דע מה שתשיב

"מה גורם להם לשעות בדברי שקר. האם אין להם יושר אינטלקטואלי בסיסי? חסר להם חוש הבחנה? אינם מבחינים בסתירות בדת ובאופן לפיו הם מחליטים מהי אמונה טהורה ומהי אמונת הבל? יש להם, אבל מעדיפים מטעמי נוחיות כנ"ל, לא להתעמק יותר מידי ובודאי שלא להסיק מסקנות מעשיות. יחד עם זאת אפשר בהחלט לזהות אצל הללו קרירות ורפיון בקיום המצוות. הם חוששים אולי בכל זאת יש גיהינום? יתכן. רגש קמאי קשה לעקירה עם טיעונים שכליים. האם אינם מבינים שאין הקב"ה בא בטרוניה על הסקת מסקנות מתבקשות, שלא לומר מתחייבות, מהשכל אותו הוא העניק לנו?" לכאורה כן בא בטרוניא. מפני שאסר לתור מלכתחילה אחר מחשבות המביאות לידי מינות.

ד  ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב:  מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.

ה  כיצד:  פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה.  ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות.

ו  ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו,לט)--כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת.  כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות; "ואחרי עיניכם", זו זנות.  ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות.