ההסכן הסכנתי

דייר,

כתבת, מאיפה מחבר ספר דברי הימים ידע את הפרטים. הייתה להם מסורת מפורטת על אירועים ופרטים שונים שלא מופיעים בתורה ולכן אין מה להתפלא אם הם ידעו פרטים נוספים על מה שכתוב.

ערבך ערבא צריך.

אם לא היו מוצאים את כתובת בלעם היית טוען שגם הוא דמות אגדית לא?

אז כמובן הארכאולוגיה הקדושה הוכיחה שהוא היה קיים אבל בגלל שלא מצאנו את הנבואה המדויקת על חרס שהתפרק ל 1000 חתיכות אז סביר להניח שמה שהוא אמר לא היה ולא נברא.

עושים צחוק מהעבודה.

לא עושים שום צחוק.

קוראים בספר אוסף אגדות שלם. על חלקם אומרים פרשנים יהודים חשובים כי אינם סיפור דברים אלא משל. על ספר איוב יש דעה כזאת בחז"ל, על ספר יונה יש דעות בראשונים, כי לא היה ולא נברא אלא משל הוא.

גם מה שנראה כסיפור דברים ולא משל, מנין לנו שאכן כך היו הדברים?

מנסים לברר ולבדוק.

אם יש ממצאים תומכים, כנראה שהסיפור נכון. האם זה אומר שהכול נכון?

וכי אלו שאינם מקבלים תורה מהשמיים סבורים כי כל מה שכתוב בתנ"ך הוא שקר גמור? כמו בכל דבר מנסים להפריד בין התבן למוץ.

זה בדיוק מה שטענתי הכפירה והספקנות קודמת למחקר ולכן הכול בגדר השערות ואי דיוקים.

גם לשיטתך כדאי שתבדיל בין כפירה לספקנות. הספקנות היא כלי עבודה בסיסי לבירור. האמונה היא הנחה מוקדמת ללא בסיס.

כמו שמבקרי המקרא הראשונים חשבו שהממלכות הקדומות בבראשית ארך ואכד הן דמיון עד שהחפירות הוכיחו אחרת.

זה גרם להם לחזור בהם? מה פתאום הם המשיכו וכמו שאומרים אל תבלבלו אותנו עם עובדות.

.אתה יכול להצביע על מקרה שהחפירות "הוכיחו" והחוקרים עמדו על דעתם ולא נתנו ל"עובדות" לבלבל אותם?

צעג,

עדיין לא ענית מה ראו על ככה לדרוש כך ואיזה תועלת יש בזה.

איש,

כתבת, הסיבה פשוטה רצון לאפיין את בלעם ואת נבואתו.

ניכר שיש קשר אישי כמעט אינטימי בין בלעם ובין אתונו בשיחה בינהם "שאני אעשה לך ככה" ? זה סגנון דיבור של בני אדם שקרובים זה לזה . (אלא שבמקרה הזה הדובר אינו בן אדם אלא אתון ) וזה נראה משלים ומאפין מאוד את אישיותו הארוגנטית והחוזה גדולות (והמתיימרת לשלוט בקב"ה) מחד, וחסרת המוסר והאנושיות מאידך.

  רק מי שהיצור הקרוב אליו הוא בעל חיים, יכול לראות ולהתפעל כ"כ מפלאי הבורא מחד, ולהתייחס לבני אדם כלא כלום שבמילה אחת ניתן לחסלם מאידך.

עם יד על הלב. אילולי חז"ל היית מעלה זאת על דעתך?

אין ספק שתפיסת הצניעות של חז"ל הייתה שונה בתכלית מזו המקובלת היום בעולם הפוסט נוצרי, מעניין לשים לב בהקשר הזה שחז"ל מייחסים את מושג הצניעות יותר בהקשר של עשיית צרכים (עיין בפרק ג' בברכות , ובעוד מקומות בעניין שאול המסיך רגליו וכד') ופחות בהקשר המיני. (למשל הסוגיא ב"במה אשה" שמדברת על בנות ציון שהולכות בלבוש מפתה לא מזכירה כלל את המילה צניעות למיטב זכרוני ודוק.)

