|
|
| נשלח ב-30/1/2003 16:09 |
 |
| |
Anyname,
הבנת הנעשה והנשמע הקולקטיבי אינו עדיף על חיפוש הנעשה והנשמע שלי.
אבל הקולקטיב הוא מכשיר להגיע לאט לאט לעצמאות. זה כמו שכתה א' אינה עדיפה על כיתה ח', אבל הקדמה אליה.
אלה שני מישורים מקבילים. מתחילים עם הרבה קולקטיב ומעט עצמאי ולאט לאט אמורים לשנות את היחס "לפי התקדמות הבנייה".
מה נעשה לנשארים תקועים בקולקטיב? חבל!
מיימוני,
לא התכוונתי שיחיה לבד על אי בודד, אבל במקום ללא מחוייבויות חברתיות!
אבל בעצם גם על אי בודד יש להניח שהיה שורד כאדם הראשון!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2003 09:15 |
|
| |
הדת לחלשים, מילא!
הדת מנציחה את החולשה בחינוכה להתנהגות דתית-כפייתית.
מתי יבוא החכם המתמחה בהורדת מינון האופיום?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2003 14:26 |
|
| |
בוגי,
חכמים היו וישנם מספיק. לא אותם צריך כדי להוריד את המינון, אלא את הציבור.
מנהיגים סך הכל מתמרנים אך ורק במרווח שהציבור מאפשר להם! [ללא שיתוף פעולה עם הידית של עץ, לא יכול הגרזן לעץ!]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2004 15:23 |
|
| |
מצאתי אצלי מאמר קצר השייך לכאן [שקיבלתי מזמן] ומקדישו לאריק123.
"אנו זקוקים לדת ולתרגיליה עבור קריאה הקוראת את האדם למשמעת מוסרית - חיים טהורים. כיום הקריאה חזקה גם ללא התרגילים. היא רק זקוקה למענה רציונלי. לו הראנו שמענה זה נמצא בדת היה כל החפץ בהתקדמות מוצא בדת כלי להתקדמות ולא לפיגור אחר נוהגים מיושנים".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2004 16:53 |
|
| |
טוב ,
1. לדעתי הדת לא שייכת לחלשים , להבנתי היא שייכת במובן מסוים דוקא לחזקים (איזהו גיבור וכו') .
2. אם הייתי מתייחס אל התורה ומקיימיה במובן האוטופי , התשובה היתה בהחלט כן .
האדם הדתי שלם יותר , בכל הבחינות .(כולל מוסרית וכו')
היות שאני יודע שלמעשה המציאות אינה כזו , יש להודות שיש דתים יותר טובים/מוסרים/חכמים וכו' , ויש חילונים שיותר .
איך שלא יהיה :
1. אני לא רואה את עצמי מוסמך לתת "ציונים" לבני אדם.
2. אני מעדיף להכיר ולהגדיר אנשים באופן אינדיבידואלי , ולא עפ"י הגדרה חברתית חיצונית , שהניסיון מוכיח באופן ברור שבהרבה מקרים היא לא מורה על תוכן אמיתי .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2004 18:41 |
|
| |
אני לא מבין את השאלה הזו.
נניח שהדת אכן מספקת מזור לחלשים, האם יש בכך בכדי להשליך על אמיתותה או רלבנטיותה?
באותה מידה ניתן להצביע על אלמנטים רבים בדת שמחייבים חוזק נפשי (כפי שהעיר הציפור, האיש והאגדה) ולגזור שכפירה היא מזור לחסרי חוזק נפשי, ויש כאלו שעושים זאת הם נופלים בדיוק באותו פח.
הדיון המהותי צריך לעסוק במהות ולא בפסיכולוגיה הנלווית, לענ"ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 16:49 |
|
| |
לא
על הדת להעביר את האדם על דעתו
אלא
על הדת להעביר את האדם אל דעתו
[עדיין יש הבדל בין א' לע']
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2007 17:36 |
|
| |
ההפך הגמור הוא הנכון. החילוניות היא לחלשים!!!
