ב"ספר המפתח" הלכות יסודי התורה פ"א מופיע הערה: בארבע פרקים הראשונים של הלכות אלו יש מקומות שהשמטנו את הנושאים בספר המפתח והשארנו את הציטוט ואת שמות הספרים"
למעשה כשנסיתי ללמוד כמה נושאים שבהלכות אלו לפי ספר המפתח, משהו שמועיל מאד בהלכות אחרות, מצאתי שלא רק שמות נושאים הושמטו, אלא סוגיות שלמות בענינים אלו זכו להתעלמות כמעט מוחלטת מצד העורכים, והשמיטו מראי מקומות מפורסמים -שגם אני ידעתי [וא"א לומר שהם לא ידעו]
ולא רק בהלכות יסודי התורה אלא בכל מקום שהרמב"ם מתייחס לעניני אמונה ומחשבה.
דבר אחד שלא שכחו הוא לציין כמעט על כל הלכה את אלו [מועט] האחרונים שאומרים שבדברי הרמב"ם מנוגדים לדעת חז"ל. [בעיקר ר"מ גבאי בעבודת הקדש]
ולמשל בהל' ע"ז פ"ב בענין ולא תתורו השמיטו בכלל כל אלו הסוברים שדעת הרמב"ם הוא שמותר לחקור וללמוד ספרים חיצוניים [הובא רק הקושיא על הכאילו סתירה שיש בין דבריו שם ובמו"נ] וכך עוד משלים רבים מלספור.
האמנם זו דרכה של תורה? האם זה תואם את דעת הרמב"ם? והאם זה יפה מבחינה אנושית כשאנשים רגילים להסתמך על המפתח שממצה את הנושא בדעת הרמב"ם.?
תוקן על ידי יהיאור ב- 18/07/2011 00:05:02
נשלח ב-18/7/2011 00:17
יהי אור
הנושא הוא חשוב, אבל צריך להגדירו היטב. יש לנו אשכול על צנזורה בספרי קודש במשך הדורות. איני יודע/זוכר אם היה אשכול על מהדורת שבתי פרנקל, הראויה אכן לדיון.
הכיוון שפתחת לדעתי חשוב מאד, והוא משתלב באג'נדה האופיינית לדורות האחרונים ביהדות החרדית, לאסור על מחשבה. כלומר עיון שפוסע בדרך הפילוסופית.
ואולי את השאלות האלו יש להוסיף על אלו שלך:
האם ההשמטות האלו מחושבות? מה ההנחות שעומדות להצדקתן? מהיכן למדו זאת? מי החליט על כך ומי אישר?
מיימוני האם השמטות אלו הם מחושבות.? מהלשון שהבאתי, וכן מההוכחות שהבאתי, כנראה שכן. אכן צריכים להגדיר יותר טוב את הנושא, ונחכה אם מי מהקוראים יוכלו לעזור.
ספרן מדובר שם על לימוד ספר מו"נ בכללות. [ולמעשה ברוב ספריות חרדיות הוא נמצא, ואפילו בתרגומים החדשים, אלא שמעטים מעיינים בו] מה שאני מדבר עליו חמור הרבה מזה, ספר שמתיימר ללקט כל ההתייחסויות החשובות לדברי הר"מ שמתעלם בעקביות מלציין נושאים חשובים בדעתו של הרמב"ם מסיבות שאינם ברורות . [ובוודאי לא מתאימות לדעת הרמב"ם]
נשלח ב-18/7/2011 06:45
וע"ז כתבתי שהסיבות ברורות למי שמכיר מעט את הגישה החרדית דהיום, המבקשת "לחנך" את המעיינים, ברוחה. צא וראה שהשמיטו בהלכ' שמיטה ויובל כל איזכור מ"שבת הארץ" של הרב קוק. אחד העורכים שם הסביר במכתב שלא מצא אף חידוש הראוי להיות מובא ... ייתכן גם שחששו להכנס להגדרת נקודות מחשבתיות מפני הדעה המקובלת בבריסק המפרשת בדעת הר"מ שיש אפיקורסות אף בשוגג וכו'
נשלח ב-18/7/2011 07:15
יש גבול לכל תעלול!
