וילדיה בבתי ורשה. http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=804075&sid=126

 באותו רגע, כשראיתי את הסרטון בערוץ 10, כמו רגעים נדירים בחייו של אדם שאותם קשה לצייר במילים, הכתה בי הבנה עמוקה. אז נפל לי האסימון והבנתי מה יהיה פה כשהחרדים יהיו רוב. כמו בסצנת הסיום ב"מכסחי השדים". אתה רואה נחיל אנשים שכולם לבושים בדיוק אותו דבר, עד הקנץ' של גובה הגרב, אלות וגרזנים בידיהם, חמת זעם בעיניהם ועשן הבערה והמאכלת בוער מקמטי פניהם. כך נראים מכסחי השדים היוצאים לעבודה. כנחשול שחור אחד אין סופי, הם מסתערים על הדלת שמאחוריהן מסתתרים רק אמא וילדים קטנים. האוויר טעון חשמל מהפנט, הם מנפצים את הדלתות בגרזנים , פורצים לדירה, מטיחים את ראש האישה בקיר, מכים את הילדים, סוחבים את הילד בפאותיו ולקינוח שופכים נפט ומציתים את הבית.

כשרואים את המראות ושומעים את העדויות נהייה לצופה השפוי חושך בעיניים. ממש כפשוטו. אי אפשר להישאר אדיש ולא להתחיל לחשוש ממה שיהיה פה בעתיד. אם חשבנו שארועי תיפרח וסקווירא הם נקודת השפל, פתאום מגלים שלכל נקודת שפל יש נקודת שפל הנמוכה אף ממנה.  

איך יהודי מאבד את הרגישות, והחמלה, וחוש הרחמים הטבעי, לפני שהוא מכה אישה מבוהלת וחסרת אונים ומטיח את ראשה בקיר לעיני ילדיה? האם אף לא אחד מהם זוכר שיש בעולם ובתורה מושג שנקרא רחמים? ומה לגבי הצניעות? הרי מדובר בחסידי גור המחמירים מאוד בהלכות צניעות? האם העדריות העבירה אותם לגמרי על דעתם וכן על דתם? מה כל אחד מהם חשב לעצמו בלילה כשהוא הניח את ראשו על יצועו, כשהוא לבד עם עצמו ועם ריבונו? האם מישהו מהם חש איזשהו צל עגמומי המכרסם בחדרי הלב, שבריר של נקיפת מצפון? או שהוא ישן טוב בלילה, כמאמר הפיתגם: " מצפון שקט הוא כרית טובה." שהרי הוא בטוח בכל חדרי ליבו, בלי שום ספק ספיקא, ללא שום שמא, שהוא קיים מצווה גדולה של קידוש ה'.

כשאתה חלק מעדר, העדר חושב בשבילך. כשאין מחשבה עצמית אין רחמים, ואין גם נקיפות מצפון.

זו בדיוק הסכנה שבשיטה.  רק לנו יש מונופול על ההשקפה הטהורה. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. אין ספקות אין שאלות. על כל סטייה הכי קלה, כולנו כאחד נכה ילדים ונשים ונשרוף ואפילו נרצח.

זו התוצאה כשבמקום לגדל אנשים שחושבים, אתה משבט עדר של בהמות. כי יתרון האדם מהבהמה זה בכוח המחשבה. אחרת הוא יכול להיות בדיוק כמו חיית טרף, ללא כל הבדל. מי שמפסיק לחשוב ולהרגיש, בסוף הוא גם מפסיק לרחם.

אחרי שנפל לי האסימון, מצאתי את עצמי כלוא בתוך מטווח של רגשות סותרים ותובנות מתחלפות. מחד מי כמונו החוזרים בתשובה רוצים שכל עם ישראל יחזרו בתשובה, מנגד, זה כל כך מפחיד ממה שיהיה פה כשהחרדים יהיו רוב, שאני, לצערי הרב, כבר לא כל כך בטוח שאני באמת רוצה את זה.

לכן אנו פונים לכל מי שעדיין מהבהב בקרבו ניצוץ של מחשבה עצמית. אנו חייבים להרבות את השפיות והסובלנות האהבה והאחדות בציבור החרדי. כל גַּחֶלֶת דּוֹעֶכֶת אִם אֵין מְלַבִּים אוֹתָהּ. גם גחלת השפיות זקוקה בימים אלו למי שילבה אותה. לשם כך אנו מקימים את הבמה הזו. לשאול את השאלות הקשות בלא כחל ושרק וללא מורא. ללא משוא פנים ומבלי להלך עלינו אימים. כי אם לא נרבה לשאול, נעמיק את השאול .

