| נשלח ב-4/7/2011 23:01 |
 |
| |
מקומן של הנחות יסוד במחקר המקרא ובמחקר דת בכלל
הדיון הנוכחי מתפצל לפי תקנות הפורום מן האשכול "תורה מן השמים" ומשמעות ביקורת המקרא. (המרכאות הן חלק משם האשכול).
בהמשך הדיון העלה דייר את הסיכום הבא של הנחות יסוד שהוא מייחס לחוקרי מקרא:
דייר כתב:
לחוקרים יש סט של דעות שאיתם הם באים לחקור את התנ"ך.
א.אין אלוקים
ב.אין נבואה
ג.חז"ל לא אמינים
ד.המסורת לא אמינה או אמינה בערבון מוגבל.
ה.אין תורה משמים.
עם הסט המכובד הזה הם באים לחקור ואני טוען שצריך לקחת אותם בערבון מוגבל ביותר אם בכלל
כי כמו שאתה טוען שהרבנים לא אוביקטיבים ומחברי המקרא היו פנטזיונרים ושרלטנים
כך גם בדיוק אותם חוקרים ופרופסורים מכובדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2011 23:02 |
|
| |
אמשלום ענתה:
דייר,
אני מודה שאיני מבינה את טענותיך האחרונות.
א. אתה טוען כנגד חוקרי המקרא שיש להם "דעות קדומות", כלומר הנחות יסוד שאיתן הם באים לחקור. אני חולקת עליך, אבל גם אם נניח שאתה צודק, במה הם שונים ממך? הרי גם לך יש הנחות מוקדמות, ומדוע שלך חשובות או נכונות משלהם? אם הדבר היחיד המרחיק אותך מתוצאות מחקריהם, הוא העובדה שיש להם הנחות יסוד שונות משלך, נימוקיך כנגדם עומדים על כרעי תרנגולת.
(שאר ההודעה לא הועתק עקב אי רלוונטיות)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2011 23:03 |
|
| |
ושם האחר כתב:
דייר זה שדעה אחרת מעצבנת אותך סימן שאתה לא מסוגל ללמוד דעה שאינה כדעתך אתה הוא המשוחד לך יש דעה קדומה החינך שקבלת לאמונות ההבל שלך לא מאפשרות לך לחשוב ולשקול לעומת הפרופסורים שאתה בז להם אין להם כל דעה קדומה על הנושא אתה מאמין דתי פאנטי ולכן אתה משוחד הפרופסור הוא לא דתי של כפירה הוא פתוח לכל ממצא שיסתבר לו הוא לא למד כפירה הכפירה לא חלק ממנו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2011 23:09 |
|
| |
ייראה לי שדייר צדק לגבי חלק מחוקרי המקרא.
סט ההנחות שלו אכן מאפיין חוקרים בתחום המקרא, ההיסטוריה ובכלל בחברה המודרנית.
אמנם, כפי שטענה אמשלום, האם המקרא סגור בפני מי שמחזיק באמונות שונות משלנו?
נראה לי שנקודה חשובה מאד הוזכרה בידי ושם האחר.
האם אותם חוקרים מחזיקים באמונות אלו באופן עקשני ואינם מוכנים לבחון אותן?
יתכן שאותן אמונות (כמו שאין אלקים או למצער שאין השגחה ונסים) תופסות אצלם מקום מרכזי מאד ולכן יעדיפו לוותר על הנחות יסוד אחרות לפניהן. (יש רמות שונות של הנחות ורמות שונות גם של הנחות יסוד).
אבל כמדומה שראוי לדרוש מכל חוקר, וגם מעצמנו, להיות מודעים להנחות היסוד שלנו.
דוגמא שתמיד הפריעה לי. חוקרי המקרא יתקשו לקבל שיש נבואה (למרות שזו תופעה שאינה חייבת להתבאר על סמך ההנחה שהאלקים מגלה את סודו דווקא לעבדיו יראי ה'. זה יכול להתפרש כיכולת מיסטית על טבעית או כניחוש מוצלח או של חכמה דקה). לכן למשל הם יטענו שברכות יעקב לשבטים, שמתפרשות יפה לפי המקומות שבהם התגוררו לאחר שכבשו את הארץ וחילקו אותה, מעידות בהכרח שהן נכתבו רק לאחר שהגיעו לארץ. אחרת איך הן יכלו להתאים למציאות? הרי יעקב היה לפי הסיפור המקראי בארץ מצרים מאות שנים לפני שצאצאיו כבשו את הארץ.
