| נשלח ב-20/1/2003 19:37 |
|
| |
הדת לחלשים?
רציתי לדעת איך אתם מתייחסים לטענה שהדת היא לחלשים. איך אתם רואים את העניין מנקודת מבטכם האינטלקטואלית ודתית כאחד.
יום טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 19:43 |
|
| |
נכון שהדת היא לחלשים, אבל מאחר וכלל מין האדם הוא חלש, לכן האדם זקוק לדת.
הנביא חוזה שהעתיד האוטופי הוא ש'תורתי אתן בקרבם' והאדם ידע מעצמו איך להיות ישר. אבל בינתיים אין מערכת חינוכית כמו דת מתונה.
ישנם וויכוחים -בפרט כאן בפורום- על הגבולות, אבל הרעיון הוא פשוט. האדם זקוק לאלוקים, כדי להיות מיושר.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 20:07 |
|
| |
קוני
ובכל זאת -
יש כאלו שנשענים על אלקיהם.
יש כאלו שהולכים לאורו, ללא משענת.
על נח נאמר: את האלקים התהלך נח.
על אברהם נאמר: התלך לפני והיה תמים.
(הכוונה המקורית בפסוקים עשויה להיות שונה ממה שכתבתי. זה כעין מדרש, שמבוסס על המקורות).
האדם הגדול אינו שואל: מה אלקים יכול לעשות בשבילי,
אלא מה אלקים דורש ממני לעשות.
בסך הכל, הדברים אינם פשוטים. אסכם את חילופי הדברים עד כאן, שהוצגו בצורה פשטנית, ולכן נוחה לתפיסה אך גם מחסירה פרטים רבים שהם לפעמים עיקר:
האדם זקוק לאלקים. וזה לא חיסרון פסיכולוגי או ילדותי, אלא אקזיסטנציאלי - דברי קוני.
האדם צריך להתנשא על חולשותיו, לא לחפש את אלקים שפותר את בעיותיו - למרות שזה מותר וגם ראוי - אלא גם את אלקים שמציג לו את התביעה לחיות חיים ערכיים.
שני כיוונים אלו אמיתיים, ושניהם מצויים בתורה שלנו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 20:33 |
|
| |
קוני,
פרש נא את דבריך, אם ככיוון הראשון או השני שהעלה מיימוני. אני דווקא הבנתי שהתכוונת לכיוון השני. אולי כי כך רציתי?
בכל אופן אדגיש את הנקודה של קוני לפי הבנתי, שהאדם זקוק חד משמעית לאלוקים ולתורתו כדי לשוב "להיות ישר כאשר עשהו האלוקים".
דברים שכתבתי פעם בפורום על הצורך במחיצה [בין המינים], תקפים לגבי הצורך בדת.
"בהחלט שזה סימן חולשה, אבל בלי המחיצה היו מתגלים סימני חולשה גדולים יותר!"
בנוגע לצורך באלוקים עבור הקיום [הכיוון הראשון], ישנן כמה נקודות הערה.
למי שיעדו הוא חיים ערכיים בלבד, הרי הקיום הוא חלק מהיעד הזה ונכלל בכיוון השני.
הצורך באלוקים תלוי מאד בזיהוי "השגחה פרטית" או בצורך האמוציונלי להאניש הווה כדי להתייחס לכללותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2003 08:46 |
|
| |
וטו
הרי כתבתי 'מערכת חינוך'!
כתבת שצורך ההאנשה הוא אמוציונלי. הרי הוא בעיקר צורך אינטלקטואלי מחוסר יכולת מיקוד ובפרט לפי מה שכתבת אתה שהאמוציו הוא סה"כ רק דרגת עוצמה של הרציו?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2003 18:08 |
|
| |
מבין מתשובותיכם שהאדם מעצם היותו יצור חלש זקוק לדת ולאלוהים בפרט על מנת להיות 'מיושר' כמו שנאמר כאן. על מנת לשמור על ערכי המוסר ועל ראיית טוב ורע נכונה, אם הבנתי נכון.