אכן ידעתי מהתעלמותם מרב קוק ורב קאפח ותשובתם על כך, אך בכוונה לא התייחסתי לזה ופתחתי את הנושא מצד אחר.
שכן שם הדבר מובן כרצון למחוק מי שאינו בתלם עם ההשקפה החרדית. וזה עדיין מובן אם מקבלים את ההשקפה הזאת.
אבל גם הרמב"ם עצמו הם צריכים לצנזר כי גם הוא לא הולך בתלם הזה!
מהו השיעור לנסות להכניס בראשונים [שהם המקור לכל אמונתנו עד כמה שידוע לי] דברים הזרים לרוחם, ולהתעלם מהכיוון שהם רוצים מאתנו?
לגבי החשש למינות בשוגג-
לפי הגישה הזאת, אסור לדעת ולברר מה אנו מאמינים מחשש לאפיקורסות בשוגג. אבל אולי הם עצמם מאמינים באפיקורסות בשוגג ולא יודעים מזה מכיוון שלא מבררים?
נשלח ב-18/7/2011 07:28
"אבל גם הרמב"ם עצמו הם צריכים לצנזר כי גם הוא לא הולך בתלם הזה!"
אם היה באפשרותם, פשוט שהיו עושים כך. (זכורני שבקונ' ספר הזכרונות של ר"צ הכהן מלובלין, כותב שבהשגחה עליונה נכתבו ונדפסו הפרקים הראשונים של משנה תורה, להראות לדורות הבאים שאף גדול כהרמב"ם יכל לטעות ... (כמו בעניין הגלגלים וכו')
ויש כבר שגם העיזו מעט: משנה תורה בהוצאת מכון הנשר הגדול בנשיאות ובעריכת הרב הורוויץ בן האדמו"ר מבוסטון ועם פירוש ע"פ שיעורי הרב מיכל זילבר, ובראשו הקדמת הרמב"ם "מקוצר" ...
נשלח ב-18/7/2011 07:32
והשאלה הנשאלת היא הכיצד זה משתלב עם ההערכה החרדית האינסופית ל"ראשונים כמלאכים" ובפרט להרמב"ם עד שמדייקים כל אות ואות שבו. [אם כי לאו דווקא בנוסח המקורי כיוון שלא סומכים על כתבי יד...]
האם רק אני רואה בזה סתירה?
או שבאמת אין שום הערכה אמיתית לראשונים אלא אם הם תואמים לדעתנו, ואז נמצינו שוב באותו שורה עם אותם שאינם מקבלים דברי הראשונים אלא כשהם תואמים לדעתם המדעית
נשלח ב-18/7/2011 07:34
יהי אור
נראה לי שהיחס לשאלות פילוסופיות מובן למדי. ואני חוזר על דברים שכבר כתבתי בעבר.
א. מאז ההשכלה, רבנים ומנהיגים חשים שאין להם תשובה לשאלות, ולכן הם מעדיפים לעקוף כל שאלה שנראית כשייכת לתחום.
בשעתו הקדשתי אשכול ל"חיי עולם" של בעל ה"קהילות יעקב", אבי אחד מרבני דורנו הרב חיים קנייבסקי. בהקדמה לספר הוא קובע כי החינוך הנכון הוא ללמד את ה"נבוך" שלגדולי ישראל יש תשובה לכל שאלה שיכולה לעלות בדעתו, אבל אין צורך לספק לו את התשובות. ואולי עדיף ככה. וכפי שכתבת, התגובה לשאלה היא לעשות תשובה על זה שהיא מתעוררת.
ב. רבים מן הדיונים הפילוסופיים של הרמב"ם מתנהלים מתוך הנחות יסוד שאינן רלוונטיות (או שהן הופרכו). למה להעלות דיונים בשאלות שרק עלולים להראות שהתשובות של העבר חסרות משמעות על רקע הידיעות של דורנו?
זו לדעתי גם הסיבה שנהגו איסור בלימוד הקדמת "חובות הלבבות" והחלק הראשון בספר. ה"הוכחות" שלו למציאות האלקים נכונות רק לפי דגם החשיבה של זמנו ומושג האינסוף של זמנו. ובכלל, למה להציע ל"ראש ישיבתי" פלפול בשאלה "אם ישנו או איננו"?
