קח משחה

קח משחה

                        כל אחד מרגיש פתאום נוח לגשת ולהציע לי תרופות לרווקות

הלחץ הסביבתי שרווקים חשופים אליו מגיע לפעמים לרמות כל כך מצחיקות, עד שמתחשק לצבוט מישהו רק כדי שהצווחה שלו תוכיח שאתה לא חולם. לפני שלושה ימים, תקשיבו, פנתה אלי שכנה, מישהי שאני מכיר בשלום-שלום, ותלתה בי מבט שהכיל ריבת חמלה, ממרח צער ובזילקום של ייסורים. "תקשיב", היא אמרה לי, "אני מכירה בשבילך איזה רב".   לא ברור מאיפה היא שאבה אומץ, שלא לומר קצת חוצפה, לגשת אלי ככה פתאום, ולמה היא רואה בי סוג של תלמיד ישיבה בלי כיפה. "אבל מה יש להפסיד" היא המשיכה, "מקסימום תקבל ברכה". אחר כך היא גילתה לי שבת אחותה, ש"היתה גם עם אותה בעיה", הסתדרה צ'יק צ'ק אחרי שמיששה קמע שרב נתן לה במחיר הקרן.    מה אגיד לכם. זו לא הפעם הראשונה שמתייחסים לרווקות שלי, ובטח גם לשלכם, כמו למחלה שזקוקה למשחות, אלא שהפעם נדמה, הייתה בכל זאת קפיצת מדרגה. העיקרון שלפיו כל דכפין זר מרשה לעצמו להיות "מודאג" ממצבי האישי בתעודת הזהות, ולפנות אלי בהצעות ייעול, הוא מדהים במקרה הטוב ומרתיח סעיף במקרה הרע.             כבר מילדות מפמפמים בתת ההכרה שלנו כמה לא טוב להיות לבד, הרווקות מאיימת על הסדר החברתי, איום כמעט קוסמי, אז מה הפלא שכל עובר אורח מרגיש נוח לגשת ולפתור את הנגע- עם רבנים-מקובלים, קוראי כף יד וכו כל ישראל חברים, אז מותר להתייחס לכל רווק הולל וחביב כמוני כמו למפיץ פוטנציאלי של נגיף סארס. ומה הלאה? אלמוני יגיח אלי ויזריק לי מהצד שמן שבירך עליו הרב כדורי?עובר אורח יתגנב לחדרי בלילה וישים לי כל מיני חוטים נגד עין הרע מתחת לכרית? יסחבו אותי בזינזאנה בלי אזיקים, לישיבה של המקובל הרב בצרי? צחוק צחוק, אבל בחברה שבה אתה נחשב לסוג של פצצה חברתית מתקתקת, הגיוני שישתמשו נגדך בכל השיטות.   זה מתחיל עם ברכה של רב ובסוף עלול להיגמר בטלטול במרתפי השב"כ. הרי כשאני מתעקש להישאר לבד אני מסייע במו גופי לאויבינו.