וכאן הייתי רוצה לשאול מה יחסכם לחילונים. הם לדעתכם בעלי ערכי מוסר נחותים משל האדם הדתי? הם מחליטים בעצמם לרוב, בעיקר כאשר נחלשות השפעות סביבתיות חזקות כמו משפחה קרובה, שמעצבות את מערכת הערכים בעיקר עד גיל ההתבגרות. לא תעדיפו את חופש הבחירה המאפשר לאדם להתנסות בעצמו, להשכיל ולבחור מתוך מה שהוא מוצא לנכון כערכים הראויים לסינון מבין "המבחר" שאינו תמיד חיובי אמנם, אך מאפשר לכל פרט לחיות בשלמות עם הבחירה שלו, ושמתאימה לו? באמת יש מקום להאמין שמערכת ערכים אחת טובה ומתאימה לכולם, ושכולם מסוגלים לחיות איתה ועם עצמם בשלום?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2003 18:27 |
|
| |
גאפפון
אשתדל לענות,
א. חילונים אינם בהכרח נחותים במוסריותם משל האדם הדתי, אבל לדתי יש מערכת לה הוא נאמן והמלמדת אותו הרבה יותר בתחום המוסר.
ב. נכון שזו מעלה, עדיפות וייחול אוטופי שהאדם יחליט לעצמו על כל שאלה מזדמנת, מה הנכון.
אבל עד להתבגרותו (לא רק הכרונולוגית אלא הלוגית) הוא זקוק להדרכה והחלטה שגוייה שהחליט לפני ההתבגרות תוכל להזיק לו לכל ימיו.
יש כאן אשכול סמוך על 'ערכיות גבוהה', בו הציע אחד המשתתפים שהדת תחנך רק עד לגיל ההתבגרות. איני בטוח שאני מסכים עמו, אבל ראוי להתמודד עם טענותיו.
הנה הלינק לאשכול, http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=291091
ג. אמורה להיות מערכת ערכים אחת טובה ומתאימה לכולם. כזו המתווה את העקרונות המדוייקים הבלתי משתנים. כך יהיו כולם מסוגלים לחיות איתה ועם עצמם בשלום.
גם על זה דנו באשכול 'שולחן ערוך לכל העולם',
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=258855.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 08:15 |
|
| |
יש אופיום ההכרחי להמונים.
הבעיה היא שהרופאים הראשונים שנתנו את המרשם היהודי, לא השאירו הוראות לממשיכיהם, באשר להורדה הדרגתית של המינון.
אולי משום שהניחו שהתפתחות הדיונים הפתוחה תמשיך לעולמים ומתוכה ידעו הכי טוב להחליט על המינון.
הם כנראה לא ידעו שבית החרושת ייסגר על ידי מנעול הנקרא "חתימת התלמוד".
הצדיק את בעית העלאת התורה שבעל פה בכתב, הרמב"ם מורה הנבוכים בחלק ראשון פרק עא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 09:58 |
|
| |
האם בהשקפת העולם הזו אתם מתכוונים לדת היהודית בארץ ישראל?
כי התפיסה היהודית אינה בהכרח מתאימה לשאר הדתות שקיימות ואינה מתאימה לכלל האנשים היושבים בארץ ישראל שחלקם מוסלמים ונוצרים ועוד
ולו אני אדם ללא ידע בדתות, למה שאשתכנע שהדת היהודית היא הנכונה לחיים, במידה ואני אחשוב שיש בכלל צורך בדת לקיום
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 12:20 |
|
| |
באופן טבעי את אמורה לחשוב אם הסממן של 'מחויבות דתית' אמור להוסיף להתקדמותך.
ברגע שאת מחליטה שכן, אז טבעי לבדוק את הדת שהכי קרובה אלייך.
אם כן, ליהדות כמה נקודות קדימה:
* בהנחה שאת יהודיה,
* היא נסמכת על עדות עם שלם לגילויה על הר ולא על עדות יחיד שיצא ממערה,
* היא דת המהווה את השורש המקורי של שתי הדתות הגדולות ביותר,
* היא מכסה את כל חיי האדם מהלידה עד הקבורה, מבוקר עד ערב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 12:24 |
|
| |
הדת לדידי הינה מסגרת שכמו כל מסגרת אדם יכול למצוא את עצמו בתוך כללים, נוהלים, הדרך הנכונה לו שבה הוא יכול ללכת מבלי להיאבד.