אם מניחים שזו היתה נבואה שניתנה דורות מראש לצורך עם ישראל השאלה מתורצת. אבל אז צריך להניח שיש נבואה, ולא כל אחד ירצה לקבל את ההסבר הזה. לפחות לא בשלב ראשון.
(איני מתכוון כאן לפירושים האגדיים שדורשים את האמירות לגבי השופטים כמו שמשון אלא רק לחלוקת הארץ לשבטים. דוגמא בולטת: זבולון שכן לחוף ים. זה לא יכול היה להיות ידוע ליעקב באופן טבעי).
(לפי הגישה המינימליסטית מדובר ממילא בסיפור מומצא אבל אני כותב לשיטת אלו שאינם כאלו...)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2011 23:12 |
|
| |
הדיון הנוכחי אינו חייב להתמקד דווקא בתוך מחקר המקרא. האם אי אפשר להעלות טענות כאלו כלפי חקר דתות או מיסטיקות? האם מאמיני הקבלה לא יטענו שללא רגישות מספקת הסמלים הקבליים ייתפסו כמינות (כך טוען נגדי שותף סוד ואולי הוא צודק). האם מאמיני הנצרות להבדיל לא יוכלו לטעון שאיננו יכולים להבין את המסר של ספר דתם ללא הנחות יסוד, וכן יטענו מאמיני האיסלם לגבי הקוראן וכן הכל?
היכן הגבול?
כמדומה שצריך שני מטא הנחות, או דרישות מוקדמות.
א. מודעות עצמית. לדעת שאלו הן הנחות היסוד שלי והן שונות משל פלוני ופלוני שרואים זאת אחרת. לכן אני אקבל ביאורים שאחרים ידחו, ולהפך.
ב. פתיחות. להיות מסוגל לראות את הצד השני. אולי בכל זאת יש אלקים, השגחה ונס? ומצד שני, עלינו להיות מסוגלים להקשיב. יש מי שיטען כי לא יכול להיות שסיפורי המקרא אמת. האם הוא מצליח להציג עמדה עקבית? זה לא נוח ליהודי המאמין בתורה לשמוע הסברים כאלו. אבל אם אדם ויהודי מחפש להשתתף בדיון פתוח, זה חלק מהמחיר שצריך לשלם, גם אם האוזנים והלב צורבים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 04:44 |
|
| |
הנחת היסוד היא בלתי נפרדת מהתוצאה , בדיוק כמו חקירת המאובנים בתקופות שונות בכדור הארץ והתנאים להישרדותם שבדרך כלל לא נילקחים בחשבון או לייתר דיוק לא נאמרים כדי לא לרסק תאוריות מסויימות שהומצאו ביחס לממצאים ! הרי "חוקר טוב" זקוק לתאוריה שבנויה על מימצא מסויים ועליו בעצם ממשיך את בניית כל המחקר.
ורוב התאוריות בעולם כרגע בנויות על רמת ההסכמה שיש להם ולא בעצם לרמת האמת שיש בהם !
לכן מדובר בכמות ולא באיכות ! כך ניקבעת בעצם ה"אמת" בחקירת דת .. לדעתי לפחות :)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 06:19 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | ב. פתיחות. להיות מסוגל לראות את הצד השני. אולי בכל זאת יש אלקים, השגחה ונס? ומצד שני, עלינו להיות מסוגלים להקשיב. יש מי שיטען כי לא יכול להיות שסיפורי המקרא אמת. האם הוא מצליח להציג עמדה עקבית? זה לא נוח ליהודי המאמין בתורה לשמוע הסברים כאלו. אבל אם אדם ויהודי מחפש להשתתף בדיון פתוח, זה חלק מהמחיר שצריך לשלם, גם אם האוזנים והלב צורבים. |
|
[מיימוני,
אני מניחה שאתה כותב באופן שהדואליות שלו חדה וקוטבית כ"כ, בעיקר מטעמי נוחות ו"הסברה", אולם נראה לי נכון להדגיש -
יכול אדם להחזיק באמונות שיש א-להים, שהוא עצמו (יחד עם משפחתו ועמו) נתון להשגחה פרטית שלו יום יום ושעה שעה, ושאותו א-להים מתגלה בניסים על ימין ועל שמאל, ועדיין לחשוב שהתורה נכתבה ביד איש, אולי אפילו בידי כמה אנשים. החיבור ההכרחי בין ניגודן של שתי הנחות היסוד האלה, הוא עצמו סוג של הנחת יסוד תרבותית שאינה מחוייבת כלל מצד ההגיון הפשוט.
