על ילד הפלא שידע הכל

תסלחו לי, אבל שניכם אינכם עדים על התופעה, אלא שיש ילד ידוע ומוכר כמקור הסיפור. וכאלה יש רבים.

בשיחת הערך, כתב שם הפותח שבהקדמת ספר ידות אפרים תשנ"ט מובא שהילד ידע את הספר בעל פה, ומצוטט עדות מפי אדם בשם הרב חיים אריה שפיץ שליטא שבעצמו בחן את הילד בעוד כמה ספרים. למי שיש אוצה"ח יוכל לקרוא שם תיאור די מפורט. היה מעניין לראיין את האדם.

ילד ושותפי, האם שניכם מעידים שפגשתם את הילד כשהוא היה בן 4 ובמו אוזניכם שמעתם אותו מדקלם בעל פה ספרי תורה?
אם לא, אז על מה בדיוק אתם מעידים בעצם, על זה שיש היום איש מבוגר שטוען שכשהוא היה פעוט ידע בעל פה כמה ספרים ושכיום הוא לא יודע אותם?

כך זה ביהדות החרדית יש שני עדים המעידים ששמעו מאדם   זו היא העדות  וכך נראים גם כל העדויות האחרות בחוגי החרדים

במחילה. אין שום טעם שמישהו מכאן ילך לבדוק את זה.

העדות של המספר אינה מעלה ואינה מורידה. (הוא לא יכול להיות נאמן לספר דברים שאירעו עמו בגיל 4. אין כאן מה להתפתל ולתרץ). שאר העדויות גם לא יכולות להיות מוכחות (אנו זקוקים להאמין לאנשים, כלי ראשון או כלי שני, ממעשים שנעשו לפני זמן רב). 

כל מי שטיפה מוח בקודקודו יודע כמה נפוצים בדיית סיפורי הבלים בקרב השוטים והפתיים. וכנראה ששלומי אמוני ישראל מתעלים מעל עצמם בכל הנוגע לאימוץ הבלים ובדיות ללא בדל מחשבה ביקורתית.

כל הדורש מהאחרים להאמין במעשה זה - אינו מעיד אלא על עצמו. שהוא פתי וקל לקבל כל בדייה כאמת.

ובעיני, בכך שלא אומת סיפור זה כראוי בשעה שיכול היה להיות מאומת (על ידי חוקרים חיצוניים, ובצורה מתועדת שניתן להתרשם ממנה כיום) - הרי שנגזר עליו שסיפור זה ילך לאבדון.

אם כן ירשמו נא לפניהם כל העוסקים בכך, שפעם הבא שיקרה מעשה נסים כזה יחוסו נא על כולם ויאמתו זאת בצורה חד משמעית, ולא יבואו בתלונות שווא לאחר מעשה מדוע מסרבים אנו לקבל את מעשיותיהם.

----
ואגב, חבל שבעניין זה לא למדו היהודים מהנוצרים, שגם  הם השכילו להבין שלא כל נס ומופת הוא פרי המציאות, והם עושים שבעה חקירות ובדיקות בטרם יאשרו את קיומו של "נס".

נראה שחכמה בנוצרים תאמין.