הנהגת האשה על פי הרמב"ם - עוד השפעה איסלמית?

http://pluto.huji.ac.il/~stroums/files/Maimonides_Almohad.pdf

המאמר הנ"ל הופיע, וכבר הגבתי עליו כאן.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2901784&whichpage=4#R_14

כתבת שהרמב"ם פוסק " על פי תוספתא ומדרשי הלכה" ( וזה נכון כפי שכותב הרמב"ם עצמו בתשובותיו ). האם תוכל לציין לתוספתא או לאיזה מדרש הלכה ( ספרי ספרא ?) המורה לבעל לא לתת לאשתו לצאת מהבית?

באחת ההודעות הקודמות כתבתי כך,
"ההוראה לבעל לא לאפשר לאשתו את היציאה [כובש את אשתו] מופיעה פעמיים גם בבראשית רבה הנ"ל וגם בתנחומא בובר. נראה יותר שלפני הרמב"ם עמד מקור הדומה לתנחומא, גם מחמת הפסוק "כל כבודה", גם מחמת הלשון שלא תהא יוצאה לשוק הרבה המקבילה ל"יוצאה תמיד" בלשון הרמב"ם. לעומת בר"ר שאסרה לצאת לשוק כלל."

היות ומצאנו בשני מקורות הנהגה זו, יתכן מאוד כי היה לרמב"ם מקור במדרש הלכה, שאינו נמצא לפנינו עתה.

לדוגמה, כתב הרמב"ם בפ"א מלכים ה"ה "אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש"
וחלקו עליו ראשונים, מפני שבספרי קנ"ז נכתב "מלך ולא מלכה". ולא נאמר, שאין אשה יכולה לשמש בשאר שררות.
כמובן, יאמרו מיד, הרי לנו עוד השפעה אסלמית. אך מה לעשות, ובספרי הוצאת א"א פינקלשטיין מופיע כלשון הרמב"ם ?

בנוסף לכך, יש לציין, כי בנושאים השגורים בכל יום ויום, לא נטה הרמב"ם מהמסורת המקובלת לו מרבותיו, וכאן מדובר בנושא שכזה. לכן אפילו אם לדין זה מקור הנמצא רק במדרש, פסקו הרמב"ם מחמת המסורת.
לכן, כאשר אנו מוצאים פסק של הרמב"ם שיש לו מקור ביהדות, מדוע להתעקש ולחפש מקור באסלאם.

אתה גם מתעלם שהרמב"ם לא אומר שכך נהגו במקומו בלבד אלא מורה הלכה שכך " ראוי" לנהוג, וזה מתוך אימוץ תרבות מקומו ושלא על פי התלמוד דווקא, , שהרי זה ספר הלכה המורה הוראות לכלל ישראל. כלומר הרמב"ם פונה גם אליך האשכנזי והאירופאי ואומר לך , אל תתן לאשתך לצאת מהבית אלא אך ורק לצורך ( באירופה אפשר לתת לה לצאת 4 פעמים בחודש:) ) כי יופיה הוא שאתה לא תוציא אותה מזוית ביתה. ( כשהרמב"ם מדבר על מנהגי צניעות התלויים מקום בלבד, הוא מציין על ההבדל שבין ערי אדום לבין ארצות ישמעאל)

דווקא לא התעלמתי. וכבר כתבתי. כי עיקר ההלכה היא, שלא תצא תמיד אלא כפי הצורך, כך שהרמב"ם פירש דבריו, ואינו צריך לערוך רשימה של מקומות וצרכיהם. ואכן, ההלכה שתצא רק לצורך היא לכולם, ולא רק למקומו ותקופתו, כפי שנשמע ממקורות היהדות.
ואמנם, העלה הרמ"א מאירופה את דברי הרמב"ם להלכה באבה"ע סימן עג ס"א, וכתב "ואשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה".
הרי שהעלה את עיקר דברי הרמב"ם שלא תצא תמיד [אלא לפי הצורך], והשמיט את הקטע של הדוגמה שאינה רלוונטית למקומו ותקופתו.

לא הבנתי מדוע כתבת, שהצורך באירופה הוא רק 4 פעמים בחודש.
ניקח דוגמה מתימן, שם קיבלו קהילות היהודים עליהם את פסקי הרמב"ם, ובנוסף לכך, חיו כל השנים תחת חוקי השריעה הנוקשים של השיעים הזיידים. ואף על כי כן, יצאו הנשים כל יום מביתן, כך שהצורך יכול להיות גם כל יום

במבט כללי על כל האשכול, נראה בעליל כי כל דברי הרמב"ם מקורם במסורת היהדות. אלא שמחמת דעות קדומות, נדחקים להעמיד את דבריו כמסורת האסלאם.

בעלי הראה לי פעם ברמב"ם, כל אשה שאינה עושה דברים אלו לבעלה, (אחד הדברים זה לרחוץ את רגליו,)
"כופים אותה אפי' בשוט", כנראה זה באותו הכוון.

כנראה גם הראב"ד היה באותו כיוון.
מהשגתו עולה, כי אשה, שאינה רוחצת את רגלי בעלה, מקצץ לה בצרכיה ובמזונותיה.
אולי גם הראב"ד היה אסלאמי נסתר, שחי בפרובנס הנוצרית ?