אם שרדת את הטיעון שלי עד כה, הרשה לי להוסיף -
יכול להיות יהודי (!) שחש עצמו שייך בכל ליבו ונשמתו, מסורתו ומסורת משפחתו, לעם היהודי ואפילו לסט המצוות והמנהגים (!) שהועברו אליו באמצעות דורות של יהודים אחרים, שיטען שסיפורי התורה הם אמת, גם אם לא כולם מתארים את ההיסטוריה והמציאות באופן שהוא מדוייק היסטורית או אפילו לא באופן שמנסה להיות מדוייק היסטורית. אדם כזה יכול לטעון, למשל, שיש כמה סוגים של אמת - יש אמת שהיא דיוק בפרטי המציאות, ויש אמת שהיא דיוק בתיאור נפש האדם המתמודד עם סיטואציות רגשיות ודתיות מסויימות (גם אם הסיטואציות עצמן לא קרו מעולם באופן הספציפי המתואר בסיפור). יש, כמובן, גם אמת שהיא דיוק הערכים היסודיים עליהם אמורה חברה אנושית לבנות את עצמה, וכו' וכו'.
החיבור ההכרחי בין ההנחה ש"התורה אמת" ובין ההנחה ש"כל מה שכתוב בתורה קרה במציאות", גם הוא תוצאה של הנחות יסוד תרבותיות, שאינן מחוייבות מצד ההגיון הפשוט.]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 06:54 |
|
| |
בפורום עצכ"ח שיקימו נוצרים חושבים, האמירה שאדם מאמין באל ומכאן שהוא מאמין גם באמיתות כתבי הקודש, מכילה כמובן אמונה בספרי הברית החדשה. לעומת זאת, מליארד הודים יצחקו עליך כשתקשור אמונה באל לאמונה בתנ"ך.
בהקשר התרבותי הישראלי, הרי כל מי שיקרא את דברי מיימוני לעיל, ידע מייד שמדובר ביהודי חרדי. כולל הכתיבה בשם ה"אנחנו", המתבקשת. איני יודע איך אפשר בכלל לכתוב בצורה "אובייקטיבית", שהרי הכתיבה תמיד מתארת את נשוא המחקר בעיני הכותב.
קראתם פעם פרסומת ליוגורט? יש בו חיידקים טובים. בספרי ילדים החיות הטורפות הן רעות, ואילו כשהן מוצגות כידידותיות לילדים, הן אוכלות קורנפלקס או חביתה, לא משסעות צוואר של במבי חמוד. את הסיפור הזה מספרים לילד תוך כדי האכלתו בעוף, כמובן. ספר הסטוריה אינו יכול להיות אובייקטיבי, וגם לא מחקר סוציולוגי או מאמר על הפוליטיקה בבורמה. אין כתיבה אובייקטיבית, אפילו הניסוח של כרטיסיית אוטובוס יש לו הקשר תרבותי.
אי אפשר לצפות מחוקר תנ"ך מה שאיננו מצפים מפרשן מסורתי - כל אחד מגיע עם סט הערכים שלו מהבית, ועם הדעות הקדומות שלו [כן מיימוני, להאמין באל זו דעה קדומה, ששהושרשה בך מהבית יחד עם האמונה שאסור לשתות מים אחרי אבטיח. אין קשר לשאלה האם הדעה הקדומה הזו יכולה להחשב "אמת" או לא]. והכי חשוב - צריך לזכור שלכל חוקר יש אג'נדה. עוד לא נולד החוקר שאומר לעצמו, "יאללה, בא נקרא את מלכים ג', ונראה מה יצא". מחקר מניח הנחה ומבקש לאשש אותה, וההנחה נוצרת בסביבה התרבותית של החוקר. ממש כמו שפרשני דעת מקרא לא אמרו, "בוא נתחיל לפרש את איוב, ונהיה אובייקטיביים. אולי בסוף האל יצא מופסד בויכוח".
_________________
תוקן על ידי השכן ב- 05/07/2011 06:56:24
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 09:26 |
|
| |
אדם דרור
ברוך הבא אל הפורום!
גם אם לכל חוקר יש הנחות יסוד וגם אם יש לו מטרה למחקר, עדיין עליו להיות מסוגל להתנתק מן ההשערה שלו אם תופרך.
