אני רואה שגם אתה עשית לי פסיכולוגיזציה ("אתה לא יכול לבוא מעמדת פתיחה נקייה לחלוטין").
וזה בסדר, גם אני עשיתי לך (כמובן שלא אמרתי שהייתה לך ילדות עשוקה - אל תתקרבן, פרזי לא התכוון להעליב את שותפי. ועכשיו הם יעשו שולם גדול גדול, טואוב?).
יחי ההבדל הקטן:
בעוד שעמדתי נתמכת בעובדה שמעולם לא הבאת פה הוכחה שאפשר להוציא עליה 10 שקל בבית דין או בית משפט או אפילו בדינא דפרסאה,
הטענה שלך שנקודת הפתיחה שלי לא נקייה היא כמובן מעגלית לחלוטין.
נשלח ב-8/7/2011 14:59
עץ נטוע, כל הטיעון של שינוי החיים מסיבות אינטלקטואליות גרידא הוא מופרך ומגוחך. האינטלקט קשור תמיד להלך רוח ורצון מסוים באדם, (מי שרוצה יכול לקרוא לזה יצר טוב ויצר רע, אבל זה די פשטני ועלול להכניס את הענין למשבצות הסטנדרטיות וחמור מכך לפרשנויות הסטנדרטיות האוויליות לעתים שלהם, לכן אני לא ממליץ על כך) רק על בסיס הקשר בין השנים האדם מנהל את חייו בכלל ועושים שינויים מרחיקי לכת בהם בפרט.
חיים בן, 2. בתורה קראו לזה רוצח בשגגה. (אני לא נכנס כרגע להקשר הקונקרטי של הדיון שכמובן מורכב מעוד כמה אספקטים, רק שולל את הניסיון שלך להסיר אחריות על בסיס טיעון כזה, אחריות יש גם בשגגה, לפחות לשיטת התורה ובעקבותיה אף אני הק') נקודה למחשבה/עיון. שבת שלום.
נשלח ב-8/7/2011 15:11
המשבצות הסטנדרטיות זה אלו עם הצ'אקרות האנטי-חרבוזוניות או שזה משהו אחר?
נשלח ב-8/7/2011 16:43
משהו אחר.
נשלח ב-8/7/2011 16:48
אישציפור כתב:
עץ נטוע, כל הטיעון של שינוי החיים מסיבות אינטלקטואליות גרידא הוא מופרך ומגוחך. האינטלקט קשור תמיד להלך רוח ורצון מסוים באדם, (מי שרוצה יכול לקרוא לזה יצר טוב ויצר רע, אבל זה די פשטני ועלול להכניס את הענין למשבצות הסטנדרטיות וחמור מכך לפרשנויות הסטנדרטיות האוויליות לעתים שלהם, לכן אני לא ממליץ על כך) רק על בסיס הקשר בין השנים האדם מנהל את חייו בכלל ועושים שינויים מרחיקי לכת בהם בפרט.
שבת שלום.
איש ציפור
התחום בין עולם הרגש לשכל אינו ברור, ויתכן שהוא לא לגמרי קיים. בני אדם פועלים תמיד כתוצאה מדחפים רגשיים, אבל גם דחף אינטלקטואלי הוא סוג של דחף רגשי.
יש אנשים שהמניע המרכזי שדוחף אותם למעשים, וגורם להם לראות דברים כאמיתיים, הוא מידת ההתחברות הרגשית שלהם אליו, ומידת הwell being שהוא גורם להם. ויש לעומת זאת אנשים שמחשבה אנלטית ובירור יחסית קר של דברים הוא הדחף המרכזי אצלם, וכאשר הם מגיעים למסקנות מסוימות שסותרות את דרך חייהם הם פשוט לא מסוגלים מבחינה רגשית לחיות בדיסוננס הזה.
לי אישית יצא להכיר כמה וכמה אנשים מהסוג השני, אף אחד מהם לא חוזר בתשובה, אלא יותר בכיוון ההפוך. לעומת זאת החוזרים בתשובה שאני מכיר, ברובם שייכים במובהק לסוג הראשון.