מדובר כאן, במחלוקת הלכתית בדיני כפייה. ונא לא לכתוב דברים באוויר ללא עיון במקורות.

ולעצם העניין. השאלה טובה מאוד, אמנם לא על הרמב"ם, אלא על חז"ל, האם כך מנהלים את הבית ?

התשובה היא, כי ההלכה מתוקף תפקידה חייבת לתת הגדרות משפטיות להתחייבות של בני הזוג זה לזה, אך אוי לו למי שחיי ביתו מבוססים על ההתחייבויות המשפטיות, ועל יקוב הדין את ההר.
וסיכם הרמב"ם את דברי חז"ל בעניין בפט"ו אישות הי"ט "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו; ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון.  ולא יטיל עליה אימה יתרה; ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז"
[אגב, גם כאן חלק מההלכה מקורה במדרש. ומעניין מאוד מאיזו השפעה איסלמית הם נכתבו]

נראה, כי הנך עובד על מחקר או משהוא בסגנון זה, על ההלכות האסלמיות הנמצאות לדעתך ברמב"ם.

אם יש באפשרותך, סכם נא את ההלכות הללו. אך אל נא תשכח לציין כנגדם, את ההלכות שכתבם הרמב"ם המנוגדות לתרבות האסלאמית.

בקיצור , אין לכך מקור בתלמוד או במדרשי ההלכה או בתוספתא שהם מקורות ההלכה. מאידך, אנחנו יודעים שכך נהגו המוסלמים במקומו על פי חוקי האיסלם ומצאת שמשהו דומה לזה נמצא במדרש. כבר כתבתי לך לעיל שכל השפעה סביבתית או תרבותית שמתרחשת על חכם, מחפשת לה סימוכין  במקורות גם אם אין לזה כל גילוי מחייב או מוכרח בתלמוד.

התאימות הנפלאה עם מנהג האיסלם, ומאידך ההתעלמות הנפלאה במקורות ההלכה ( התלמוד ומדרשי ההלכה ), בהצטרף הידיעה כי הרמב"ם אכן הה מושפע חזק מהתרבות האיסלמית והמחשבה האיסלמית, מצביעים בבירור על השפעה איסלמית בדבר הזה ולא על הישענות של הרמב"ם על איזה מדרש נידח שאין ממנו כל הוראה מחייבת או
דומה למה שכותב הרמב"ם.

( אגב, זה שבתימן לא נהגו כדברי הרמב"ם, זה בדיוק מהסיבה שאני מצביע עליה,  לדעתי זה בגלל שהם סברו כמוני שזו השפעה איסלמית ואין לכך כל הכרח בהלכה היהודית או בדברי חז"ל. בעל לא סוגר את אשתו בבית. לא מכתיב לה מספר פעמים לצאת בחודש. האשה חופשיה לצאת לכל צרכיה, גם ללא נטילת רשות מאדונה השולט עליה ביד רמה ובזרוע נטויה, והכל תוך כדי שמירת גדרי הצניעות. ובכלל , בהרבה עניינים לא נהגו בתימן כמו הרמב"ם, ואכמ"ל )


אם הרמב"ם היה מורה לאשה לצאת לפי צרכיה , לא היה לו להורות פעם פעמיים בחודש או כל מספר אחר. אלא יכתוב " ויוצאת לפי צרכיה וענייניה "  וגם לא תולה זה בקבלת "פס" מבעלה. וכבר כתבתי על זה.


זה שפוסק בוחר פירוש דווקני על משהו מסויים שאין לו הכרח ואתה ואה שזה מה שנהוג אצל התרבות סביבו, אתה מבין שמה שגרם לו את הפרשנות זו הסביבה התרבותית ולא הכרח הכתובים. כבר שרה סטרומזה כתבה על זה בהערה בקצרה.


בכל אופן אם אתה חושב שהרמב"ם תואם להפליא את השאריעה האיסלמית בהוראה זו וזה רק בגלל לשון המדרש אגדה...שיבושם לך. 

אני לא עורך שום מחקר, אני מנסה לפעמים לעמוד על האמת.זה הכל.
( אבל כן אמרתי למישהו שכדאי שיערוך על כך מחקר מקיף )

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 28/07/2011 18:31:11

כמובן חולק אני על דבריך, וכבר השבתי עליהם. לדעתי, מיציתי את דבריי בנושא. הבהרתי את עמדתי היטב, ואינני מוצא טענות חדשות כדי להשיב עליהם.

כוונתי הייתה להציג את הדברים ולא לשכנע. וכמובן, כל אחד ממשיך ללמוד את דברי הראשונים כפי עמדותיו וכפי שליבו חפץ.

רש"י בראשית פרק לד פסוק א:

"בת לאה - ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר (ל טז) ותצא לאה לקראתו (ועליה משלו המשל (יחזקאל טז מד) כאמה כבתה)".
 
האם מאותו מקור?

אלמוני , שמא לא ראית בהודועתיי הקודמות. אינני מכחיש כי על פי רבותינו ראוי לאשה שלא תהא יצאנית. אמנם בדברי הרמב"ם ישנו שלב נוסף לעבר דימיון מלא למנהגי הערביים בנדון.