עיתון חדש לחרדי החושב והנבון.

יוסי

עם כל הכבוד, ויש. לדעתי אתה טועה.

הנרטיב החרדי כיום (וזו עובדה) בנוי על ציות ל"גדולים" גם אם אף אחד לא עושה את זה כולם תיאורטית ובעיקר ציבורית נאלצים לומר שהם כפופים לרבנים. זוהי מהות החרדיות. (אתה יכול לשאול את בן ציון כמה מס שפתיים מהסוג הזה הוא נאלץ לתת במקרים מסויימים) מה שאתה מתלונן זה בעצם על המהות של חרדיות. ומה שאתה רוצה זה בעצם שכולם יהפבו ל"מזרוחניקים" ליברלים עם דרכי נועם ואחריות אישית וכו'.

אתה ועיתונך תתפסו ככאלה בין אם תרצה ובין אם לאו, ותידחקו לשולי השוליים של הציבור החרדי (אם בכלל, תצליחו לעלות על הכביש) אם העלית את אורוול, הרי שממנו אתה יכוללקחת את המצב שרוב האנשים מעדיפים לחיות בשקט כמו שהמפלגה רוצה ולחזור על הסיסמאות בלי קשר להיגיון שבהם, וחוץ מכמה בודדים, לאף אחד אין בעיה עם זה.

הערה נוספת, הרב אמסלם אינו מנהיג ציבור ואין לו שום השפעה בכלל, הוא בסך הכל פוליטיקאי קטן שעבר זמנו והוא מחזיק לשוא בקרנות המזבח, חושב לעצמו שיש לו בשביל מה. אבל כולם יודעים שזו הקדנציה הראשונה והאחרונה שלו, יתירה מזאת אני יכול להבטיח לך שלמחרת הבחירות אף אחד לא ירק לכיוונו, חבל שבנסיונך לעצב דעת קהל חרדית אתה נזקק לכוחות עזר חסרי תועלת.

אסור לעצום את עינינו. תולעת בחזרת, בטוחה שזה מתוק כסוכר, והיא אינה מבחינה בשום מרירות שיש בחזרת. אבל רק בתנאי שהיא לא תפגוש בנשר. אנו חייבים להבין שיש הרבה מרירות בחזרת הזו. הגיע הזמן לבחון אותה ממבט הנשר. תובנות נכונות לשעתם, אינם מקהים את חודם של הקוצים בימינו.  המחיר הכבד שהם שילמו ועדיין משלמים על ההסתגרות מאחורי החומה,  ועל כך שמינקות הם יונקים את החרדה לעולם הסוער, הגועש והמאיים מחוץ לחומות, מביא אותם להיות פקעת של חרדות.

להיות חרדי בדורנו, זה בעיקר להיות חרד. לעבור את החיים בעולם הזה בחרדה יום יומית. להיות חרד לא לסטות מתו התקן של החברה, לחרוד ממשטרת המחשבות, לחרוד יותר מהשכנים מאשר מהשכינה. הם חרדים מכל דבר. הם חרדים לשאול שאלות, הם חרדים ללכת על פי צו מצפונם. הם חרדים לומר את שעל ליבם, ( אלא אם כן הם מסתתרים מאחורי ניק ). הם חרדים מכלבים והם חרדים מהגוי, וכמובן שהם חרדים מהחילוני, ואפילו הם חרדים מכל אותם חרדים שלא חושבים בדיוק כמותם. ויש גם כאלה שאפילו מהצל של עצמם הם חרדים. ולא פעם, מרוב חרדה, הם אינם מבחינים בין צלם לעצמם, בין צלי אנשים לאנשים ובין צל הרים להרים.

וחוסר היכולת שלהם להבחין בין הרים לצל הרים, בין סכנות ממש להדים של סכנות, מביאים בסופו של דבר, את הספונים מאחורי חומות מבוצרות, לנוקשות מחשבתית, לחוסר בקרה ולניתוק מהמציאות. הם לא רואים מה באמת קורה מעבר לקצה חוטמם ולכן הם אינם חשים את התמורה והשינוי בעולם בחוץ. ולא שומעים את קול השעה שדורשת מאיתנו להרוס את החומות- היום אנשים יכולים להוציא את חוטמם מחוץ לגטו מבלי להוציא את נשמתם.

איך אמרו לי בצבא.