נשלח ב-9/7/2011 21:50
אחד כאן הזכיר[איני יודע את ניקו ,כיון שאינני יודע אנגלית.],שלא היה נראה לו שצריך לחשוב כל תנועה שעושים בשבת וכו', אני רוצה להתיחס להרגשה זו,שבאמת כל זה מדרבנן,אם מסתכלים על הדינים דאוריתא,אז הרבה מהדינים שיש בשבת לא קיימים,וזה לא רק בשבת,זה למעשה בכל תחומי המצוות,ככה שצורת החיים שהתורה נתנה אינה מגבילה כ"כ,זה נכון שבודאי חיבים לקיים הדינים דרבנן,ועדין הטוען יכול לטעון הרי הקב"ה גם מחייב על דרבנן,אבל בכ"ז נראה לי שהבחנה זו נותנת מבט אחר על הנושא.
נשלח ב-9/7/2011 22:09
קסת אתה כתבת הרי הקב"ה גם מחייב על דרבנן, על סמך מה אתה חושב כך? מי אמר הרבנן
נשלח ב-9/7/2011 22:12
הנושא שהעלה חוסו יש בו נקודה חשובה מאוד לדעתי, והיא שכיון שמדובר בפורום אשר הכתיבה בו היא בקצרה מאוד. וגם אורכם של האשכולות מקשה לדעת מה דעתו של כל אחד. לכן ישנה מידה מרובה של נזק לצורב הצעיר הנחשף לכך. ואתן דוגמה: בפורום היה אשכול העוסק בעניין הוצאת זרע לבטלה. נושא רגיש מאוד מהרבה בחינות,הן הדתית, והן הפסיכולוגית. והנה כמה מן הכותבים באותו אשכול, כתבו דברים שיש בהם מתירנות יתר, לטעמי. אבל עיקר הבעיה שהדברים נכתבו בקיצור, והמסר שנקלט לפחות מחלק מהדברים, הוא זלזול כמעט מוחלט באיסור זה. והנה סבור אני שאותם כותבים לא לכך הייתה כוונתם , אבל המסגרת המקצרת גרמה לכך. ולכן אני סבור כי יש צורך גדול באשכולות, שבהם יפרסו חכמי הפורום המובהקים את משנתם באורך, בלא ויכוחים כדרך האשכולות הרגילים. ושם יוכל המבקר בפורום לטעום מעץ הדעת, בלא לוותר על עץ החיים.
נשלח ב-9/7/2011 22:48
חכםלעצמו כתב:
ולכן אני סבור כי יש צורך גדול באשכולות, שבהם יפרסו חכמי הפורום המובהקים את משנתם באורך, בלא ויכוחים כדרך האשכולות הרגילים. ושם יוכל המבקר בפורום לטעום מעץ הדעת, בלא לוותר על עץ החיים.
בשביל זה קיים שבוע הספר (אתה יכול גם כעת, אם ממש בא לך לבזבז כסף).
נשלח ב-9/7/2011 23:54
'קסת' כתב פה על החילוק בין דאורייתא לדרבנן (נעים להכיר, ד'ה פרזנט. פה קוראים לי 'הנוכח' 'הנוכחי' 'הווה' 'שי' 'מתנה' או פשוט 'פרזנט').
ענייני תלישת השערות כתוצאה מקינוח האף או הבישול בעירוי מכלי ראשון של טיפות מים שונתרו בכוס התה לאחר הניעור וקודם הניגוב הם דאורייתא לדעתי, וגם אם לא צריך ללמוד ולהתפלפל הרבה מאוד למה הם לא .
למשל, דבר שאינו מתכוון, פסיק רישא, פסיק רישא דלא ניחא ליה, מה גורם לפסיק רישא לבטל את דבר שאינו מתכוון ומה גורם לפסיק רישא דלא ניחא ליה לבטל את הביטול של פסיק רישא, והאם לפי זה יש מקום להקל וכו'.
כמובן שהאדם שחי בדורנו יגיד פשוט: "בחייאת... זה בטוח לא מה שאלוקים המדקים התכוון". זה מה שמעניין את בורא העולם? ומה לזה ולמוסר הנביאי, לרעיון המונותאיסטי (?) הכביר (?), ל'שמיים בתורה'?