ואם זה עדיין לא נשמע לך מספיק משכנע, אתה חייב לקרוא את הפרק הבא. אולי אז גם לך ייפול האסימון.

נא לא לשמור את המאמר הזה במגירה ולא לזרוק לפח. העבירו הלאה או שתחזירו למי שנתן לכם.

           \

                      כשהחרדים יהיו רוב- חלק ב

במאמר הקודם שאלנו מה יהיה היחס לחריג, כשהחרדים יהיו רוב והמדינה תהיה בשליטתם. היום, זו כבר לא שאלה אם החרדים יהיו רוב, אלא רק מתי. אם למישהו יש ספק בכך, אז למען הסר ספק תקראו את הנתון הבא:

 כשלחילוני ממוצע בגיל 80 יש 2 ילדים 4 נכדים ו 6 נינים לחרדי ממוצע בגיל 80 יש 6 ילדים 40 נכדים, 150 נינים, ועוד קרוב ל 100 בני נינים. ואם בשעה טובה הם יגיעו לגיל 90 לחילוני אולי יתווספו עוד 2 נינים, ולחרדי עוד כ 50 נינים ו 100 בני נינים. זה היחס. זה הפער. זה מדהים. לא צריך עיני בדולח כדי לדעת מה צופן העתיד אלא רק לקלוט את המספרים האלה בעיניים מפוקחות.

כיום החרדים מהווים כ 10% מאזרחי המדינה, כ 750,000 איש. כמה זמן יקח תהליך השינוי הדמוגרפי עד שהחרדים יהיו הרוב במדינה כשליהודי חילוני בן 90 יהיו כ 14 צאצאים ולחרדי יהיו כ 450 צאצאים?

עוד הרבה לפני שנשאל, איך מבחינה מעשית החרדים יוכלו לנהל מדינה בעוד 40 שנה, כשהם לגמרי משוללים יכולות מעשיות ובסיסיות של ניהול מדינה? ועל כך אנו נתייחס בפרק הבא.  בפרק זה, אנו נמשיך לחדד את הסכנות הגדולות שיש כאשר תופעת האלימות העדרית, אינה גחמה חד פעמית אלא מגמה רב רובדית.

כן כן אחי ורעי, זה לא רק הסיקרקים ולא רק גור ולא רק סקרווא, ולא רק תיפרח ולא רק יתד, ולא רק אמנון יצחק, ולא רק המלחמה בין השונאים למחבלים בפנוביז', ולא רק בערד , זה אין סוף סיפורים מזעזעים שאתרי האינטרנט מוצפים בהם. אנחנו רואים את זה ממש מול העיניים. איך מתחת לאף שלנו, ומבלי שעד היום שמנו לב, הכיוון הכללי כולו אליו מפליגה הספינה החרדית, הוא לעבר הקיצוניות, לעבר סתימת הפיות, סתימת המחשבות. החיים בשחור ולבן, הכל או כלום. והדרך היחידה לשרוד היא רק בתנאי שתסכים להתבשל ברוטב סמיך ודביק של היתממות שוברת שיאים, לא לשאול, לא לחרוג, וחס וחלילה רחמנא ליצלן לא לצעוק בקולי קולות שהמלך הוא ערום. אלא אם כן אתה מסתתר בחסות הניק.

כשהשיטה כולה לעמוד בתקנון תו התקן החברתי, מבוססת על איומים והפחדות, זו התוצאה, אתה מגדל חברה של חרדים ופחדנים, בעיקר מהשכנים ופחות מהשכינה. כשאדם יותר חושש מהאשמה חברתית מאשר מהאמת הפנימית שלו, ויותר חשוב לו לעמוד בתו תקן החברתי מאשר המצפון שלו, הוא הופך להיות לחי המשבט את עצמו בשטאנץ של ביח'ר חברתי. וכולם יוצאים משובטים כבסרט נע. מין מוטציה של אנשים שלא חושבים ולא מרגישים ולא מרחמים אלא רק את מה שהחברה מרשה להם לחשוב ולהרגיש ורק על מי שהחברה מרשה להם לרחם.

חברה כזו מתאימה יותר לתיאורים המפחידים מהספר 1984 של ג'ורג' ארוול. מאשר לתורה הקדושה.