"אתה צודק אבל אין מי שיצדיק אותך..."

הפירסום החדש נגוע במרירות אין קץ, מתייחס לפיציווקעס ולפחים קטנים, ובעיקר לוקה בעדר יכולת קריאה של הסאבטקסט החרדי. 

כחרדי מלידה אני לא מתרגש מפשעי החרדיות שבאים לידי ביטוי באלימות וכו', וסבור שכשליה באים לביטוי ברבדים יותר בסיסים ופרוזאים.  אין לי בעיה להצטופף תחת אותה תגית סוציולוגית עם קוזקים גוראים, גזענים סלונימאים, ופירומנים סקווראים. אין לי שום אחריות שילוחית או קרבה נפשית לחוגים האמורים מעבר לחיבה המשותפת להרינג משובח ולשירי לכת, והעובדה שיש דמיון משפחתי בינינו אינה סיבה שאוטרד או אתייחס לכל סטיה מוסרית או אסתטית בדחיפות של ''בעל דברים''.  מה גם שאין לי בעיה להסביר את התופעות הנידונות, ואולי להצדיקם כשם שאנתרפולוג יסביר מנקודת מבט לא שיפוטית את מנהגי הפולחן של האצטקים, נקמת הדם של הבדואים, ומנהגי האבלות של ההינדואים. החברות האמורות ממוקמות ותקועות בשלב מוקדם על הציר ההתפתחותי המאפיין חברות בני אדם, ואין ספק שבארבע מאות השנים הבאות תסתמן התקדמות כל שהיא במישורים רבים כולל עידון הדחף לתרגם כעס לחיכוך פיזי.  להוציא מליבם, הרי שיש להצהיר שאין בקיומם של רבדים נמוכים אלו בכדי ללמד או לשפוט על איכות הרבדים הגבוהים תהא מידתם וריכוזם אשר יהיו.  

למעט מתבגרים בגופם או בנפשם, כל חרדי  חמישי שיש לו גרם בינה בראשו מגחך לשמע השטויות של האדמו''ר החתיך מסלונים (מקצת שבחו - לא תוכלו לאמר אפילו מילה אחת רעה על יפי זקנו והוד תוארו), ויודע כל מבין שישנו פער גדול לבין השיח החרדי הרשמי והפומפוזי לבין השיח הלא רשמי.  צריך ללמוד את הסאבטקסט של השיח חרדי, ומתוך הבנתו להתייחס גם לביטוייו הפומפוזיים בסלחנות.  הגזענות החרדית הינה ביטוי למשהו הרבה יותר בסיסי המאפיין את הציבור החרדי, שכן במהותה היא יצירה אשכנזית, ואין אפשרות לעוקרה מן היסוד אלא את גילוייה היותר גרוטסקים הצורמים את האוזן והעין. כל מי שמשתתף בחגיגת החרדיות צריך לקבל על עצמו לשלם את תג המחיר הבלתי נמנע הזה כחלק משאר התופעות הלא מושלמות של חיינו. 

ולו זו בלבד, אלא שאני רואה קרן אור בכל התופעות המגוחכות הנ''ל. בפארפראזה על דברי ההוגה הציוני ששאף לראות גנבים עברים, הרי שאולי יש לשאוף לפשע חרדי אותנטי כולל כל התופעות שאפיינו את עיירות פולין ופודולסיה.  תופעות אלו תגמדנה את החרדיות לגודלה הטבעי  ואולי תביא לכך שתתפס בעיני הפרטים המרכיבים אותה כתופעה תרבותית או כתבנית תגובה תרבותית שיש בה מקום לתופעות מהמגוון המאפיין את ההומו ספיינס, ותעקר ממנה את התודעה העצמית הכוזבת על היותה מרשם פרספקטיבי יחיד ובלעדי לחיים הנכונים והמאושרים ע''פ התורה - והמעמידה אותה בהקבלה ניגודית מול כל האופציות האחרות. 