אבל עם מעט יושר אינטקלטואלי הוא מוכרח להודות שזה בדיוק מה שהוא היה אומר (ומה שבפועל אמרו אלו שחז"ל קראו להם עמי הארצות ואומרים חילונים בימינו) על כל התוספות הטרחניות והדקדקניות (יחסית לתקופתם) של חז"ל, גם אלו שהם קראו להם דאורייתא (הדוגמה הקלאסית היא תולדות של מלאכות שבת, שהתחילו פתאום לדון לך על התבלין שאתה שם בכוס השתייה החמה או ניעור האבק מהבגד במקום להישאר ברמת החקלאות ועיבוד העורות מחוץ לבית).
אלא שאליהם כבר התרגלנו. לייתר דיוק, הקהילה האורתודוקסית סידרה את עצמה סביבם ולכן היא מותאמת להם ולא רואה בהם דבר מופרע (כאנקדוטה, יש הטוענים שהגעפילטע פיש נועד לעקוף את בעיית ה'בורר' של עצמות הדג. תחשבו איך אתם מגיבים כשהבד"צ אומר לטחון את התותים מחשש תולעים. אבל הגעפילטע פיש הוא נוסטלגיה והתותים הטחונים זה סתם חומרא של חרדים קיצוניים...).
תוקן על ידי thepresent ב- 09/07/2011 23:57:19
נשלח ב-10/7/2011 02:11
חוסו צודק !!! לא הכל צריך לחשוף . כל אברך/בחור צעיר שחונך בחינוך החרדי שהורגל לחשוב שאם הוא יגלה ח''ו יום אחד שאין גן עדן הרי שהוא רשאי לקום ולעזוב .יתרה מכך שלא יעז לקיים מצוות יותר . מה אתם מצפים מבחור כזה מדוע שלא ייתחרפן ?שלא שהוא ממש יכול לקום ולעזוב!!! לכן כל הכופרים למינהם אפשר לומר את הדעה אבל ברמזים כך שלא כל בחור שגולש בפורום בטעות ישנה את הרגל מחשבתו וישנה את אורח חיו בגלל זה . קיצור יש מצב שאתה הורס למישהו את החיים הפתרון הוא להתעמת עם המבוגרים יותר עם המחנכים וכו'
נשלח ב-10/7/2011 02:19
הנוכח
עניני תלישת שערות כתוצאה מקינוח האף לא נראה שזה דאורייתא.
האמת ,שזה נושא בפני עצמו,עד כמה יש לומר על נושאים מסוימים שזה דאורייתא,הרמב"ם כנראה הלך עם כיוון מאוד לומר שדברים שלא מפורשים בתורה הם דרבנן,אמנם בדרך הלימוד המקובלת היום,כל דבר נוטים לשייך לדאורייתא,אבל לא בטוח שזה האמת.
השאלה עד כמה ניתן לומר על דברים שמובאים בגמ' שזה אסמכתא ועוד כהנה.
דרך אגב,שלפי הרמב"ם לומר על דבר שהוא מדרבנן שאיסורו מדאורייתא זה איסור בל תוסיף,ומסתבר שזה בל תוסיף מדרבנן.
אם תכל'ס מותר או אסור זו שאלה אחרת (זוכרני מהישיבה הקטנה שהפוסקים האשכנזים החמירו במקרה הנוגע לקישור הראשון שחובה לנגב ממש ולא רק לנער כמו שהרב עובדיה 'הקל'). ומכל מקום תראה שהעניינים האלו נידונים ברצינות רבה ואינם מבוטלים קטגורית בטיעון המנצח: "בחייאת!"
ולא הבנתי דבריך לגבי הרמב"ם. הוא השתמש (בתחילת הלכות אישות) בטרמינולוגיה 'דברי סופרים' גם לגבי קידושין בכסף אבל בוודאי יודה שנסקלים ונחנקים על כך וכמו שהעירו נושאי כליו שם; זו רק טרמינולוגיה.