עלינו הבתח"ש ( בעלי תשובה וחרדים שפויים ) להתעורר מהשאננות ולהבין שאנו בדרך להקמת חברה מסוכנת מאוד שמזכירה יותר את הימים האפלים של סטאלין מאשר את התורה הקדושה.

                         אנו נלחמים על זכותנו להיות אנשים ולא בהמות.

אם אחרי קריאת חלקו הראשון של המאמר, למישהו עדיין יש ספק מה יהיה פה כשהחרדים יהיו רוב, אז גם לשם כך אנו מקימים את העיתון הזה. זה כבר לא התקפות מבחוץ על עולם התורה. לא ולא. הפעם כל החרדים השפויים לדבר ה' חייבים להתאחד. התורה היא לגמרי הפוכה מאותה שיטת שיבוט. ועלינו להילחם על זכותנו לחיות בחברה של יראים לדבר ה', אבל אוהבי אדם, ומכבדים כל אדם באשר הוא אדם. אנו נלחמים על האפשרות שגם בעוד 40 שנה נוכל לחיות בחברה שתתיר לנו לחשוב באופן עצמאי. אנו נלחמים על כך שאנו מתעקשים להיות אנשים ולא בהמות. אנו נלחמים על הזכות המגיעה לנו להיות תלמיד חכם אבל גם להיות מענטש. אנו נלחמים על הזכות המגיעה לנו לחיות את התורה על פי היהדות בצורתה הנכונה והמקורית הכתובה בחומש, בגמרא, בשולחן ערוך, בראשונים ואחרונים וחסידות ומוסר בלי להוסיף לה שום תקנות חדשות וסרחים עודפים שכל כך מנסים לשכנע אותנו על תועלתם ויעילותם. אנו רוצים לחזור ליהדות המקורית  ולא להמציא דת חדשה הקרובה יותר לדת הג'יהד של האיסלם מאשר ליהדות.

                                        שאט הנפש הפכה למשאת נפש.

בכל חברה יש שוליים קיצוניים. הבעיה בחברה החרדית שבמקום שהשוליים יהיו הקרון הנגרר הם הפכו לקטר הגורר אחריו את המערכת כולה. מספיק לפתוח את יתד נאמן שבכל גיליון חוזר ומזכיר לנו בשאט נפש, בהלם ובתדהמה שוב ושוב עד כמה הם שונאים את כל מי שלא הולך בתלם ההשקפה הטהורה. שאת הנפש הפכה עבורם למשאת נפש. וַשאט הנפש של יתד, מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה וכולם מנסים ליישר קו ולהתיישר על פי הקיצוניות המיישרת של לבלרי יתד לענייני ההלם והתדהמה. " כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם." , כך גם השנאה, כמו וירוס קטלני המופץ למרחקים, היא מחלחלת לכל שאר המערכות שבסביבה. והנה לא פלא שגם עיתון יום ליום הספרדי, שאמור להיות הסמן המתון בחברה החרדית, נדבק בווירוס השנאה של לבלרי יתד.  בדיוק כמו שהפוליטיקאים של ש"ס מחקים את האשכנזים, כך השופר שלהם יום ליום מחקה את שנאת שונאי ומשנאי החינם של יתד. עד כדי כך, לא פחות ולא יותר, שיום ליום פרסמו בראשי חוצות, שחור על גבי עיתונם, שהרב אמסלם הוא עמלק. עד שסוף סוף קם הגיבור שפוחד יותר מהשכינה מאשר מהשכנים. והנה הם הופכים אותו שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל0%D7%A6%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95

, ומכריזים עליו שהוא עמלק.

לפרסם בעיתון רשמי של המפלגה קריאה לגרעין הקשה של ש"ס להתיר את דמו? ועוד בעיתון של ש"ס? של ספרדים? מה קורה פה? מספיק ששוטה אחד ייקח את הדברים ככתבם וכלשונם ויבין אותם כפשוטם ויקום לעשות מעשה של קידוש ה' וימחה את זכר עמלק. החסרי משוגעים אנו? וכי אין קיצונים משובטים בתוכנו? לאן נעלם העורך? איפה הוועדה הרוחנית? הכיצד לא נשמעה בראשי חוצות נזיפתו של מרן? ומה עושים כל המקורבים סביבו לעת הזו? האם אין בכל המערכת אדם שפוי אחד שייקח אחריות ויאמר למלאך המשחית חדל?