המסגרת הדתית האורתודוכסית לדעתי הינה מסגרת קשוחה, מתפתחת באיטיות, נוקשה בכלליה אין בה פתיחות וגמישות.
לכן מי שמקבל עליו דת זו הוא מן הסתם חלש-כי צריך שיכתיבו לו את דרך חייו, התנהגותו.
משום שאדם כזה יוצר תלות עקב חוסר הביטחון שלו ולכן מדמיין את הכח האלוהי ככח שמכוון אותו, שקובע את גורלו, שהוא צריך להיות עבדו כדי שיצלח, צריך להאמין בו ללא עוררין, ללא מחשבה לפעמים, ללא ספקות וללא שאלות.
למעשה דת מספקת את הצורך הפסיכולוגי והרגשי של האדם שמחזקת אותו, מעודדת אותו, נותנת לו גיבוי.
אין בכל פסול אם אדם מצא מסגרת שבה יש חוקים ונוהלים ועקרונות מוסר המתאימים לו ועוזרים לו לנהל את חייו בביטחון, אושר וסיפוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 12:36 |
|
| |
אגיב בקצרה
"אין דת ללא חולשה"
מאידך
"אין אדם ללא חולשה"
לכל אחד יש דת, כי כל אחד יוצר לעצמו קווי יסוד וכללים, השאלה איזה דת יש לה חברה וחיזוק ותוקף, ואיזה הקרובה ביותר לשלימות האדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 14:29 |
|
| |
למרות שהרב הירש ז"ל בפירושו לפרשת נח, בנושא מגדל בבל, מסביר שאין הציבור מטרת היחיד, אלא אמצעי למטרתו; עדיין הוא כותב: "רק בחיים קהילתיים, ובאמצעותם, מגיעה היהדות לדרגה העליונה של שלמות" [שמש מרפא שי"א].
להתקדמות הרבים באמצעות קהילה, יש להניח שאין אלטרנטיבה ליהדות האורתודוכסית [כפי שציינה יענטע בנקודותיה ל-Any.
אבל, מיימוני, למה שאיש המעלה-אנוס התבונה, יאנוס את התקדמותו, אם יכול להתרחק ולחיות לפי כלליו?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 15:19 |
|
| |
מספר הרהורים העולים בי כשאני קוראת את האשכול
האם האדם תמיד זקוק למסגרת שתדריך אותו ותכוון אותו
האם מצב של כאוס הוא מצב שבו האדם יכול לשרוד ולתפקד, או שהינו מצב איומי על המצב הקיומי שלו, ומה הגבול בין המצב הקיומי לאי קיומי
מדוע מצב שבו יש הכונה מצאת החמה עד צאת הנשמה הוא מצב עדיף ממצב שבו האדם מחפש בעצמו את דרכו מבלי להאמין בדת
מדוע הבנת הנעשה והנשמע הקולקטיבי עדיף על חיפוש הנעשה והנשמע שלי
האם אני חשובה רק במסגרת הקולקטיב , או שיש לי משמעות גם כאדם פרטי
אמרתי לכם הרהורים...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2003 15:26 |
|
| |
וטו
אני מצטט מהרמב"ם, על פי אריסטו, וזה בערך כך:
אדם תמיד חייב לחיות במסגרת. מי שחי לבדו, הוא סוס, או אל.
מי שחושב שהוא יכול לחיות לבדו, וזה נכון, עשוי לחשוב שהוא אל, אבל יכול להיות שיתברר שהוא רק סוס.
וביתר רצינות, הסבר לי בכמה ראשי פרקים איך איש המעלה חי לבדו:
איך הוא מכין לעצמו אוכל.
איך הוא מכין לעצמו בגדים.
עם מי הוא מדבר כשהוא מתגעגע לחברה.
אולי כוונתך שאיש המעלה יכול להיות בתוך החברה, אך להיות תמיד יחידי, עם עצמו ועם אלקיו.
זה כבר משהו אחר לגמרי, ובזה אתה צודק, ויסכימו איתך הרמב"ם, ר' נחמן והחפץ חיים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|