מנקודת מבטם של בעלי התשובה אין להם אלא להלין על עצמם. בעוד שבעבור החרדי מלידה החרדיות מהווה מציאות חיים הארוגה בכל רבדי קיומו ותודעתו וע''כ תהליך עצמאותו הנפשית כרוך במכאובים עד אין קץ שמטבע הדברים גורמים למרמור רב, הרי שרחמי על בעלי התשובה נגמרו מזמן שכן מי ביקש מהם להצטרף אל החרדיות?  לחרדיות יש חסרונות ומעלות, ואת רוב רובם של האחרונות ניתן ליישם במסגרת בעלי תשובה ללא אימוץ כל המניירות המזרח אירופאיות. על בעלי התשובה ברמת היחיד או ברמת הקהילה לערוך טור זכות \ חובה ולהשווות בין הטובה הצומחת בהשתייכות מגזרית חרדית מול תג המחיר. ירצו יקנו, לא ירצו לא יקנו. 

אין באמור בכדי חתימת בלנקו על כל גחמה מפגרת מבית מדרשו של גאב'ד חניכי הישיבות ולצורך ענינו גם עיקרי אמונה שנקבעו על ידי ר''ש אויירבאך או אפילו החזו''א ורח''ע גרוזינסקי.  ולא זו בלבד, אלא שבריא ואף מצווה להגכיח כל שטות המרחפת בחלל הציבורי - וזאת במידה הראויה מבלי הקדש מאמצים וכוחות שראוי שיופנו לאפיקים קונסטרוקטיבים.  

מודעות למהות וטיב החרדיות  והתפתחותה תעמיד אותה בפורפורציות עניניות, תלמד את מבקריה על היותה ברירת המחדל פרי הנסיבות ההסטוריות, ותביא את השואפים לשינוי חברתי לכדי מודעות במוגבלות הפוטנציאל לשינוי ברמת הקהילה הכלל-חרדית, ולהכרה כי רוב רובה של ההתקדמות תלוי בהחלטותיו של היחיד ובמרחב הגמישות של פעולותיו שבד''כ משקף את תוצאות המו''מ של יחסי הקח ותן של כל פרט וחברתו.  

לסיכום, הריני לשלוח ברכה ליוזמי הפירסום על כוונתם הטובה. אבל במקום לתקוף את הציבור החרדי, עדיף להתמקד בשאלות חשובות כיצד ניתן לשלב את הטוב שבחברה החרדית (אם בכלל) מבלי לחתום בלנקו על כל צ'ק פתוח חרדי.    

תוקן על ידי הוועדה ב- 31/07/2011 19:26:14

ליוסי הנמרץ, אולי אני יהיה קצת בוטה, אבל נראה לי שכל הגישה בנויה על תמימות מופלגת, והערצה חסרת גבולות לכל מילה כתובה ומטוקבקת. אני לא צריך לספר לך שכל כחכוח קטן נהפך בעיתונות להודעה דרמטית ופומפאזית, אני באופן אישי על כל פנים, מעולם, אבל מעולם, לא ראיתי דבר אחד שלם או אמיתי לגמרי שיצא מתחת ידי העיתונות על שלל גווניה. תמיד תמיד כשאני מכיר את גוף הסיפור מקורב ואח"כ קורא על כך בעיתונות אני מגלה דברים חדשים שלא היו ולא נבראו [במקרה הטוב]. ומשום מה ליבי אומר לי שגם כל בר דעת חושב כך. וגם הרבה הגיון צרוף יש בזה, בהתחשב בעובדה שכל עיתון מחוייב לספק מידע מרגש ואמוציונאלי לששת קוראיו הנאמנים. [אגב, מעניין איך אתה אישית מתכנן להתגבר על מכשול זה בעבודתך הימיומית בעיתון?]. 
מלבד זה, יש בקהלינו ב"ה די והותר אנשים שהקיאו מתוכם מזמן את כל העסקונה וחבר מרעיה, ועוסקים בחובתם בעולמם מבלי להתייחס לכל הפרופוגאנדות שמסביב. את אנשי העסקונה עצמם לא מענין כלל דברים של טעם ושל אמת, והם עסוקים בהמצאת הפומפזיה הבאה. כך שבעצם יהיה העיתון מיועד לציבור מצומצם [תרתי משמע] שמצד אחד מאמין בכל מאודו לכל מילה כתובה ולקריאות משבקיה"ם של גדולי ישראל, ומאידך גם זועמים בחרון אין קץ על כל דבר שאינו נראה לטעמם.
ולסיום, נקודה למחשבה, לדעתי גם יש מקצת צדק בגישה שאתה מתעב אותה כל כך, ישנם גדרים שצריכים להישמר, אף למראית עין, בכדי שלא להידרדר הלאה למחוזות בלתי רצויים אחרי שכדור השלג החל להתגלגל [עיין ערך הציבור הדתי לאומי, וראה איך שיצאו הדברים מהקשרם האמיתי [ראי"ה קוק וכו'] רק בגלל מתירנות ציבורית]. לא כל מה שמתאים ליחידים מתאים לציבור. לדוגמא, הרב שטיינמן שכנושא הדגל הליטאי דוגל בעד ישיבה בכוללים ונגד יציאה לעבודה, אבל מנגד הדברים ידועים שישנם המוני אנשים שקיבלו ממנו הוראה פרטנית ליציאה לעבודה לאור מצבם. כך שאין ללמוד מן הפרט לכלל.  