 האם עדיין אינכם מבינים עד איפה הידרדרנו? האם אתם באמת חושבים שאני מייצר פה סערה בכוס מים? בואו נחשוב לרגע מה יקרה אם מישהו מחר באמת ירצח את הרב אמסלם. זה שעדיין לא רצחו אותו, זה עדיין לא ראייה שמחר לא ירצחו אותו. בואו נדמיין לרגע  מה יקרה מחר אם מייד כשיעצרו את הרוצח, כשהוא עדיין בשיאה של האקסטאזה, של מי שבטוח שהוא קיים הרגע את המצווה הגדולה מכל, למסור את נפשו למען קידוש ה', כשהוא מסנוור קצת מהזרקורים הרבים, הוא מצהיר קבל עם ומצלמה ומבלי למצמץ : " כן, בוודאי שאני שמח וגאה מאוד שזכיתי היום למחות את זכר העמלק שבתוכנו. הרי ביום ליום כתבו שאמסלם הוא עמלק. אם דעת רוח הקודש של מרן שאמסלם הוא עמלק, אז הלכה היא ואין מורין כן. שקנאין פוגעין בו. לא שואלים אלא קמים והורגים. הנה כתוב. שחור על גבי לבן. תיפתחו רשי על פינחס".

רבותי אחי ורעי, אתם מתארים לעצמכם איזו מהומת  בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּוקָה רק בגלל בוקי סריקי, יהיו פה ביום שאחרי? רק בגלל שהרב אמסלם חושב אחרת?  הרי הכתובת כתובה על הקיר, לא בין הַשִּיטִּין, אלא באותיות של קידוש לבנה. ולא באותיות המרחפות באוויר, אלא שחור על גבי לבן בעיתון יום ליום.

כולם יתעוררו ביום שאחרי. העיתון הזה קם כדי לעורר ביום שלפני.  כשעדיין ניתן לעשות משהו ולהינצל מהקטסטרופה של מחר. לפני שמחר עסקני ש"ס יתנצלו בדְמָעוֹת שָׁלִישׁ או יתפתלו בדמעות תנין, עדיף שיכריזו היום בקול ברור ברמה: אין פה חרמות אין פה נידויים אין פה עמלק אֵין פה שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רַע. בסך הכל יהודי שחושב אחרת. מותר לו. כן כן מותר בעולמו של הקב"ה גם לחשוב אחרת. 70 פנים לתורה. ונהרא נהרא ופשיטא.

                                עדיין ניתן להילחם על זכויותינו.

חברה, שמפרסמת בעיתון הבית שאמסלם הוא עמלק, רק בגלל שהוא מאמין וחושב אחרת מתו התקן שכופים עליו אחרים, היא חברה מסוכנת מאוד. בלי בקרה שאיבדה את השפיות. ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר,. אם הספרדים שכל מורשתם מבוססת על מתינות וסבלנות כותבים על הרב אמסלם שהוא עמלק, יתד מה יגידו.

חברה שכופה עליך לחנוק כל רגש ומחשבה עצמיים ולסרס כל נטייה ורצון אנושי עצמאי, ולהפוך לחייל הממלא פקודות, זו חברה שאותי מפחידה מאוד. חברה שאונסת אותך להתנהג על פי תקנון הקודים של החברה ולא על פי צו מצפונך זו חברה שמקדשת את השקר על פני האמת. חברה המעדיפה שאנשים יחיו בשקר העיקר לא לחשוף את השקר זו חברה שאני חושש מאוד לחיות בה. חברה המפילה את מוראה עליך ומכריחה אותך לעצום עיניך מול העוולות המוסכמות בחברה, זו החברה האחרונה שהייתי רוצה לחיות בתוכה. חברה שלא מאפשרת להכיל בקרבה אנשים שחושבים אחרת, מחוץ לקופסה, משלמת מחיר כבד, של קיפאון ועדריות. כל החידושים הגדולים באנושות, כמו ביהדות, נעשו דווקא ע"י אותם החריגים שחשבו אחרת. אותם נשרים שהגביהו לעוף מחוץ לקופסת העדר.

עלינו השפויים לדבר ה' להתעורר להסיר את הרטייה מעל העיניים ולראות מה באמת קורה סביבנו ולאן מועדות פנינו. ואם נסיר את רטיית התמימות וההיתממות אנו נבין שאלו אירועים מכוננים ומקונני גורל. זכרו זאת היום כשעדיין ניתן לעשות משהו, לפני שיהיה מאוחר.  