ג. באמת מעניין: איך מתייחסים בהוצאת פרנקל לרמב"ם הכותב שהכל יודעים שהשמש גדולה פי כמה מאות (איני זוכר בדיוק כמה כתב) מהארץ (בהלכות שבועות)?
ד. מדיניות מכוונת כזו ניתן למצוא גם בדוגמא מפורסמת שלמדתי עליה מן הפורום. מישהו ציין לכך שיש קושיה מפורסמת על הרמב"ם בדיני גזלן וגנב שהיא נגד גמרא מפורשת. הרמב"ם בתשובה תיקן את הנוסח וכתב שהניסוח שהגיע לשואל שגוי. ואכן לפי התיקון אין שאלה. אבל - יש פלפול של הגר"ח מבריסק ש"מסביר" את הגמרא לפי הנוסח השגוי. ובכן, לפי מה שנכתב כאן תיקנו המוציאים לאור את הנוסחאות אבל את הניסוח הזה הותירו כי יש עליו את השיעור של ר' חיים...
אמנם אציין שהיה דיון בפורום על קושיה של הרב דוד מקובר, משהו בהלכות שופר כמדומה לי, שבו הט"ז מציע הגהה קטנה ברמב"ם הפותרת את כל השאלות, ומהדורת "מפעל משנה תורה" מאמתת את ההגהה על פי כתבי יד. בפרנקל מופיע הנוסח הבעייתי.
השאלה האחרונה של יהי אור היתה: האם אין חשש שהרבנים, ללא בירור, עלולים להאמין במינות או באפיקורסות בשוגג? ובכן, הם אינם צריכים לחשוש לזה, מכיון שהם הולכים בדרך שסללו להם רבותיהם...
נראה לי שהכלל האחרון הזה מסביר הרבה. יש גישה, שבהחלט יש לה מקורות וטעם, שקובעת כי לרב או לפוסק אין צורך לחשוב קדימה על כל ההשלכות האפשריות של הסתמכות על המסורת. זה נכון במחשבה וזה נכון בהלכה. לכן למשל (ואני סוטה מאד מתחום האשכול המקורי שהוגדר כאן) אין אחד מ"גדולי הדור" צריך לתת דעתו על המצב הכלכלי האנוש של ציבור האברכים, שנותר ללא מקצוע ועם החסרונות לפעמים של מי שהורגל חיי בטלה, מפני שזו אחריותו של הקב"ה. הוא עצמו, הגדול, רק ממשיך בתביעה לחיות כ"לומד תורה כל החיים" כפי שקיבל מרבותיו לפניו.
יהי,
אין זה סוד שהגישה החרדית יודעת להפריד ולו מטעמים חינוכיים, בין הרמב"ם במו"נ (והפסקאות המקבילות במשנה תורה) לבין דעתו ומעמדו ההלכתיים. אבל גם האמת ניתנה להאמר שגישה זו, יש לה על מה לסמוך, על רבים מגדולי הדורות שדעות הר"מ באמו"ד לא נתקבלו אצלם. והדברים עתיקים. וראה ב"מאמר מיוחד" של הרב קוק הנספח לתוד"י לר"ז יעבץ חי"ב וכונס ל"מאמרי ראי"ה" שדן בנושא באריכות.
(בינתיים ראיתי שמיימוני נגע בהרחבה בחלק מהדברים)
תוקן על ידי ספרן ב- 18/07/2011 07:43:16
נשלח ב-18/7/2011 07:44
ננסה לא לגלוש אל הנושאים הכלליים.
אבל נסיתי לעורר על הפרדוקסים שבחשיבה החרדית השטחית שאינם מסתדרים לי. הכיצד מחנכים לראשונים כמלאכים ומצד שני מודים לגמרי שכמה מהדברים שהם יסודות להם אינם רלוונטיים כלל. והכיצד אין לחשוב בנושאי אמונה בכלל מחשש נעביך אפיקורסות כשברור שמי שלא חושב הוא זה שעלול להיות אפיקורס. ואני לא מדבר על אפיקורסות שבתוך המסורת [כדעת מיימוני שאני לא מסכים אליה] אלא על בירור מהו המסורת.