1) אני מסכים עם דבריו של תופר המנעלים בדבר קיומה של רובד חרדיות מעבר לזו הנשלטת בידי העסקונה, ושעל קיומה אנו מברכים, אבל אני לא מבין מדוע איך תופר המנעלים מתעלם מהבעיות הנובעות ממה שהוא מזהה כחרדיות העיתונאית \ עסקנית. מבחינתו של תופר המנעלים ה''חרדיות העסקנית הפסולה'' מרחפת באיזה יקום מקביל שניתן להתעלם ממנו, בעוד שהחרדיות האותנטית טובלת בנהרות אפרסמון וממוקדת אך ורק בקיום חובת האדם בעולמו. 

אז תופר מנעלים כנראה שלא קראת את מה שיוסי כותב.  החרדיות מגיע עם תוית מחיר כבדה, והרובד החרדי הפסול שאתה מייחס את קיומו לפלנטה רחוקה קרוב אלינו מתמיד וחודר לכל רקמות החיים היום יומיות ולצערנו הרב גם לרובד הנשגב - מעבר לעיתון ולעסקנות.   זכותו של תופר המנעלים שלא להיות מוטרד מבעיותיו של יוסי, ולהתמקד אך ורק בעשיה הרוחנית החיובית, אך כנראה שהוא אפילו לא מבין מה מפריע ליוסי. 

2) ההפניה לציבור הדתי לאומי, כאיום נגד פורצי גדרות, אינה במקומה ומופרכת מיסודה.  מצבו של הציבור הדתי לאומי (במידה וניתן להתייחס אליו כגוף קוהרנטי) אינו קשור לפריצת גדרות שנקבעו על ידי משה רבינו, החזו''א, המשנת אהרן, הרב שך או הרב שטיינמן.   מצבו של הציבור הדתי לאומי משקף התפתחות מורכבת שאין לה דבר וחצי דבר עם העדר הגדרות הקדושות המתוחים מלא קו האופק בתחום המושב החרדי.  יש להם בעיות מלא הטנא אבל לא לשם כך התכנסנו. 

גישתו של תופר מנעלים מייצגת גישה מוטעית מיסודה לפיה החרדיות על גדרותיה (וגדוליה) הינה ברירת המחדל, ואילו הדתיות לאומית (דהיינו כל מה שלא נכלל תחת התווית החרדית) מייצגת את היפוכה הבינארי ומהווה פריצת גדר היכולה להביא לגיבושו של כדור שלג שאת סופו מי ישורנו. ע''כ לשיטתו המוטעית של תופר המנעלים יש להזהר מערעור הגישה הממסדית החרדית שכן היא יכולה להוביל ח''ו למחוזות הדל''ים.  העדר הבנה מוחלט בכל מה שקשור לנסיבות שהביאו קבוצות מסויימות המרכיבות את הציבור הדתי לאומי למצב צבירתן הנוכחי ומה שמיחד את הציבור החרדי מעבר לגדרותיו וגדוליו, מביא את תופר המנעלים למסקנה החרדית המוטעית (והקלאסית) לפיה העדר כל או חלק ממרכיבי החרדיות תביא לדתיות לאומית.  הדיון דנן לא נסוב על גדרות הקדושה שאדמו''ר בני ברקי החליט להחיל בתוככי קרייתו הק', אלא על אופי השיח הציבורי הכלל החרדי, מנגנוני הכח המשפיעים עליו, ובעיקר על שרטוט הגבולות הפנימים והחיצונים. על השאלות הללו להיות נידונות על בסיס עניני מבלי הפחד המשתק של מה שמזוהה בטעות על ידי תופר המנעלים ככדור השלג הדל''י.