מי שאינו מתבונן קדימה נשאר מאחור. מי שעיניו בראשו יודע שהעתיד כבר כאן. אנחנו דוהרים לתהום ברכבת הרים שאיבדה שליטה. אם אף אחד לא ילחץ בזמן על הברקס, מהר מאוד נמצא עצמנו מרוסקים במדרון.  אסור לנו לעצום עיניים ולהמשיך להיות שאננים בעת הזו. אלו מותרות שאם נרשה לעצמנו כעת, בעתיד נשלם על כך מחיר כבד מנשוא. כעת עדיין מותר לנו להילחם על זכויותינו. בעתיד בכלל לא בטוח שתהיה לנו את הזכות הזו. ורק אז נבין כמה הזכות הזו הכרחית כמו חמצן לנשימה. אבל אֶת הַנַּעֲשֶׂה כבר יהיה מאוחר לְהָשִׁיב.

זעקתי זעקת אמת וליבי שותת דם. אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק .1984 של אורוול יהיה פה ב 2054, והרבה יותר גרוע.. אם היום, כשהחרדים עדיין מיעוט ורחוקים מלהחזיק במפתחות השליטה במדינה, קצב האירועים הוא כל כך מדאיג והיחס לחריג הוא כה מפחיד, אני רק מנסה לתאר לעצמי מה יהיה פה כשהם ישלטו במדינה.

על כולנו החרדים השפויים לדבר ה', הב"ת והכיפות הסרוגות להבין שכָּלוּ כָּל הַקִּצִּין ושאנו יושבים לפתחו של הר געש לוהט. אנו חייבים להתאחד ולהילחם מבפנים כנגד התופעה. עלינו לשנס מותניים ולהפשיל שרוולים. כשכל העיתונים החרדים עסוקים בלהסתיר את השאלות האמיתיות, עיתון " כל האמת" מוקם כדי להיות מליץ יושר בעד השאלות ונושא דגלה של השפיות. והכי חשוב להתריע היום כדי לקום לאלתר ולשנות את כיוון הקטר. אסור לנו להתעורר מחר, כשכבר יהיה מאוחר.

אנו יודעים שלנסות לחנך את הקנאים הקיצונים, זה להילחַם בְּטַחֲנוֹת רוּחַ, כי לדִּבֵּר אליהם זה כמו לדבר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים. זו מלחמה אבודה מראש. מה גם שהשפיות כמו האור אינם צריכים להילחם, די להם להתגבר, החשיכה תנוס ממליא. חושך לא מגרשים במקלות ולא במלחמות. " מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך", אבל בתנאי שהאור לא רק יאיר אלא גם ייראה. אם נמשיך להחריש לעת הזאת. ולשמור את השפיות בתוך הבטן – " זה יהיה כמו לשמור את האור בתוך כד אטום." האור צריך להיראות ולשם כך אנו מקימים את העיתון. כי חייב להיות לפחות קול אחד שישא ברמה את קול השפיות במחנה החרדי. איחוד האנשים השפויים הם התקווה של כל השפויים שבסוף השפיות תנצח את השיטה המשבטת את השפוטים לשיבוטים.

 אנו פונים לכל מי שעדיין מהבהב בקרבו ניצוץ של מחשבה עצמית. כל גַּחֶלֶת דּוֹעֶכֶת אִם אֵין מְלַבִּים אוֹתָהּ. גם גחלת השפיות זקוקה בימים אלו למי שילבה אותה. לשם כך אנו מקימים את הבמה הזו. לשאול את השאלות הקשות בלא כחל ושרק וללא מורא.  כי אם לא נרבה לשאול, נעמיק את השאול . אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ ואין תשובה מבוררת אלא אם כן היא מתחדדת בשאלה.

לכל מי שהדברים נגעו בליבו ורוצה להצטרף, לסייע ולתמוך אנא כתבו לי:

[email protected]

                              כשהחרדים יהיו רוב. חלק ג

דומני שבראש ובראשונה השאלה הכי חשובה שאנו צריכים לברר בעת הזאת, ודווקא ממנה החברה החרדית מתעלמת לחלוטין, היא מה יהיה פה בעוד 50 ,30,40 שנה. הרי זה רק עניין של זמן, עד שהחרדים יהיו רוב במדינה, ויצטרכו לנהל אותה?