צריך הרבה חוזק והתגברות על היצר כדי להיות דתיים.
לעומת זאת החילונים עושים ככל העולה על רוחם, כפי רצונם ותאוותיהם - זו חולשה!!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 03:53 |
|
| |
המאמינים בדת הם חלשים,
המקיימים אותה - חזקים.
מי שעושה דברים באמונה, זה קל ונחמד, אבל זה סימן לחולשה. הוא לא יודע להסתדר בלי האמונה.
מי שעושה דברים בהבנה ומתוך מחשבה - זה אולי לא קל ודורש מאמץ, אבל זה מגיע מחוזק. ומה שמתחיל בחוזק, נגמר בחוזק, גם אם השלב האמצעי נראה כחולשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 07:30 |
|
| |
ניטשה חשב שהדת (על כל פנים המוסר היהודי נוצרי) הוא מוסר העבדים שהאדם העליון צריך להתעלם מהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 09:56 |
|
| |
ומרקס אמר- שהדת היא אופיום להמונים.
אין קול ענות גבורה ואין קולת ענות חלושה קול ענות אני שומע
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 10:05 |
|
| |
אני אתייחס להבט מסויים שעלה פה במהלך הדיון (אני מקוה שאני לא מפר בכך הבטחה שנתתי לאחד החברים בתיבה האישית....;)): היחס למוסריות 'חילונית'.
א. באופן אישי אני לא חושב שתפיסה דתית מחייבת לאין או אפילו להתייחס בהתנשאות למוסריות שבאה על רקע חילוני, וכעין דברי הרמב"ם בהקדמה לפירושו לאבות בהבחנה שהוא עושה בין המצוות שבהן גדול יותר מי שיש לו יצר וכובש אותו (המצוות שאנו מכנים 'שמעיות') למצוות המוסריות שבהן הגדול יותר הוא מי שמגיע לרמה שכלל אין לו יצר לעבור עליהן. כלומר, אני מבין שהרמב"ם לפחות מבין שיש מעשים שגם מוסר לא דתי-שמעי מחייב אותם (וכמובן שהוא רק דוגמא, שהרי ההבחנה הזו קיימת כבר אצל חז"ל ושאר ראשונים).
ב. יחד עם זאת, יש לדעתי יתרון עצום להתמודדות עם דילמות מוסריות לאור ההלכה מאשר אדם שאין לו הלכה ובורר את דרכו בעצמו. נכון שרוב חיי האדם, הוא נתקל בדלימות ואתגרים מוסריים זוטרים שיש בידו לדון בהם באופן מושכל ולהכריע גם בלי קיצוש"ע, אבל כשמגיעים לשאלות הקשות שבחיים, למשל שאלות של חיים ומוות, לרוב זה ממש לא מעשי עבור אדם מן הישוב להכריע באופן מושכל. יתרה מזו, חלק ניכר מההכרעות בשאלות כאלו מבוססות על קריטריונים שרירותיים הכרחיים, ואדם שלא מתבסס על קריטריונים כאלו שעברו לו במסורת או שמקובלים בקהילתו - צריך להמציא אותם בעצמו ולהכריע על פיהם - ורוב בני האדם לא מסוגלים לכך.
זה מזכיר לי דיון שנערך פה לא מכבר בעניין ההלכה של קדימות ההצלה של אנשים בסכנה. הועלתה שם טענה כנגד כל ניסיון לקבוע קריטריון של העדפת חיי פלוני על פני אלמוני (לא כ"ש אלמונית) כי אין לנו זכות לקבוע חיי מי קודמים. אני טענתי, שגישה פסיבית כזו שמתיימרת להיות מוסרית מביאה לפיתרון הכי לא מוסרי, פיתרון בן פתורא - שני המסוכנים ימותו כי איננו ראויים להכריע.