למעשה, העלאת השערות שניתנות להפרכה הוא הסימן המובהק של תיאוריה מדעית כאשר למדנו מפופר.
זה שקשה להצביע על השערה אחת המופרכת מבין כל התיאוריות והנחות היסוד שעומדות בבסיס של תפיסתנו הכללית, על זה כבר הצביע קוויין.
כל זה יסוד מובהק במדעי הטבע. וגם אם טען קון שההיסטוריה המדעית אינה מתפתחת יפה כמו בפילוסופיה, עדיין זו לפחות התקוה של מדענים: פיזיקאים, כימאים ועוד. ובלעדיה לא היתה יומרה למדע.
כל זה במדעי הטבע.
במדעי ההיסטוריה, החברה, הרוח, קשה הרבה יותר להציע תיאוריות עם אפשרות הפרכה. אבל עדיין אפשר לדון על תיאוריות, הנחות יסוד, תיאוריות מתחלפות ומתחרות ועוד.
אם המנגנונים האלו פועלים עם מודעות, שקיפות וביקורת עצמית, זה כל מה שאפשר לקוות לו.
והשאלה היא אם זה מה שקורה במחקר ששם לעצמו מטרה לחקור (או "לחקור") את התנ"ך.
אם הבנתיך, אתה טוען שכל מסקנה היא תלוית תיאוריה. אכן כן, אבל עדיין יש לפעמים תיאוריות שנדחות עם הנחות היסוד שלהן. למשל, התיאוריה שלא היה דוד המלך ולא היה בית דוד הופרכה עם מציאת כתובת שמעידה שהיתה כזו שושלת בעם ישראל בתקופה שלפני חזאל מלך ארם. (אם באמת היתה כתובת. ואנו רואים שגם כאן, בחקר המקרא וההיסטוריה המקראית, הנחות היסוד שלובות יחד כמו בתיאור של קוויין).
***
אמשלום
חוששני שלא הבנתי אותך כראוי. אני מוצא בדבריך שתי נקודות.
האחת האם אדם יכול להפריד בין היותו יהודי מאמין לבין היותו חוקר המחוייב לאמת שתחשף במעבדה, תהיה המעבדה מה שתהיה.
זו שאלה מפורסמת. האם ניתן לחקור למשל קשר עם האלוקות, דיאלוג, חויה מיסטית, "מבחוץ" לגמרי או מתוך יחס שולל וחשדני. אך האם השאלה הזו קיימת גם במדעי הטבע? ואם יש שני סוגים של מחקר, זה שבו המחקר יכול להיות בלתי תלוי באמונות האישיות וזה שלא, אז לאיזו משתי הקטגוריות שייך מחקר המקרא?
לגבי החשבת התורה ל"אמת", לא הבנתי מספיק את טענתך. יש שני שימושים למילה "אמת". אחד מהם הוא במובן של ערך. אחד מהם במובן של נכונות (קורספונדנציה, כלומר התאמה, ההגדרה הראשונית המקובלת של "אמת"). כאשר שואלים אם התורה אמת, כאשר שואלים אם נניח מעשה תיבת נח הוא אמת, אין הכוונה רק אם הוא סיפור חשוב, ערכי, או מחנך, אלא אם היה איזה רגע היסטורי שבו אדם בשם נח בנה תיבה ונכנס בה כדי להינצל ממימי המבול.
***
השכן
לא הבנתי את הביקורת. לא התיימרתי להיות לא "יהודי חרדי". אני כן סבור שאני מסוגל לעסוק במחקר היסטורי של המקרא גם עם היות יהודי חרדי. ואני סבור שמה שדרוש לי הוא מודעות להנחות היסוד שלי.
נכון שאנו מעורבים במקרא הרבה יותר מאשר בפיזיקה. ונכון שכאן הדעות חלוקות מאד בין המינימליסטים לבין החרדים. אבל האם זה מונע אפשרות של הידברות? של בדיקה?
נקודת מפתח: ילדים שומעים סיפורים ומפנימים אותם. ילדים גדלים פעם, יש לקוות, ומחכימים, ולומדים לראות את עצמם ואת הנחות היסוד שלהם "מבחוץ". אם יהיה "אנחנו" שהגיע לידי מעלה זו, מדוע שלא ייתכן דיון? או למצער נסיון של דיון?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 09:39 |
|
| |
שתי הערות קטנות:
האחת, כלפי ברכות השבטים. ניתן לומר גם לדעת החוקרים, שחלוקת הארץ נבחרה בהתאם לברכות יעקב. מדוע צריך להכנס לנבואה והפרכתה? משה נתן לזבולון חוף ימים, בגלל שיעקב ברכו בחוף ימים. אין זה מוכיח כלום על נבואות יעקב.