המגמות הדמוגרפיות במהלך העשורים הקרובים עומדים להיות קיצונים ביותר. כדי להמחיש לכם עד כמה אנו קרובים תראו את הנתון הבא:

 כשלחילוני ממוצע בגיל 80 יש 2 ילדים 4 נכדים ו 6 נינים לחרדי ממוצע בגיל 80 יש 6 ילדים 40 נכדים, 160 נינים, ועוד כ 100 בני נינים. ואם בשעה טובה הם יגיעו לגיל 90 לחילוני אולי יתווספו עוד 2 נינים, ולחרדי עוד כ 50 נינים ו 100 בני נינים. זה היחס. זה הפער. זה מדהים. לא צריך עיני בדולח כדי לדעת מה צופן העתיד אלא רק לקלוט את המספרים האלה בעיניים מפוקחות.

ע"פ הנתונים של מרכז טאוב: כיום החרדים מהווים כ 10% מאזרחי המדינה, כ 750,000 איש. כמה זמן יקח תהליך השינוי הדמוגרפי עד שהחרדים יהיו הרוב במדינה כשליהודי חילוני בן 90 יהיו כ 14 צאצאים ולחרדי יהיו כ 450 צאצאים.

הסוגיה הדמוגרפית מכילה מטען אמוציונאלי רב ונחשבת חומר נפץ פוליטי, שעצם הדיון עליו מסוכן, כתפוח-אדמה לוהט העלול לגרום לכוויות למי שייטול אותם בידיו. התקשורת החרדית, כמו החברה החרדית כולה, לא מעלים את הנושא הנפיץ הזה למרכז הדיונים ואפילו לא בקצה הדיונים. מתעלמים לחלוטין מהנושא למרות חשיבותו העליונה לעתיד הקיומי של המדינה.

האחריות שתופל על כתפי החברה החרדית היא עצומה. זה יהיה בלתי אפשרי לנהל מדינה עם כל המשמעיות הנלוות לכך, אם לא נתחיל להיערך לכך כבר עכשיו. ויפה שעה אחת קודם. חכם עיניו בראשו ורואה את הנולד. כבר כעת יש להכין תכניות מגירה איך אנו נערכים ליום שאחרי.

ק"ו כשמדובר בחברה שרוב בניה בחרו מרצון להתכנס בתיבת נוח של לימוד התורה ולהתנתק מעולם העשייה. ולא מהיום, וגם לא מאתמול שלשום. זה תהליך של דורות, שהולך ומקצין מדור לדור. 

כדי לנהל מדינה,  צריך לפני הכל, לשלוט בצבא. איך ניתן יהיה לשלוט בצבא, כאשר רוב בניה של החברה החרדית לא משרתים בצבא?

התורה מצווה אותנו לדואליות עדינה וקשה לתפיסה. מצד אחד הרי בסופו של דבר הכל תלוי בהשגחה, ומצד שני, ברא אלוקים לעשות. אנו מצווים לעשות השתדלות מכסימלית בכל שטחי העשייה. מצד אחד ה' רופא חולים ומצד שני אנו מצווים לפנות לרופאים הטובים ביותר כדי להתרפאות. ה' זן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצה כינים . ומצד שני אנו מצווים לעשות כמיטב יכולתנו וזיעת אפינו להביא לחם. מצד אחד ה' מנצח מלחמות, מצד שני אנו מצווים לעשות את הצבא החזק ביותר. אסור לסמוך על הנס.

אנו עומדים בפני צונאמי שמאיים לשטוף אותנו לים ומורכב מאיסלם קיצוני מתלהם ומתחזק המטיל טרור על כל העולם. מכיוון שישראל היא המדינה היחידה בעולם שסכנה קיומית מרחפת מעליה, מכיוון שלמעלה ממאה מיליון שכנינו המקיפים אותנו לא ממש השלימו עם קיומנו כאן, וכו' וכו', יש צורך שיהיה לנו צבא חזק. אחרת עוד כולנו נשתה את המים שבים. הערבים יכולים להפסיד ולהפסיד במלחמות, אנחנו לא יכולים להפסיד אפילו פעם אחת. הפסד אחד = הפסד אחרון.

החברה החרדית צריכה להתחיל כבר מעכשיו להיערך לקראת היום שאחרי, ולהכשיר אנשים לאחריות הרבה שתוטל על כתפי החברה החרדית. לפתח את המדע, תעשייה, יצוא, היי טק, רבבות רופאים, ואלפי מדענים. ותהליכים כאלה לא מתרחשים בין רגע.

