משער הכניסה נפנה בדרך העפר צפונה אל בריכות המים שהכשירה קק"ל באפיק הנחל, ושברווזים ואווזים שוחים בהן להנאתם. מהבריכות נפנה ימינה לשביל סלול המקביל לאפיק נחל ביריה (הנחל מתחיל את דרכו במורדות הר כנען והר ביריה ומשם הוא יורד ועובר לכל אורכו של פארק עמק התכלת). 

נחל ביריה מתנקז לנחל שכוי (מיובלי נחל עמוד). השביל עובר בין עצי צפצפה מכסיפה גבוהי צמרת. עצי הצפצפה יוצרים פינות צל קרירות ונעימות בקיץ, ומראות מרהיבי עין של שלכת צהובת-עלים בחורף.  

בגשרון השלישי נחצה לגדה המערבית של הנחל, נפנה שמאלה ונגיע לעין חסיל. חסיל הוא אחד ממיני הארבה הנזכרים במקרא: "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה" (תהלים ע"ח, מ"ו). השם העברי שומר על צליל שמו הערבי של המעיין - עין אל חאציל, שפירושו "מעיין היבול". מי המעיין הרוו בעבר גני ירק. 

נחזור לגשר ונמשיך צפונה בשביל המתפתל. נחלוף על פני נביעה קטנה נוספת. אדמת הפארק היא רנדזינה בהירה, אדמה המכילה שכבות של חוואר אטים למים. כאשר נחשפת שכבת החוואר, פורצים מי הגשמים שחלחלו בשכבות אלה והם מופיעים בשטח כנביעות קטנות. בתחום הפארק נובעים במשך רוב ימות השנה חמישה מעיינות. 

השביל מתפצל, אך בתחנתנו הבאה - מעיין התכלת - נגיע לכל אחד מסעיפיו. הניקבה הקטנה, שנחפרה בצד השביל בעבר ושכיום היא מדופנת באבנים מסותתות, נועדה להגביר את שפיעת המעיין. מימיו הובלו בתעלה אל בריכה מטוייחת.  מהבריכה הוליכו את המים לחלקות קטנות שלמרגלותיה. קק"ל שיפצה את הבריכה ובנתה במדרון שמעליה קיר אבן, המונע גלישת קרקע ואת סכנת השקיעה של כביש מירון-צפת (כביש 89) שעובר בסמוך לכאן. עצי חרוב עתיקי יומין ןעצי פרי שקק"ל נטענ ליד המעיין משלימים את תמונת הנוף היפה במקום.  

נרד שוב לתחנה מספר 3 במפה ונגלוש ממנה בשביל לא סלול עד למקום המפגש עם דרך עפר רחבה וגשר. דרך זו חיברה בעבר את צפת אל ביריה.

בתקופת התלמוד הייתה ביריה עיירה יהודית ומקום מושבם של חכמים נודעים. הרבה יותר מאוחר פעל בביריה רבי יוסף קארו, מגדולי פוסקי ההלכה היהודית שהשלים בביריה בשנת השט"ו (1555) את ספרו "אורח חיים" - חלק מיצירתו הגדולה "שולחן ערוך".  נראה כי בסוף המאה ה-16 נטשו יהודי ביריה את עיירתם. הכפר הערבי ששכן כאן שמר על שמו הקדום של המקום ואנשיו, יחד עם אנשי כפר זיתים, סיפקו תוצרת חקלאית לצפת.  בשביל הסלול שבו אנו נמצאים עתה עברו חמורים ופרדות שהובילו את התוצרת החקלאית לשוק יום השישי של העיר. 

היישוב הקהילתי ביריה, שתפס את מקום הכפר, נוסד ב-1949 כמושב יערנים. כביש מירון-צפת (כביש 89), שעובר מצפון לפארק, נסלל כבר בשנת 1915 ומאז ירד פחתה חשיבותה של הדרך העתיקה.

בצדי הדרך ניצבים עצי ברוש גדולים. הם מציינים את מיקומו של בית קברות ערבי מוסלמי-נוצרי משלהי התקופה העות'מאנית. בין הקברים צומחים עצי אלה עתיקים. בחודש מארס יש כאן פריחה שופעת של מיני פרחים כגון דמומית, נץ חלב וקחוון, יחד עם מיני סחלבים כגון סחלב איטלקי, סחלב השקיק ודבורנית דינסמור.

בחודשים אפריל ומאי מעטרת את הפארק פריחה מרהיבה של אירוס ארם נהריים, צמח מרבים לשתול בבתי קברות ערביים. עמודי התפרחת שלו מגיעים לגובה של 1.20 מטר והם נושאים שלושה-ארבעה פרחים גדולים, בעלי שישה עלי עטיף בצבע כחול-סגול. בעבר נחשב אירוס זה לפליט תרבות, אך בשנים האחרונות התגלו אוכלוסיות בר שלו בגליל העליון, בצפון הגולן ובחרמון.

