ההסכן הסכנתי

על הפסוק בפרשת בלעם (כג ל) דרשו חז"ל במסכת עבודה זרה ד: ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם (גבי אבישג מלכים ב א) ותהי לו סוכנת.

והדברים תמוהים, מה ראו חז"ל לדרוש כך.

והנה דרכם הרבה להפליג בעניינים אלו דוגמת שבע בעילות בעל אותו רשע (נזיר כג:)), ושלש עשרה מפות קינחה (סנהדרין כב) וכמה שיטות במספר הבעילות של זמרי בן סלוא (שם פב:).

אך אם במקרים אלו דרשתם היא רק הפלגה המתבססת על הכתוב, יש כמה מקרים, דוגמת ההסכן הסכנתי, שכלל לא מובן מה גרם לחז"ל להביא את הסיפור למחוזות אלו.

ההסבר היחיד העולה על דעתי (על פי נגלה, על פי סוד יש לי כמה וכמה הסברים) הוא הצורך "להניח דעת התלמידים יגיעי הגלות והצרות הקוראים בסדרים בשבתות ובמועדים ולמשוך ליבם ובקצת דברים נעימים לשומעים וליודעים חן". לשון רמב"ן בפתיחת פירושו על התורה.

אך עדיין יש לתמוה האם זו הייתה הדרך היחידה לומר דברים נעימים.

אני מנסה לדמיין ראש ישיבה או אדמו"ר האומר מדעתו חידושים מעין אלו. מה זה אומר על תקופתנו או על תקופתם ובכלל על רמת הלשון בדרשות ואגדות המבוססות על תיאורים מעין אלו.

דייר,

אני שואל. לא טוען.

מה ראו חז"ל לדרוש כך?

אינני יודע אם זה היה נפוץ בזמן המקרא ו/או בזמן חז"ל.

למה אתה מתכון נפוץ? מעשים בכל יום? אז מה הסיפור?

לא אמרתי שמעולם איש לא שכב עם בהמה. הנה, לא שאלתי מדוע התורה אסרה זאת.

אם אקבל את תשובתך כי הייתה להם קבלה, נעלת דלת בפני הניסיון להבין למה התכוונו חז"ל. הדא הוא דאמר אם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה.

ועדיין לא הסברת מדוע המידע הזה (בהנחה שאכן כך היה) כה חשוב.