כמובן שההשלכות של גישה כזו חמורות מאוד: אי אפשר לתכנן פעולות צבאיות, אי אפשר לעשות שום השתלת איברים, ספק אם בכלל אפשר לאפשר ניתוח לחולה ל"ע - שהרי בכך שאנו מבצעים ניתוח שיש לו 30% סיכויי ריפוי אנחנו גם מסכנים אותו ב 20% סיכויי מוות מיידי אם הניתוח לא הצליח - ומי בכלל ראוי להכריע מתי ראוי לקחת סיכון?
כאן מתגלה יתרונה של מערכת ההלכה שלנו. ראשית, יש לנו בהלכה גדרים שאפשר להכריע על פיהם דילמות מוסריות כבדות מכל סוג שהוא. אין צורך להמציא אותם יש מאין באופן שרירותי (ודו"ק, גם אם הבסיס שלהם גם הוא שרירותי). יש לנו מורשת של אלפי שנות לימוד והגיה בכללים הללו, מה שיוצר בסיס מושכל רחב מכל הכרעה מוסרית של הפרט. ואולי החשוב מכל, יש לנו אנשים בעלי שיעור קומה תורני ומוסרי ובעלי תעוזה להכריע בשאלות כאלו - כפי שנהגו ונוהגים גדולי הפוסקים בכל הדורות, ובימינו, הרבנים החשובים והמפורסמים שעוסקים ברפואה והלכה (שוו בנפשכם איזה שיעור קומה ואומץ אדם צריך בשביל להכריע בשאלות כאלו עבור אחרים, באופן רחב וקבוע. לעתים קרובות אפילו הרופאים עצמם מתקשים להמליץ על טיפול אופטימלי ומעבירים את ההכרעה לחולה או משפחתו, שלא תמיד יש להם את הכלים והכוחות להכריע בכך).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 10:14 |
|
| |
יש לנו מורשת של אלפי שנות לימוד והגיה בכללים הללו, מה שיוצר בסיס מושכל רחב מכל הכרעה מוסרית של הפרט. ואולי החשוב מכל, יש לנו אנשים בעלי שיעור קומה תורני ומוסרי ובעלי תעוזה להכריע בשאלות כאל
כן אם אתה מאמין בזה אתה צודק. אבל מה אם אדם לא מאמין !! ש יש לנו אנשים בעלי שיעור קומה תורני ומוסרי ובעלי תעוזה
מה יעשה אדם כזה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 17:59 |
|
| |
ירוחמש,
בכנות, אני לא מבין את שאלתך. לדידי מדובר בדבר שבעובדה:
יש כיום בציבור הדתי והחרדי אנשים בעלי שיעור קומה תורני ומוסרי שבפועל נשאלים שאלות בנוגע להכרעות של חיים ומוות כמעשים שבכל יום, ומכריעים בהם, ואם הרב ד"ר הלפרין קורא את האשכול הזה, אני משוכנע שהוא יוכל לתמוך את דברי באין ספור מקרים.
אם למרות זאת כל אותם פוסקי הלכה (מכל החוגים והסוגים) לא מקובלים עליך באופן גורף, זו כבר בעיה שיקשה עלי מלהתמודד עמה (ובכל מקרה זה לא משנה את העובדות, כדלעיל).
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 23:37 |
|
| |
העובדות שלך. מכיון שכך החלטת שאלו עובדות. לדעתי הם הירהורי לבך. ולא עובדות.
העובדות שאני מכיר הן, שהאנשים שאתה מדבר אליהם ועליהם, הם אנשים כמו כולנו עם מנעיים איישיים ופוליטיים, עם תאוות שבגלל גילם הם ניווטו אותם לתאוות כח וכבוד.
אתה קורא את דר" הלפרין לעדות. על מה? על שהצליחו לרפא אנשים ?
אולי גם תקרא ל אנשי חברה קדישא יעידו על הרבה יותר שהבטיחו להם הבטחות שווא.
על עצות הבל שנתנו לחולים. על הונאת הבריות שהאמינו בכחם- שאיננו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