השניה, כתבת כה יפה על פתיחות. אם לצטט: "להיות מסוגל לראות את הצד השני. אולי בכל זאת יש אלקים, השגחה ונס?"
האם את אותה הפתיחות אתה דורש גם מעצמך בצורה הפוכה, או שזו דרישת פתיחות חד צדדית? ולמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 09:40 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | | דייר כתב: לחוקרים יש סט של דעות שאיתם הם באים לחקור את התנ"ך
.א.אין אלוקים
ב.אין נבואה
ג.חז"ל לא אמינים
ד.המסורת לא אמינה או אמינה בערבון מוגבל.
ה.אין תורה משמים.
עם הסט המכובד הזה הם באים לחקור ואני טוען שצריך לקחת אותם בערבון מוגבל ביותר אם בכללכי כמו שאתה טוען שהרבנים לא אוביקטיבים ומחברי המקרא היו פנטזיונרים ושרלטניםכך גם בדיוק אותם חוקרים ופרופסורים מכובדים. |
|
ואילו המאמין בא עם סט ההנחות הבא:
א. יש אלוקים
ב. יש נבואה
ג. חז"ל אמינים במאה אחוז
ד. המסורת אמינה לחלוטין
ה. יש תורה משמים
דייר
יש הבדל בין שתי הרשימות, של החוקר והמאמין, המאמין חייב לקבל את כל ההנחות ואילו החוקר דיו שיפקפק באחת מהן, הוא גם לא צריך לפקפק בהם במילואה אלא רק בחלקה וכבר לטענתו יש משקל.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 09:59 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אמשלום
חוששני שלא הבנתי אותך כראוי. אני מוצא בדבריך שתי נקודות.
האחת האם אדם יכול להפריד בין היותו יהודי מאמין לבין היותו חוקר המחוייב לאמת שתחשף במעבדה, תהיה המעבדה מה שתהיה.
זו שאלה מפורסמת. האם ניתן לחקור למשל קשר עם האלוקות, דיאלוג, חויה מיסטית, "מבחוץ" לגמרי או מתוך יחס שולל וחשדני. אך האם השאלה הזו קיימת גם במדעי הטבע? ואם יש שני סוגים של מחקר, זה שבו המחקר יכול להיות בלתי תלוי באמונות האישיות וזה שלא, אז לאיזו משתי הקטגוריות שייך מחקר המקרא?
לגבי החשבת התורה ל"אמת", לא הבנתי מספיק את טענתך. יש שני שימושים למילה "אמת". אחד מהם הוא במובן של ערך. אחד מהם במובן של נכונות (קורספונדנציה, כלומר התאמה, ההגדרה הראשונית המקובלת של "אמת"). כאשר שואלים אם התורה אמת, כאשר שואלים אם נניח מעשה תיבת נח הוא אמת, אין הכוונה רק אם הוא סיפור חשוב, ערכי, או מחנך, אלא אם היה איזה רגע היסטורי שבו אדם בשם נח בנה תיבה ונכנס בה כדי להינצל ממימי המבול.
|
|
[מיימוני,
א. העובדה שיכול אדם להיות יהודי דתי וגם חוקר מקרא או תלמוד, אינה נתונה בספק (אלא אם כן אתה מאלה שאינם מאפשרים למציאות להפריע להם לתיאוריות). לא לכך כיוונתי בדבריי.
אני ביקשתי לומר שאין כל סתירה מהותית מתחייבת בין אמונה בבורא עולם, ואפילו בבורא עולם שמצוותיו היהודיות דווקא מחייבות, ובין האמונה/דעה שהתורה נכתבה בידי אדם. האם אי אפשר להאמין שהיו (ואולי ישנם) אנשים חכמים ומופלאים שמבינים היטב את דרישות א-להים מהאדם ויכתבו בספר את דעתם זו? האם לא ייתכן שאנשים חכמים כאלה ייצרו יצירה ספרותית מורכבת בה מועברת עמדתם - באמצעות סיפורים, תיעוד המציאות הידועה להם וכו' - על העולם ובוראו?