אתה מערבב בין המונח צניעות לביטוי צניעות. גם אם חז"ל לא השתמשו בביטוי צניעות ביחס לאישות, עדיין יש מקום לדיון על רמת הצניעות הנדרשת והמקובלת בשיח על אישות.

מקס,

כתבת, ייתכן היקר אני לא מצליח להבין איפה הבעיה בוודאי ששכב אתה תלמד בעיון ותראה זו פשט הפסוקים ממש,

אם זה פשט, מהו דרש בעיניך?

מה פתאום הוא מדבר לאתון ? ואם נאמר שמע קול ?! אבל האם חשב לרגע שהיא מדברת ?? אתה שומע קול של אתון אתה תענה לה ?! זה הרי אבסורד !!

החז"ל הזה חושבים לומר שהיא לא דיברה כלל רק הוא דיבר אליה כמאהבת שלו מכאן שבוודאי שכב אתה הכול היה בדמיון שלו עצמו, כלומר חז"ל יוצאים בהנחה שהאתון לא דיברה כלל זו שטויות רק בלעם דיבר אתה והבן,

שים לב מה קורה כאן. ממציאים סיפור שהוא דיבר עם האתון ומיד מאשימים אותו בדמיון ובמשכב בהמה כי אחרת מה יש לו לדבר עם אתון....

בלעם כועס על האתון ומכה אותה במקל

הלו, לא ראית מעולם חמור ורוכבו?

 (לא במשהו מקובל = רצועה,),

וטעם במקל כי בתחילה ובשנית הכה אותה בעץ קטן או בעור. אבן עזרא (כב כח סוף ד"ה אמרו חז"ל).

ואפשר גם לומר בלי כל הדרש הזה, אופס, זה דרש? פשוט שאין דרך לרכב על האתון והיא אומרת לו הֲלוֹא אָנכִי אֲתנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כלומר מאז ומעולם רכבת עלי ומכאן לחשוד בו לא כל כך רחוק הרי למה הוא רוכב על האתון שלא נהוג רק למשא וכדומה לרכיבה יש סוס או גמל חמור וכדומה מה פתאום אתון ועוד כל חייו הארוכים שלו ?!

תלמיד רמז כבר לכך.

עיינתי עוד פעם בגמ' ואכן כך נראים הדברים. הביאור ממהדורת שוטנשטיין

בעידנא דחזי ליה דהוה רכיב אחמריה, בשעה שראוהו שרי מואב שהיה רוכב על חמורו, אמרו ליה מאי טעמא לא רכבת אסוסיא, אמר להו, אכן דרכי לרכב על סוס, אולם כעת איני רוכב עליו משום שברטיבא שדאי ליה שלחתיו לראות בעשבים הלחים שבאחו. מיד ותאמר האתון הלא אנוכי אתונך שאתה משתמש בי תדיר, אמר לה לטעינא בעלמא, לנשיאת משאות ולא לרכיבה. אמרה ליה אשר רכבת עלי, אמר לה אקראי בעלמא, אמרה ליה מעודך ועד היום הזה ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם (גבי אבישג מלכים ב א) ותהי לו סוכנת.

אולי צודק אתה שהדברים נלמדים כמעט מפשטות הכתובים, אם כי לא מהטעם שכתבת שהכול היה בדמיונו של בלעם, אלא מגוף הרכיבה על האתון מעודו ועד היום הזה.

ועדיין יש מקום לשאול מה ראו חז"ל להבליט את מה שהמקרא הבליע, בדברים שהצנעה יפה להם. אם כי אולי יש לומר בכהאי גוונא, תורה היא וללמוד צריך.