יהי,
שאלת על המניע.
לא אמרתי שאלו השאלות. אני גם לא אומר שזה כל המניע.
ולגוף השאלה
כתבת, מאיפה אתה יודע שאני "בתוך הקופסא" ?
מתוך עיון בדבריך. אם אני טועה מחק מהפרוטוקול.
למה אנשים עושים דברים הוא מן השאלות היותר מורכבות לענות עליהם. כנראה שלעולם לא נדע בבירור. כל תשובה אפשרית היא רק אפשרית.
אפשר לנסות להבין. לעתים גם מצליחים.
בכל זאת אנסה לענות בנקודה אחת. אילו לא הייתה הדת מתייחסת לסתירות ושאלות היו השאלות האלו סימן שאלה גדולה מאד על כל הדת. מזה שאני רואה שבעצם יודעים על כל הבעיות והפרדוקסים ומתמודדים איתם כנראה שיש כאן משהו. לא שזה מיישב אלא שסימן השאלה פוחתת בגודלה.
נניח שאכן הדת, ולא רק אחוז זעיר מאד מהדתיים בכל הדורות, אכן מתייחסת ומנסה להתמודד. מה זה אומר? שאי אפשר לטעון שאין שום התייחסות. זה כלל לא מקטין את השאלה. זה אולי לא מאפשר לבטל את הכול בתנועת ביטול, כפי שהיה ראוי לעשות, אילולי אחזו בדת רבים וטובים. אין לזה שום השלכה על עצם הדיון.
[לכן באמת אני לא מאמין בשום דבר שאסור לשאול עליו. כל דבר שמרשה לשאול עליו מרשה לי להאמין בו לפחות במידה מסוימת]
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרוב המוחץ והזרם המרכזי בדת במשך כל הדורות, בהחלט לא מאפשר לשאול. אבל גם אם כן נתעלם, זה מקסימום מאפשר לבדוק ואולי אף מאפשר להאמין. שום דבר לא מעבר לכך.
אגב, הגיון זה גם אמור לגרום לך להאמין (במובן המטאפורי) במידה מסוימת באתאיזם וכן בדתות שונות המקיימות דיון בשאלות היסוד.
אני חושב שחלק גדול ואולי העיקרי שבפרדוקסים האלו קיימים בלא קשר לדת. אלא לכל אדם חושב.
מוגזם מאד לומר חלק גדול ואולי העיקרי.
אני מסכים שיש שאלות שאין עליהם תשובה. אז מה? עונים תשובות שבעצם לא עונות כלום ורק מסבכות ומעצימות את הפרדוקסים לאין שיעור?
יש אנשים שמקבלים את עקרונות הדת כדוגמה ולהם אין שום שאלות
ברור. איתם אין מה לדון כלל. למרבה הצער הם הרוב המוחץ. זהו פרדוקס טיעון המסורת עליו הצבעתי.
יש אנשים שמקבלים איזה החלטה רציונלית כדוגמה וגם להם אין שום שאלות
לא הבנתי.
ויש אנשים שמוכנים להודות שיש שאלות גדולות שאנחנו לא מסוגלים לתפוס לגמרי אפילו השאלה כל שכן התשובה. ומנסים להתנהג כפי מה שיראה להם נכון בינתיים,
הכוונה לדת השכונה?
ובכל הזמן חיים את הבעיות וכוספים לבהירות שייתן להם תשובה אמיתית וכמדומה שגם זוכים לזה לפחות לרגעים ובפרטים [ע"ד משל הברק בהקדמת המו"נ] . מצד שני יוסיף דעת יוסיף מכאוב והשאלות רק הולכות ונהיים קשות עם הזמן. ובכל זאת מנסים לחיות כמה שאפשר טוב ונכון עם כל הנתונים שבידינו.
שקלול כל הנתונים לא מאפשר יותר מדי ברירות.
אם העסק היה שולי וקליל מילא.
מדובר במערכת השולטת על כל החיים עד כדי מסירות נפש. מעבירים את זה לדור הבא ומנציחים את כל העסק.
אני כבר לא מדבר על העוולות בתחום זכויות נשים ועוד שהם חלק בלתי נפרד מהחבילה, עד כמה שמתייחסים אליה כחבילה מחייבת.