קבלתי במייל:
בהקלטה שבאשכול הזה, לא שומעים בשום מקום שאלי יפה הוא המעבד
והמנצח, אך נצא מתוך הנחה שאכן כך הוא הדבר.
מכל העוסקים במה שמסביב לחזנות - הלחנה, עיבודים, תיזמורים,
ניצוח - אלי יפה הוא ככל הנראה המוכשר ביותר בשטח. העיבודים שלו מעניינים,
מקוריים, יפים, משקפים את אופי-התמליל של היצירה עליה הוא עובד. האיש פשוט גאון. מבחינת
הניצוח, הוא מבריק. אלי יפה הוא מנצח-סימפוני, שאם היה מקדיש את הקריירה שלו
לניצוח-קלאסי בלבד, הוא היה נמנה על טובי-המנצחים ברחבי העולם.
אין הרבה מה לומר על יצירתו של יוסי גרין, מלבד זאת: היא יפה
מאוד, מיוחדת, ובהרבה נקודות היא נותנת פירוש מיוחד למילות הקדיש. חזקה עלינו שיש
לחנים קבועים ומסורתיים ל"קדיש": קדיש לליל-שבת, קדיש לראש-השנה, קדיש
לנעילה, ובמסורת-אשכנז יש הרבה לחנים שונים לקדיש-שלם, תלוי ביום ובאירוע. הלחן של
יוסי גרין הוא אמנם מקסים, אך ספק אם הוא מתאים לבית-הכנסת. אבל לא נורא; יש הרבה
פרקי-חזנות שמקומם על בימות-הקונצרטים, ופחות מתאימים הם לבית-הכנסת ולתפילה. אין בכל
כל פגם.
דודו פישר הוא מן האמנים שיש להם קריירה כפולה: הוא רוצה
להיות גם חזן, וגם זמר. הבעיה היא שאי-אפשר להחזיק את המקל בשתי הקצוות. משל למה
הדבר דומה? לרופא. את הבסיס המקצועי לומדים כל הרופאים יחד. לאחר-מכן, הם הולכים
ומתמחים כל אחד בנפרד בתחום-אחד במדע הרפואה. אין רופא שמתמחה-במיוחד ביותר מתחום אחד. גם זמרים
נמצאים במצב הזה: את יסודות המוסיקה לומדים כולם באקדמיה, יחד, ואח"כ הם
מתמחים בסגנון מסויים. נכון, יש זמרים בעוסקים התחומי-מוסיקה שונים, אך או
שתחומי-המוסיקה קרובים זה לזה, או שאחד מן התחומים תמיד יאפיל על התחום השני.
במקרה של דודו פישר, תחום הזימרה ה'חסידי', והקריירה שהוא
פיתח בתחום המשחק, הקלטות-לילדים, והבידור-המוסיקאלי, האפילו על הצד החזני של
עיסוקיו המוסיקאליים. אין בכך כל רע, אבל כדאי לזכור ש"איזה הוא החכם - היודע
את מקומו". כשדודו פישר שר חזנות - זה אמנם יפה, אבל זה נשמע יותר כמו 'שירה',
ופחות כמו 'חזנות'. חזנות זו לא שירה. חזנות זו תפילה. ויש הבדל גדול מאוד בין
השניים.
נאמן לדרכו המוסיקאלית בעשרים השנים האחרונות, הביצוע של
דודו פישר ל'קדיש' של גרין מצטיין ביופי רב, בשירה שלפעמים היא מרגשת. אלא מאי?
ישנם כמה מקומות בביצוע שקצת קשה להבין למה הם נשמעים כך. עד תחילת הדקה השלישית -
הכל טוב ויפה. אבל פתאום המילים "ובחיי דכל בית ישראל" נשמעות כמו
צרחה ב"פול ווליום", וכאשר פישר נוגע ב-סי הגבוה - התוצר הוא צליל צורם
לאוזן, כנראה בגלל שהוא צועק אותו נורא. לאחר מכן הוא חוזר לפאלסטו ושוב הוא נשמע
נהדר, עד המילים "יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם", שאותן הוא שוב
צועק במלוא-גרונו. קשה להבין למה. הלוא לדודו פישר יש קול נהדר, טבעי, חפשי מאוד,
מאומן היטב. למה לצעוק?? אולי זה בגלל התזמורת שמכסה עליו. אבל רק "אולי" כי קצת קשה לקבל את זה: אלי
יפה יודע מצויין כיצד לאזן את התזמורת - כל תזמורת - שהוא מנצח עליה, כנגד הסולן
איתו הוא עובד. בכל אופן, בעוד כמה מקומות שומעים את פישר צועק, וזה די חבל. הצעקה
לא נחוצה, והיא מקלקלת מה שיכול היה להיות בלעדיה ביצוע-של-מופת ליצירה מקסימה.
הלקח: רצוי לכל חזן או זמר-חסידי שידעו שיותר בריא להם להתרכז בתחום אחד, ולא לנסות לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. דבר שני: צעקות במלוא-העוצמה לא תורמות שום דבר. לא צריך לצעוק. הקב"ה שומע מצויין.
 |
|
|