 בעוד 30 שנה יהיו 78% מהתלמידים בחינוך היסודי חרדים או ערבים, ו14%- בלבד ישתייכו לחינוך הממלכתי. אם המגמה לא תשתנה, והחרדים ימשיכו להיות מנותקים מעולם העשייה, נהפוך להיות מדינת עולם שלישי. כדי שישראל תמשיך לשרוד היא חייבת להיות חזקה צבאית וחסונה כלכלית מובילה טכנולוגית ומדעית. ע"פ הטבע היא לא תוכל לשרוד אם היא תהיה נחשלת מפגרת וענייה. מטבעם של דברים יותר ויותר חילונים יעזבו את המדינה, בעיקר העשירונים העליונים, והמשכילים .

העולם של היום לא יהיה דומה לעולם כפי שיהיה בעוד כ 30 שנה. ארה"ב תהיה הרבה יותר חלשה.

לאיראן ולעוד מספר מדינות אוייב, יהיו פצצה גרעינית. הפחד של מדינות ערב מפני עוצמתה של אירן יובילו לכניעה והתרפסות בפניה. ויותר מדינות יצטרפו לציר הרשע. השינוי הגדול שחל היום בטורקיה וטריקת הדלת למערב, יעבור עד אז על עוד מס' ארצות שיפלו כטרף קל בפני ציפורני האיסלם.  לחיזבאלה והחמאס כבר יהיו טילים משוכללים שיאיימו על כל שטחי המדינה. כוחם ומספרם של המוסלמים באירופה יגדל באותו יחס של החרדי מול החילוני, ואירופה הישנה, הנוצרית והלבנה תהיה מיעוט בתוך רוב מוסלמי. ככר עכשיו אנו חיים במדינה די מבודדת. שהבדידות שלה רק תלך ותחמיר, ובעיות הביטחון כנ"ל.

וכל זאת כשחיים בתוכנו מיעוט גדול של ערבים שילך ויגדל. ושחלקם הגדול ביום פקודה יהיו גיס חמישי. השוני בילודה במגזרים השונים יוביל לשינוי מהותי של הרכב האוכלוסייה. האוכלוסייה היהודית היא כיום כ-75% מהאוכלוסייה, ב-2050 אמנם יישאר רוב יהודי בישראל, אך הוא יקטן , והערבים יהיו כשליש מהאוכלוסייה הכוללת .

למתבונן מהצד ומפנים את הנתונים, ורואה במקביל את כל תהליך ההקצנה שעוברת החברה החרדית לא יכול שלא לתהות מה יהיה פה כשהחרדים יהיו רוב. ומה יהיה היחס של החרדים ההולכים ומקצינים כלפי המיעוט החילוני? לשם כך כנסו לפרקים הקודמים. 

המילה פשרה לא נמצאת בלקסיקון של החרדים. על קוצו של יוד הם יוצאים למלחמות עולם ופותחים בהפגנות של מאות אלפים. אירועי אלימות קיצונים נוסח חסידות סקוורא, תיפרח ובתי ורשה, ילכו ויגברו. יותר תקנות, חומרות וטאבויים חדשים יהפכו לדברים שבשגרה. כשכבר היום ניתן לראות איך חומרות הופכות להלכות והנהגות מחייבות בגדר של ייהרג ובל יעבור. פעם זה היה כל המחמיר תבוא עליו הברכה, היום זה כל מי שלא מחמיר יירש גהינום.

וכמעט תמיד, כצל המלווה את בעליו, מי שמחמיר במצוות שבין אדם למקום, יותר מזלזל במצוות שבין אדם לחברו. רק לראות איך הרב אמנון יצחק, הצועד בראש המחנה וכל השאר נגררים אחריו, כמו שהשור ברודאו לא רואה בעיניים רק את הסדין האדום, כך הרב יצחק לא רואה בעיניים, רק את החומרות ובגזרה שווה את השנאה והפלגנות. כל מי שעיניו בראשו, יכול לראות כבר עכשיו באופן די ברור את כל תהליך השנאה בין המחנות שילך ויגבר וידהר. ואת התוהו ובוהו המוחלט שאנו צועדים אליו בבטחה. הכתובת על הקיר בוהקת, וזועקת ומרעידה את אמות הסיפים. רק שוטה גמור לא יחוש באוויר את הפורענות, למרות שזרעי הפורענות כבר נבטו מזמן. עלינו השפויים להזדעזע ולהקיץ מהאשליה.  להפסיק לטמון את הראש באדמה, ולהתנחם בקלישאות חבוטות ולעוסות, שאינן להם שום קשר למציאות הטופחת מדי יום על פנינו.

