היש דרך להשתחרר מפסיכולוגיה וסוציולוגיה?

יהי אור

שאלה חשובה מאד, במיוחד על רקע הדיונים האחרונים כאן בפורום. טול איקון ירוק (וירטואלי בלבד. האיקון בוטל בידי הנהלת הפלטפורמה).

אנסה להבהיר כיצד אנו חושבים ומחליטים ומהיכן אמורות הבעיות לצוץ. על רקע זה, גם אם לא תהיה לי תשובה חיובית שאפשר לחשוב באופן נטול נגיעות, לפחות נבין היכן אורבות הסכנות ומה ניתן לעשות כנגדן.

אז כך.

ברור לנו, לכולנו סבורני, שיש לנו מניעים שונים. יש אמת שמוצאת חן בעינינו (כל ההצלחות שלנו), יש אמת שמפחידה או מרגיזה אותנו (כולנו נמות פעם, אנחנו לא בדיוק שיא השיאים בשום תחום, יש לנו כשלונות, איננו טהורי לב כפי שאולי היינו רוצים...).

יש אמת שאנו חיים לפיה (אני משלם במכולת לפי כללי החשבון וגם לבנק...). יש אמת שאנו מתקשים לחיות לפיה (אסור להתגאות, אסור לחמוד... ולא הזכרתי עוד דוגמאות נפוצות).

יש להבדיל בין פעולה או העדר פעולה לבין מחשבה, אמונה וידיעה.

הראשונות הן בתחום הבין אובייקטיבי, הפיזיקלי. אני מחמם מים ומכין תה. אני אוכל ארוחת בוקר. אני מדליק את המחשב ולוחץ על המקשים שיעבירו אותי לפורום. כאן עיני נעות על פני השורות שכתב יהי אור.

האחרונות הן בתחום הנפשי/מנטלי/קוגניטיבי. מה שאני קורא גורם לי להרהר ולהגיע למסקנות. לאחר שקראתי (פיזי עם היבט מוחי) את השאלות של יהי אור והבנתי (בוודאי גם צד קוגניטיבי) יש לי מה לענות. כשאענה, זה יהיה באמצעים פיזיקליים, שיביאו להופעת האותיות האלו שאני מקליד עכשו על דפי הפורום.

האם ניתן לחשוב באופן בלתי תלוי במוח? האם ניתן לחשוב באופן בלתי תלוי במה שאני אוהב או שונא, פוחד או רוצה? 

בתורת המוסר שהחלה לפרוח מאז רבי ישראל מסלנט, ובמיוחד בכמה תולדות שלה, עסקו הרבה בחשדות בפסיכולוגיה האנושית. האם אנו עושים משהו ללא "נגיעות" כלומר אינטרסים אישיים. דוגמא יפה: ר' יוסף יוזל מנוברדוק סרב לעסוק בשאלה אם לנסוע לעיר גדולה ברוסיה עבור הישיבה, כי חשד שהוא בעצם רוצה להגיע שם לרחוב הראשי לחנות מסויימת, שבה מכרו מטריה שראה ונפשו חשקה בה.

כלומר, החשד בנגיעה יכול להיות כלפי המעשה, ההחלטה, ולפי זה גם כלפי השיקולים שאמורים להיות קוגניטיביים. וחפים מאינטרס.

לצורך הדיון אני מבקש להציע שני מונחים. בחירה חופשית ובחירה נקיה. אני מניח, כמו בעל השאלה, שיש לנו כבני אדם בחירה חופשית. אני מוסיף כי אני מקבל את דעת האקזיסטנציאליסטים (=אסכולה פילוסופית מן המאה העשרים) שהאדם תמיד בוחר, תמיד מכריע, וזה טיבו. אך אני מציין כי השאלה אינה אם אנו בוחרים באופן חופשי אלא אם אנו בוחרים באופן נקי. נקי=בלי אינטרסים, או בלי לתת לאינטרסים להשפיע על הבחירה.

נבחן עתה את האופן שבו אנו חושבים ומקבלים החלטות. ניתן להבדיל בין שני תחומים שיש ביניהם דמיון ושוני.

א.      הכרעות ופעולות

כאשר אדם מתכנן את צעדיו, הוא משתמש ביכולת המחשבה והניתוח שלו. זה קורה אם הוא מודע לכך וגם אם לא. גם הפעוט שבוכה לקבל דייסה בבקבוק או משחק בצעצוע מקבל הכרעות בשכלו לפי המידע שיש לו על העולם ועל עצמו, ובונה תיאוריות מדעיות בלי המשגה בינתים. אך הבה ניקח דוגמא יותר קרובה אלינו המבוגרים.