מושג רווח מאד בציבור שלנו הוא שקיימים שאלות שאסור לשאול אותם. מספר הפעמים בהן השואל מקבל תשובה על שאלתו בנוסח "אצלנו לא שואלים שאלות כאלה", רבו מלספור. בהרבה מקרים גם מרמזים לו, כי השאלות לא מגיעים ממקום טוהר, ומראים על איזשהו עיוות בנפשו, כאילו רק החולה [גופנית או נפשית או רוחנית] יש לו שאלות.
המרחב של השאלות האלה משתרע כמעט על כל רחבי החיים . מהם שהם אוניברסאליים, שאלות העולות על לב כל מי שיש לו הדעת, והעוז, לחשוב. כאלו הם שאלות קיומיות על זהות ומהות, על האמונה ,על האלוקים ועל תורתו והנהגתו. מהם שהם תלויות גיל ומעמד, שאלות שצעירים שואלים על נושאים של צניעות, וכדומה. ומהם שהם תלויות השתייכות קהילתיות וחברתיות. שאלות על מנהגים, על מנהיגים, ועל כל מיני שטויות ושיטות המשתמשים בשם הדת והתורה.
המחשבה הראשונה שהמציאות הזאת מעוררת בנו, היא, מי מפחד כאן משאלות? ההיגיון הפשוט אומר שמי שיש לו את האמת לצידו איננו אמור לפחד משאלות. משאלות אמור לפחד מי שאין לו תשובות. במדינות חופשיות לא אוסרים לחשוב, כי לא מפחדים שאם יתחילו לחשוב ימרדו, רק במדינות דיקטטוריות קיים איסור לחשוב, ולבטא את המחשבות העצמאיות בגלוי. רק מנהיג שמפחד לכיסאו ושלטונו אוסר על אזרחיו לחשוב. מי שכוחו נזקק בכל עת לטיוחים, לעטיפות, ולהפחדות, וכך ורק כך הוא קיים, מעיד על עצמו שאינו יונק את כוחו מהיותו אמת אלא מהיותו כוח.
כך שמבלי משים , כשאנחנו מחנכים לאיסור לשאול, אנחנו בעצם מחנכים שהתורה שלנו אינה האמת. או, במקרה הטוב, שדרך החיים שלנו, היינו הצורה שאנו מיישמים בה את התורה בחיים המעשיים, איננה אמיתית.
אלמלא היתה החינוך שלנו כל כך מוצלח, ואלמלא היו רוב האנשים עייפים ועצלים מכדי לבדוק דברים בעצמם, הייתה המחשבה הזאת גורמת לעזיבה המונית של דרך החיים הזאת. אלא שבאופן פרדוכסלי, החינוך הזאת שומרת על עצמה בדיוק בנקודת התורפה הגדולה שלה, כי במקום שאסור לשאול, אסור גם לחשוב, ומי שלא חושב, אינו מגיע למסקנות כמו אלו שתיארנו, פשוטות ככל שיהיו.
אכן רוח הוא באנוש שדוחקת אותו לחשוב, לשאול, וכל חינוך, טובה ככל שתהיה , איננו מסוגל למנוע בעד הרוח האנושי לעשות מה שהוא נועד לעשות, לשאול ולחקור אחרי הדברים לבד, בכח החופשיות הבלתי מוגבלת של החיפוש האנושי. וכמה חבל שהרוח הזאת גורמת לטובים ורגישים שבנו, לבקש את שדורשת נפשם במחוזות הרחוקים מכוונותינו ורצוננו, והכול באשמת אותו מחסום על השאלה והמחשבה העצמאית, שבנינו במו ידינו. [ודברים אלו אינם נאמרים בתור תיאוריה אלא מהכרת העובדות בשטח]
נשלח ב-10/7/2011 11:06
עץ, אין הכי נמי, אני מדבר (גם) על הלך הרוח שעושה אידאליזציה לניהול את החיים על פי שיקול קר, מבלי להתחשב בשום גורם אחר. מבחינתי הגיע הזמן שגם הלך הרוח הזה יעמוד למבחן, האם זו אכן גישה נעלה כ"כ. בבחינת "אובר אלעס" . או שמא טמון בה הרבה שקר ופתח להרבה (מאוד) רשעה ?