למעשה דברים שיסודם בהבנה שגוייה או מדע מופרך קשים גם בגמרא ואולי גם בחומש. האם התעלמות הוא פתרון?
[משל יש לראות בפולמוס האחרון על תולעים בדגים שהכל דנים על שאלה שבו בולטת אי ההתאמה של המדע של חז"ל שעליהם מסתמכים הלכתית למדע שלנו. ובתשובות המרכזיות בנושא כמעט שאין התייחסות למוקש הזה, ומתוך כך נולדים חומרות שהם בעצם חולקים על קביעת חז"ל בלא הודע. דווקא הרבנים ה"פתוחים " יותר נוטים להתיר בשאלה מכיון שהם יודעים שההחמרה הוא נגד דעת רז"ל ויודעים שדעת חז"ל מבוסס על טעות. כן גם הרב סליפקין]
נשלח ב-18/7/2011 07:51
מיימוני
יש בדבריך בעיה גדולה. אם אמנם יש לחנך שלגדולי ישראל יש תשובה לכלל שאלה אפשרית. וכשאנחנו פותחים את דבריהם של אלו שדברו בנושאים אלו אנחנו רואים שאין להם תשובה או שהתשובה שלהם לקוייה ובנוייה על שגיאות . מה זה עושה לנו?
נשלח ב-18/7/2011 07:57
במילים אחרות
איך אנחנו יכולים לחנך כי לגדולי ישראל יש תשובה לכל שאלה אפשרית אבל אסור לקרוא דבריהם של אלו מגדולינו שהתייחסו לשאלות כיון שהתשובות שלהם לא נכונות.
ודרך אגב. הדוגמאות של החיי עולם מאד לא נכונות. לא נראה לי שרעק"א והקצות התחבטו אי פעם בשאלות של אמונה, וכ"ש שלא ידעו תשובה לכל שאלה.
נשלח ב-18/7/2011 08:14
יהי אור
חבל שאיני זוכר להפנות אותך לאשכול ההוא. שכן שם העליתי כמדומה את מה שאתה טוען כאן.
בכל אופן, כל הרעיון הוא שהשואל לא יתמודד בעצמו עם השאלות. ועליו להאמין שה"גדולים" ידעו תשובות. ומדוע שהגדולים יכתבו אותן? עבור מי? הרי אסור ל"קטן" לקרוא בהן.
לגבי השאלה שהעלית אם גדולי ישראל אי פעם התלבטו בשאלות פילוסופיות, אזי כמדומה שאין לנו מידע על כך. אולי צריך יותר לאפיין מה הן השאלות האלו. ובכל זאת, אם קוראים נניח את הקדמת ה"קצות" ל"שב שמעתתא" שלו, שנכתב בגיל צעיר (לפני גיל 20 וכמדומה קרוב לגיל הבר מצוה) רואים שם התלהבות רבה מאד מלימוד תורה והשפעתו על הנפש. כלומר, המחבר שאל את עצמו על תכלית האדם בעולם הזה ונתן תשובה לפי האמונות המקובלות. אמנם תשובה שנראית חיה ומשקפת את תחושתו ולא רק את מה ש"אמורים לחשוב". אז כמדומה שיש כאן ענין רב בשאלות כמו תכלית האדם אם כי התשובה "הקלאסית" מספקת אותו. ואולי כדאי לנתח את הקדמת השב שמעתתא באשכול בפני עצמו? זה רעיון.
אין לי כח להתווכח אתך כי כמדומני שאתה בעצמך לא מאמין במה שאתה כותב.
רק בקיצור, האם כל ספר חיי עולם אינו סוג של תירוץ על השאלות.? וודאי שמו"נ וכוזרי מנסים לעשות זאת, ואולי אני ה"גדול" שכן צריך להתמודד עם השאלות. הלא לימדוני בישיבה שכל אחד יכול להיות גדול?
בעצם נדמה לי שלקחת את טענת החיי עולם הרבה יותר רחוק ממה שהתכווין.