אם הסבא מנוברדוק (הוא ר' יוסף יוזל דלעיל) שואל את עצמו אם לנסוע למוסקווה, ייתכנו כמה תשובות. הנה שלושה טיעונים שהוא בוחן.

1.      כדאי לנסוע למוסקוה כי הוא יפתח בה ישיבה.

2.      כדאי לנסוע למוסקוה כי הוא יוכל לקנות בה מטריה.

3.      לא כדאי לנסוע למוסקוה כי השלטון לא יתן לפתוח ישיבה

הוא בוחר אם לנסוע או לא. הוא שואל את עצמו, כחניך תנועת המוסר לפי הבנתו, אם המניע האמיתי שלו הוא 1 או 2 או שניהם. והוא סבור שהמניע 2 לא ראוי שיתחשבו בו. ועליו לשקול אם 1 או 3 עדיפים.

השאלה היא אם ניתן להחליט באופן רציונלי לפי מניעים 1 ו3 בהתעלמות מן המניע השני. הרי לא תמיד בכלל מודעים להשפעתו של מניע נעלם כזה. וגם אם מודעים לכך, האם ניתן להתעלם ממנו ולחסום את השפעתו? לפי הסיפור על ר' יוסף יוזל, הוא כמדומה סרב להשתתף בהכרעה רק בגלל החשד שלא ישקול את הדברים נכונה. מה זה אומר לגבינו?

כבר העיר החזו"א שהתורה נתנה באדם אמון יותר מבעלי המוסר מן הגישה הזו... סמיילי. ושוב, מי אומר שהחזו"א צדק. רק האם יש לנו ברירה אחרת? כפי שכתב בעל חובות הלבבות, מחובת הזהירות שלא להיזהר יותר מדי. אף אנו נאמר: מחובת הבירור שלא לבזבז זמן רב מדי על בירורים. זאת כי אנו צריכים לבחור. אבל האם הבחירה שלנו נקיה? היא חופשית, אבל האם היא נקיה?.

ב. הבנה, מחשבה, ניתוח.

תחום ראשון: טיעונים נקיים

אם נתרגם זאת למונחים של תורת ההגיון (לוגיקה), אנו קושרים יחד בין מושגים ויוצרים משפטים. אנו מעניקים למשפטים ערך אמת (אמיתי או שקרי). אנו קושרים יחד משפטים כדי ליצור טיעונים.

דוגמא:

1.      סוקרטס הוא אדם.

2.      כל בני האדם הם בני תמותה.

3.      לכן סוקרטס בן תמותה.

זו דוגמא מפורסמת משיעורי הלוגיקה. קישרתי יחד את המונחים "סוקרטס", "אדם", "בן תמותה" וקיבלתי משפטים אמיתיים וטיעון תקף (המסקנה חייבת לנבוע מן ההנחות).

כאן נראה שאין מקום לחשד כמו בתחום הקודם. ובכל זאת...

תחום שני: טיעונים לא נקיים

או: התמודדות עם ספקות.

לפעמים אין לי מידע מלא. למשל, השרשרת של המסורת על מתן תורה אינה שלימה. איני מכיר אישית את כל אלו שהשתתפו, אם השתתפו, במסירה הזו. לכן כאשר ישאלו אותי עד כמה היא אמינה אצטרך לבצע הכרעה שאינה רק לוגית. יתכן שאבחר להשתמש בשיקול של "מה מסתבר יותר". יתכן ששיקול זה עצמו נשען על חלוקת ציוני סבירות למשפטים שונים (האם אב ישקר לבנו? האם ניתן להחדיר תוספות למסורת כך שהן יהפכו לחלק מן המסורת בלי שאף אחד יערער על זה? האם זה קרה בפועל בתאריך כלשהו?).

אם ניקח שוב את הדוגמא של אימוץ אמונה דתית, בין דת השכונה, בין דת כלשהי (שמבטיחה גמול ועולם הבא והשגחה פרטית שמאפשרת ניסים).

אני יכול לבנות טיעונים שונים שמחזקים את התזה שיש אלקים, יש השגחה פרטית, ושהמסורת היהודית, על מתן תורה ומצוות, ועל שכר ועונש בזה ובבא, היא אמיתית. אבל טיעונים אלו אינם מוחלטים.

עלי להכריע. הכרעה דומה מאד לבחירה, אם כי היא, בשלב ראשון, אינה מוליכה לתוצאות מעשיות. אבל היא ודאי חשובה מאד.