באופן עקרוני (לא רק לגבי סוגיה זו), אני מאמינה שיש לבדוק את "עסקאות החבילה" הרעיוניות הנדמות לנו כבלתי ניתנות להפרדה ולפירוק. רבות מהן, להבנתי, מוצגות כך מטעמי נוחות ו/או פחד, ולא תמיד יש לזה קשר לאמת (המציאותית).
ב. טענתי היא שניתן להאמין בכך שהתורה היא אמת, גם אם לא מאמינים שהיא תיעוד היסטורי מדוייק של מציאות קיימת.
אני רואה לנכון לצטט (שוב) את מורתי הדגולה ז"ל, שכאשר שאלוה על סיפור תורני או תלמודי כלשהו "אם הוא אמיתי", הייתה עונה: "איני יודעת אם זה סיפור אמיתי, אבל אני בטוחה בכך שזה באמת סיפור!". לא כל סיפור הוא "באמת סיפור", ואלה שכן, אינם בהכרח "סיפורים אמיתיים".]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 10:03 |
|
| |
אמשלום
גם זו דעה מודרנית
אמנם היא הועלתה כבר בזמנים קדומים יותר אך כזכור הרשב"א יצא נגדה בחריפות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 10:15 |
|
| |
אמשלום, השאלה מה כוונתך בשימוש במילה "אמת". אם כוונתך למשהו צודק או חכם, אז הדיון, האם התורה כל כך חכמה או צודקת. לוז הדיון כאן בפורום בדרך כלל הוא על "אמת" קצת שונה. אמת במובן הפשוט והבסיסי. אם נסכים כי אין התורה אמת במובן אמתית וכי איננה מן השמים, מה הטעם בקיום הדת מתוך קבלת עול ומחויבות נוסח המחויבות ההלכתית. אני מסכים בהחלט, כי מי שמוצא ב(חלקים מה)תורה ערכים חיוביים ומאמצם אל לבו, תבוא עליו הברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 10:15 |
|
| |
כתבה אמשלום "אני ביקשתי לומר שאין כל סתירה מהותית מתחייבת בין אמונה בבורא עולם, ואפילו בבורא עולם שמצוותיו היהודיות דווקא מחייבות, ובין האמונה/דעה שהתורה נכתבה בידי אדם. האם אי אפשר להאמין שהיו (ואולי ישנם) אנשים חכמים ומופלאים שמבינים היטב את דרישות א-להים מהאדם ויכתבו בספר את דעתם זו?"
ויש שביקש להציג כך את דעת הרמב"ם ...
"משה התבונן בטבע, הבין לעומק את חכמת אלוהים שבו ותרגם אותם לחוקים המעצבים חברה אידיאלית ובני אדם אידיאליים. לא אלהים כתב את הספר ...הוא אינו מדבר, אינו כותב ואינו מכתיב...משה רבנו התבונן בעולם וכתב את התורה...אלוהים ברא את הטבע ומשה הוא שכתב את התורה...לסיכום ניתן לומר כי אף על אף שאלוהים לא כתב את התורה, התורה אלוהית" (מיכה גודמן "סודותיו של מורה הנבוכים" עמ' 187. וע"ע מה שכתבתי להעיר על הדברים באשכול המוקדש לספרו של גודמן)
תוקן על ידי ספרן ב- 05/07/2011 10:39:18
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2011 10:33 |
|
| |
בעל החוקרים לא מערערים על שום הנחת יסוד שלהם
ואם אתה לא מאמין לי לך לאוניברסיטה העברית ת"א בן-גוריון ולאיפה שרק תרצה.
הרי כל התאוריה הזאת נולדה מהנחות היסוד האלה אחרת מה יש פה בכלל לחקור?
לא חבל על המשכורת השמנמנה והתואר המכובד.
כל הדיון הזה מצחיק ומלאכותי נולד בעת החדשה לעם תמיד היה ברור שהיה דוד המלך
היה שלמה היה משה תורה משמים וכל מה שידוע לנו היום.
לטעון שהתנ"ך שחוט אחד של אמונה והשגחה שוזר אותו מתחילתו ועד סופו נכתב ע"י כל מיני מחברים
עלומי שם וכל מיני רפורמות מוזרות של מלכים וכהנים שרצו להאדיר את שמם
והבדלה בין שם הויה לשם אלוקים כדי לטעון כל מיני טענות.
תסלחו לי אבל זאת בדיחה אפילו לא מצחיקה.
למה לא ללכת ישר בלי כל ההתפתלויות המגוחכות האלה.
|
|
|
|
|
