מידלומר
ברוך השב!
העלית שאלה מעניינת, אם כי היא נראית מקומית. עיקר השאלות מתחילות לפי האופן שבו אנו מבינים את הנאמר.
אז הבה נסקור את המופעים של הביטוי ואת פירושיהם.
הוא מופיע בשני הקשרים שונים, בארבעה סיפורים ולחלקם יש כמה גרסאות, המפוזרות בתוספתא (שלוש פעמים), בתלמודים, במדרשים. הבאתי תמיד רק גרסה אחת.
בפועל משתמשים בו רק שלושה תנאים: יהודה בן טבאי, שמעון בן שטח, רבי אלעזר בן צדוק.
***
המקורות
1. תוספתא מסכת כתובות (ליברמן) פרק ה הלכה י
אמ' ר' לעזר בר' צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שמלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים בעכו קראתי עליה המקרא הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'
2-3. תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ו הלכה ו
לעולם אין העדים נעשין זוממין עד שיגמר הדין לא לוקין ולא משלמין ולא נהרגין עד שיגמר הדין לעולם אין אחד מן העדים נעשה זומם עד שיהו שניהם זוממין ואין לוקה עד שיהו שניהם לוקין ואין נהרג עד שיהו שניהם נהרגין ואין משלם עד שיהו שניהם משלמין אמ' ר' יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם בשביל לעקור מליבן של ביתוסין שהיו אומ' עד שיהרג הנידון א' לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכתה דם נקי שהרי אמרה תורה על פי שנים או על פי שלשה עדים יומת המת מה עדים שנים אף זוממין שנים באותה שעה קיבל עליו יהודה בן טבאי שלא יהא מורה הלכה אלא על פי שמעון בן שטח:
4. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כתובות פרק ה
התני מעשה במרתא בת בייתוס שפסקו לה חכמים סאתים יין בכל יום ובית דין פוסקין יין א"ר חייה בר אדא על שום [הושע ד יא] זנות יין ותירוש יקח לב והא תנינן אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה מהו מוסיף רבי יהושע בן לוי אמר יין שהוא מרבה את החלב רבי חזקיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף לתבשילה פסקו
אף על פי כן קיללה אותן ואמרה להן כך תתנו לבנותיכם אמר ר' אחא וענינו אחריה אמן
א"ר אלעזר בר צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו וקראתי עליה הפסוק הזה [דברים כח נו] הרכה בך והענוגה וגו' [שיר השירים א ח] אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו'
והתני מעשה במרים בתו של שמעון בן גוריון שפסקו לה חכמים בחמש מאות דינר קופה בשמים בכל יום ולא היתה אלא שומרת יבם אף על פי כן קיללה אותן ואמרה להן ככה תתנו לבנותיכם א"ר אחא וענינו אחריה אמן א"ר אלעזר בר צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה קשורה בשערה בזנב הסוס בעכו וקראתי עליה הפסוק הזה [דברים כח נו] הרכה בך והענוגה כו':
גרסה אחרת מצויה במקור הבא
5. איכה רבה (וילנא) פרשה א
מז מעשה במרים בת בייתוס שקידשה יהושע בן גמלא ומינהו המלך להיות כהן גדול ונכנסה פעם אחת לראות ואמרה אלך ואראה אותו כשהוא קורא ביום הכפורים בבית המקדש, והוציאו לה טפטיות מפתח ביתה עד פתח בית המקדש כדי שלא יתיחפו רגליה ואעפ"כ נתיחפו רגליה, וכשמת יהושע בעלה פסקו לה חכמים סאתים יין בכל יום, והא תניא אין פוסקין יין לאשה, רבי חייא בר אבא אמר לשום זנות כמא דאת אמר (הושע ד') זנות ויין ותירוש יקח לב, רבי יחזקיה ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמרו לתבשיליה, ועוד תנן אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה ואמר ריב"ל מאי מוסיף יין שהיין מרבה את החלב, אמר רבי אלעזר בר' צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שקשרו שערותיה בזנבי סוסיהם של ערביים והיו מריצין לה מירושלים ועד לוד וקראתי עליה הפסוק הזה (דברים כ"ח) הרכה בך והענוגה וגו'.
מח מעשה במרים בתו של נקדימון שפסקו לה חכמים חמש מאות דינרי זהב לקופת בשמים בכל יום, אף היא עמדה וקללה אותם ואמרה להם כך תפסקו לבנותיכם, א"ר אחא אף אנו ענינו אחריה אמן, אמר ר' אלעזר אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים בעכו וקראתי עליה הפסוק הזה (שיר /השירים/ א') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך.
6. איכה רבה (וילנא) פרשה ד
יא חשך משחור תארם, ר' אבא בר כהנא אמר כהדא חרתא ור' לוי אמר כהדא נאגא, לא נכרו בחוצות, א"ר אליעזר בר' צדוק אראה בנחמה אעפ"כ שהיה אבא כל אותן השנים אחר חורבן לא חזר גופו עליו כמות שהיה, לקיים מה שנאמר צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ, (ס"א לא נכרו בחוצות, א"ר אליעזר בר צדוק מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא אמר לי אבא צא וראה שמא מבני ירושלים הוא הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא ולא היתה תובעת אלא דבילה, לקיים מה שנאמר לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם).
המקור בירושלמי משלים את מה שנאמר בקיצור בתוספתא ומוסיף סיפור דומה. הגרסה ב"איכה רבה" משלימה עוד פרטים ונראית מגובשת יותר. אני משאיר למפרשים ולחוקרים לנתח ולשער אם מדובר בשתי גרסאות של סיפור מקורי או בשני מעשים שהיו ומה הנוסח המקורי.
ראוי לסכם אותו בעברית כי הוא חשוב להמשך. מעשה בבת עשירים מירושלים שתבעה כסף רב לפינוקים. חכמים אישרו לה סכום גבוה אבל זה היה מעט בעיניה ולכן קיללה אותם ש"כך תפסקו לבנותיכם". כיון שהאיחול הזה לגבי כל אדם הוא ברכה, ענו לה אמן. ברבות הימים, לאחר החורבן, אותה בת עשירים הגיעה לכלל עניות משוועת שחיפשה לאכול שעורים בין גללי סוסים ובסיפור השני היא עצמה נקשרה בשערותיה בזנב הסוס, ושבויה ומעונה היתה. (ההבדלים אם זה היה בירושלים או בעכו אינם משנים לענייננו).
הנוסח שסימנתי במס' 6 נאמר גם הוא על רקע החורבן אבל אין בו עונש על עבירה אלא קיום של נבואה.