אם יש אלקים ויש תורה, אזי אני יכול להיות רגוע, פחות או יותר, באשר לקיומי הנצחי לאחר המוות ובאשר לסיכויי לזכות בחיים טובים עד כמה שאהיה נאמן למצוות.

אך אם יש אלקים ויש תורה, איני יכול לעשות מעשים אסורים גם אם הם מאד מושכים אותי (לאכול איסורים, להנות מעריות) בלי לקבל עונש לפי האמונה הדתית המקובלת.

לפיכך, יש לי אינטרסים שהתשובה לשאלה: האם יש אלקים? האם הוא נתן תורה? תהיה כך או אחרת.

האם זה מאפשר לי הכרעה נקיה ורציונלית?

ושוב, נניח שאני מודע לאינטרסים שלי, בדיוק כמו שהסבא מנוברדוק היה מודע להשתוקקותו למטריה, האם זה מספיק כדי להכריע באופן נקי?

***

אז מה אנו יכולים לעשות?

1.      לפתח מודעות.

2.      לבדוק את עצמנו.

3.      להיות מודעים לאינטרסים ולנגיעות.

4.      להכריע באופן נקי ככל האפשר.

למעשה, המלאכה עדיין רבה לפנינו. כמדומה שמיקדנו את הדיון בכך שיש הכרעות בתחום הקוגניטיבי שאין עליהן תשובה מוכחת. כיצד בוחרים ביער של אפשרויות שאף אחד מהן אינה ברורה עד הסוף? אם אנו רוצים להיות נקיים, מה זה אומר?

למעשה, לא סיימנו את הדיון. גם כאן, בעולם של הכרעות על סמך מידע בלתי מספיק, עדיין יש לנו אופציות רבות שניתן לדרג לפי מידת הרציונליות, החכמה והערכיות שלהן. אבל ברור שגם אם אכריע בצורה החכמה המיטבית שיש לי, לעולם לא אהיה פטור מהחשד כי הכרעתי מה שהכרעתי, כלומר איזו שיטה לאמץ ובאיזו להאמין, מפני שהיו לי גם אינטרסים. ומצד שני, האם אנו יכולים לשבת על הגדר לעולמי עולמים? האין עלינו לאמץ דרך כלשהי של אמונה, בין אמונה בדת, בין אמונה שוללת דת?

שוב, יתכן שהטוב שיש בידנו הוא להיות מודעים למה שעומד בפנינו, ולדעת שמה שהכרענו הוא לא הכרחי אבל הטוב ביותר שהיה לנו.

אמנם, כאן אפשר להעמיד על הבדל גדול מאד בין תחום הבחירות במעשים לבין תחום ההכרעות לטובת אמונה זו או אחרת.

בבחירה אני תמיד נוטל צד אחד ומוותר על כל האפשרויות האחרות. לפי דוגמא מפורסמת של ישעיה לייבוביץ ע"ה, המורד הרוצה לחסל את העריץ הרשע, אך חושש לפגוע בו כי ילדיו הקטנים והחפים מפשע איתו, עשוי להתלבט ולהמשיך להתלבט עד שההזדמנות חלפה. אבל זה אומר שבחר לא לעשות כלום. כי ישיבה על הגדר פירושה מחדל.

לעומת זה, בתחום הקוגניטיבי, האמוני, הפילוסופי, כאן יש תמיד דרך אמצעית. אני עשוי ללמוד נושא, לראות בו שני צדדים מנוגדים, סותרים (יש אלקים או אין, התורה ניתנה למשה מסיני בידי אלקים או לא, יש עולם הבא לאחר המוות או לא) ולאחר שאני לומד את הנושא כמיטב יכולתי, להגיע למסקנה שאין לי מסקנה מוכרחת. אני יכול לשבת על הגדר מבחינה מסויימת אפילו לנצח, עד מותי. כמובן, כאשר אגיע לשלב של בחירה מעשית, אז אצטרך להתנהג באופן כלשהו, בין לפי אמונותי המגובשות, בין אם לאו. אבל כל עוד אנו בפורום או בעולם המחשבה, אנו יכולים להמשיך להשתעשע בעונג האינטלקטואלי, או להיקרע ולסבול מחמת הכאב של השאלות. אפשר לשבת על הגדר.

ואם רוצים הכרעה? אז צריך ללמוד לא רק את הנושאים אלא גם את שיטות ההכרעה במצבים מסופקים. אולי אטפל בכך בפעם הבאה בל"נ.