למזלם הרב של החרדים, מה שעדיין עומד בסדר היום של החברה החילונית, הן בעיות הביטחון ולכן הליכוד וקדימה לא יכולים לעשות קואליציה של חילונים כנגד החרדים. אבל בעוד 20 שנה, כשהחילונים יבינו שהמדינה נשמטת להם מהידיים וזוחלת מקצות האצבעות, הם יעמדו על רגליהם האחריות. ואל תשכחו שכל עמדות הכוח יהיו בידיהם.

ברוכים הבאים לעולם החדש. עולם שבו יש תנועה רק בכיוון אחד. לא צריך להיות בעל עיני בדולח ולחזות עתידות. העתיד כבר כאן. תוהו ובוהו. מלחמת הכל בכל מכל. הבעיה היא שמלחמת אחים זהו משחק מסוכן מדי, וקל לדעת כבר מעכשיו איפה נמצא את עצמנו כשהאבק ישקע. כבר היה לנו נסיון מר בחורבן בית שני.

רק בגלל שהחברה החילונית מנסה איכשהו לא לשבור את הכלים, מתייחסים לחרדים עדיין בכפפות של משי. אבל ברגע שהחילונים יבינו שהאיום הוא מוחשי, שהמדינה נשמטת להם מתחת לידיים יישברו הכלים והם יורדים את הכפפות. מה באמת יוכלו החרדים לעשות אז מול החילונים? במה הם יוכלו לאיים עליהם? שהם לא יתנו להם קצבאות? שהם לא יגנו עליהם בצבא? הם לא מבינים שהם מאיימים באקדח נטול כדורים? החרדים צריכים להבין כבר היום שרק באחדות מוחלטת בעם ישראל נוכל לעמוד מול הסכנות מבחוץ המאיימות לכלותינו. עלינו ללמוד מדורו של אחאב, שאע"פ שעובדי עבודה זרה היו, בגלל שהיו מאוחדים ניצחו בכל מלחמותיהם. ואחדות יכולה להיות רק בקבלת השוני של האחר. כי אחדות זה לא אחידות. ואם החברה החרדית לא תפנים את התנאי הבסיסי הזה, לעולם לא תהיה אחדות כי לעולם לא תהיה אחידות. ולא בכוח ובכפייה נגרום לחילונים להתקרב לתורה. רק באהבה ובאחדות יש לנו סיכוי לעמוד מול אויבינו הרבים המייחלים לכלותינו.

שינוי נוסף שהחרדים חייבים להפנים. כדי שתהיה אחדות חייבת להיות נשיאה שווה בנטל. לא לאורך זמן החילונים יסכימו להיות שואבי המים וחוטבי העצים ובשר התותחים. מה גם שלא תהיה ברירה. החרדים צריכים כבר היום להיכנס וחזק לכל רובדי העשייה. מבלי שהחברה החרדית תייצר גנרלים, מדענים רופאים וכו', אנו נהפוך למדינת עולם שלישי. ואם כך יהיה, המדינה לא תשרוד.

מתי קראתם לאחרונה בעיתונות החרדית מישהו שמעלה את סימני השאלה ומתריע? כולם מתעלמים מהנושא הנפיץ הזה ולא מבינים שאלה רק מוקשי זמן שאנו מפרים שיתרבו כפטריות אחר הגשם.

לשם כך הקמנו את העיתון הזה, להתריע בשער ולהביט במציאות נכוחה.

ואם אנשי אמת אנו אי אפשר שלא לשאול ולא לתמוה איפה הרבנים וגדולי הדור בכל הסיפור הזה. .למה אף אחד לא פוצה פה ומצפצף. אני יודע שזה נשמע נורא. אבל הצביעות הזו, לא לשאול שאלה קשה  רק כי היא לא פוליטיקלי קורקט, איננה תורמת כלום לא לפוליטיקלי והיא בטח לא קורקט.

ולכן אי אפשר להימנע מהשאלה הגדולה הבאה:

למה לא שומעים את מנהיגי הדור קמים ומתריעים וזועקים בקול גדול, שהמלך הוא עירום? איפה קברניטי הספינה של היהדות החרדית, כאשר לכל בר-בי-רב ברי וברור שאם נמשיך ככה הספינה עומדת לעלות לשרטון?

ועל כך בכתבה הבאה.