בהגיעכם אל הבריכות (תחנה מספר 1 במפה) תוכלו לחזור לרכב ולסיים כאן את המסלול הקצר של הטיול, או להמשיך כברת דרך נוספת במורד הנחל עד תחנה מספר 9 במפה ואז לחזור לרכב. 

מסלול ארוך
המעוניינים להשלים את המסלול הארוך ימשיכו מתחנה 9 לעבר שאר התחנות.  כ-200 מטר משם חוצה את השביל תעלה מרושתת המנקזת נביעה קטנה. זה מה שנותר מעין אל עפיא, שנבע כ-100 מטר מכאן במעלה ההר והיה ידוע בתולדותיה של צפת כבעל סגולות מרפא לשותים ממימיו.  המעיין כוסה בעפר במהלך פיתוח הפארק, אך מימיו ממשיכים לחלחל במדרון והם פורצים כאן.

לצד השביל הכשירה קק"ל פינות ישיבה מוצלות, הצופות מקרוב בצמחיית הנחל העשירה - משוכות פטל ועצי ערבה ותאנה. בקיץ מעטרת את גדות הנחל פריחת נענה משובלת וערברבה שעירה.  הליכה קצרה מובילה לפרגולה המצלה על מרפסת תצפית לעבר רמת יהויריב, מושב מירון ופסגותיהם הנישאות מימין לשמאל של הר אדיר, הר חירם והר מירון.

טיפוס קל בשביל מדרגות מוביל למזלג שבילים שבקרבתו צומחת קבוצה של עצי שזיף הדוב - עץ נדיר בארצנו הצומח בר במרומי הגליל העליון. נפנה בזהירו בשל סכנת החלקה בדרך במורדו התלול של השביל הימני אל פינת חמד שבה נופלים מי הנחל במפל קטן אל בריכה. שולי הבריכה וקיר המפל מעוטרים בצמחי השרך שערות שולמית ובעצי תאנה.

בדרך למפל עובר בצדו הימני של השביל פס של רטיבות, שתעלה מרושתת מנקזת אותו. מקור הלחות הוא מעיין נסתר שאין אליו גישה. זהו עין סיס, שנקרא על שמו של סיס החומות - ציפור קטנה הדומה לסנונית. השם העברי שומר על צליל שמו הערבי של המעין - "עין סאיס", שפירושו סייס, כלומר, אדם המטפל בסוסים.

בצד הבריכה שמתחת למפל בולט מדף עץ עם מעקה. קיר הסלע שמעליו רטוב ומטפטף. מקור הטפטוף הוא מעיין קטן שאין אליו גישה. מעיין זה לא זכה לשם והוא אף אינו מסומן במפות. ייתכן שבשנים גשומות במיוחד נובעים מעיינות נוספים, שנעלמים בשנים שחונות. ייתכן גם שמקום הנביעה של מעיין זה, במדרון התלול שעל שפת המצוק, מנע את האפשרות לנצלו לצורכי חקלאות, והוא נעזב ונשכח.

נחזור מעט על עקבותינו ובמזלג השבילים הקרוב נרד בשביל הימני. נחלוף על פני גשרון השוכן בצל עצי אקליפטוס ועצי ערבה לבנה, לתצפית על צמחיית האפיק. השביל יוביל אותנו אל בריכות שבהן משתכשכים ברווזים ואווזים. באביב נוכל לשבת לצד הבריכות בתוך מרבדי הפריחה. במדרונות שמסביב צומחים שיחי סירה קוצנית וביניהם עולים עמודי הפריחה של מרוות ירושלים, בעלת הפרחים הורודים לילכיים.

סיום מסלול

אפשרות 1: למי שהשאירו את הרכב בחניון שער הכניסה לפארק נמליץ לסיים כאן את הטיול ולשוב לרכב. מיטיבי לכת מוזמנים להמשיך על פי תיאור "המסלול הארוך".

אפשרות 2: ניתן להמשיך בדרך העפר מערבה, לצאת מתחום הפארק בשער שבגדר, עד לחניון האיסוף, מצפון לבית העלמין העתיק של צפת. סמוך לחניון משתלב מסלולנו בדרך עפר רחבה, היורדת מכפר עין זיתים ועולה לרובע היהודי העתיק של צפת. דרך עתיקת יומין זו שימשה נתיב הכניסה הראשי לצפת עד 1915, עת נסלל כביש 89. בדרך זו צעדו במלחמת העצמאות לוחמי הפלמ"ח שבאו לעזרתה של צפת הנצורה.

כתיבה: רפאל מלכה